אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יומא· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

כנגד כל המזבח ישנן כשלשים ושתים אמה דברי רבי ראברש"א כו'. — צ"ל: ישנן כל"ב אמה דברי ר' יוסי בר יודה (כ"ה בספרא פ' ויקרא ובבלי ל"ו א', אבל בתוספתא זבחים רפ"ו הנוסח ר' מאיר) ראברש"א מכנגד בית החליפות עד כנגד בין האולם ולמזבח (פי' שהן כ"ב אמה שבין האולם ולמזבח וכן מבואר בתוספתא שם) רבי מוסיף (ומה דאיתא בינתיים מיותר ונכפל בטעות מלמטה) מקום דריסת רגלי ישראל כו' מזבח הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי (כ"ה בתוספתא שם וכן פרש"י בבבלי שם).

התיב ר"ח בר בא והא כתיב ושחט והזה מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש א"ל הרי הזיית כו'. — יש להחליף הגירסא וצ"ל: מה הזייה (פי' של דם הפרה) לא הוכשרה באשה כאיש אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש היא אשה היא זר א"ל הרי הזיית מימיה כו' וליידא מילתה כתיב איש להכשיר את הזר (פי' בתמיה דודאי היינו מכשירין את הזר להזיית מי פרה דהא לא כתיב כהן בהזיית מים) אלא להוציא את האשה ברם הכא כתיב כהן כו' תיכשר באשה ר' שמואל ב"ר יצחק כו'.

שמואל הוה עבר שמע פרסייא מקלל לבריה ביה ומית (פי' דבן הפרסי שנתקלל בשם מת, הכי מוכח במדרש קהלת פ"ג אות ט"ו) אמר אזל כו' איתא ואנא מסר יתיה לך (פי' שר' חנינה אמר לר' אינייני שהוא רוצה למסור לו את השם, כן מבואר במדרש שם) כו' ומאן דרגיל ליה לא יכיל מיכול מבר נש כלום (לפי נוסח שלפנינו קשה מאליהו שאכל אצל הצרפתית ומאלישע שאכל אצל השונמית, אבל במדרש שם הנוסח: א"ל נסיבת מעשר ולא קבל עליה למימסר ליה אמר דילמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב ליה וכעס עליו וקטל ליה ע"כ ואולי שזהו ג"כ ענין הלשון הקצר שבירושלמי כאן. שוב מצאתי באו"ז ח"א הלכות ק"ש סימן ט"ו שהעתיק ירושלמי זה חד אסי בציפורין כו' לא יכיל מיכל מבר נש כלום וקשיא אלישע ע"כ, ונראה דהסיום "וקשיא אלישע" הוא מה שהוסיף הרב או"ז להקשות על הירושלמי).
ודע שמהירושלמי והמדרש הנ"ל מוכח שעיקר קריאת שם הוי"ה לא היה ידוע בזמנם אלא ליחידים ואלה הנקודות הכתובות לפנינו בשם הוי"ה אינן עיקר נקודותיו (וכן נראה מתשובת ר' האי שבקובץ טעם זקנים) אלא נקודות מהשם "אדני" כפי מה שהוי"ה נקרא אצלנו וכדעת הרמב"ם במורה ח"א פס"ב וכ"כ במאור עינים פ"ו (וכל זה מוכיח שסימני הנקודות המצויות אצלנו עדיין לא היו בזמן חז"ל שאם לא כן למה היה להם למסור את השם מפורש בפה ושמרו את עצמם שלא ישמעו אחרים יותר טוב היה לרשום על הקלף את נקודותיו ולהראותן אל הראוי שידע את שם המפורש ואחר ישרוף את הקלף. עוד מצינו בבבלי ע"ז י"ח א' שר' חנינא בן תרדיון הגה את השם באותיותיו כדי להתלמד ואם היו אצלם נקודות לא היה צריך להגות כדי להתלמד). ולא כן הוא דעת הרש"א בח"א קידושין ע"א א' אלא שהנקודות שלפנינו בשם הוי"ה הן הן עיקר קריאתו באותיותיו, וכ"ה דעת השירי קרבן כאן ומטעם זה נתקשה לו מה רבותא דכה"ג ומה זה שנשכח מכל העומדים שם ע"ש. והחכם בכרך בספרו אשתדלות חלק ב' מפרק קל"ד עד קל"ח השתדל להחזיק על ידם ע"ש, אבל אין דבריו מחוורין לדעתי.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה