שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ה
בראשונה גזרו שמד ביהודה כו' וגזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה. — משמע מכאן דבני אדום שהן הרומיים גזרו גזירה זו ואין זה אלא בשעת השמד שגזר אדריינוס קיסר אחר חורבן ביתר ולפ"ז הסימנין שעשו למקום המשתה ושבוע הבן כמבואר למטה היו ג"כ בזמן השמד הזה; אבל במגילת תענית פ"ו מבואר שגזרו גזירה זו בימי מתתיהו בן יוחנן ובימי אנטיוכוס הרשע מלך יון וכן הסימנים הנ"ל היו בזמן הנ"ל וכ"ה במדרש חנוכה (בית המדרש לה' יעלינעק ח"א); וכן יסד הפייטן בשבת חנוכה (במחזור רומי עם פירוש קמחא דאבישונא) "יעצו חכמי עגלה, להטחין במגרוסות אכילה, רמז ששם ברכת הלולא, כמו כן עשו בחכמה, בנרות להטמין בתי איומה, מצות מילה לסיימה". וכן יסד הקליר בי"ח של חנוכה כפי עדות שבלי הלקט הלכות מילה סימן ז'.
כלתו של ר' הושעיה נכנסה מעוברת. — פי' שמקום ר' הושעיה היה ביהודה כמו שהוכחתי בברכות פ"ב ה"ז (עמ' 8).