שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה י
ובלבד במפריח (פי' שהקטן נאמן לומר דנחיל של דבורים זה העומד בשדהו של ראובן של שמעון הוא כדי שנפריח את הנחיל הזה משדה ראובן לתוך שדהו של שמעון) אבל בשוכו לא (פי' שבב"ק פ"י מ"ב תנן שר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר שקוצץ את השׂוכה שהנחיל עומד עליה כדי ליתן דמים ואין זה אלא כשידוע בעדים שהנחיל שלו אבל כשאין שם אלא קטן המעיד כן אע"פ שנאמן לענין נחיל עצמו מפני שאין מי שיסתור את דבריו מ"מ אינו נאמן לענין שיהא יכול לקוץ את השׂוכה).
ר' זעירא בעא קומי ר' מנא כו'. — צ"ל: ר' עזרא בעא קומי ר' מנא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68) לא מסתברא כו' סבור כן ותני כן בד"א כו' (כ"ה בעיטור ח"ב הלכות קבלת העדות).