שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יומא· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה א
לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח התיבון והא כתיב והאש כו'. — צ"ל: לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח מנא ליה לר' יהודה הא, כתיב והאש על המזבח כו' מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן צריכא ליה בראשו של מזבח וכא צריכא ליה כהן כשר (פי' דמאחר שהצתת האש היא על ראש המזבח מוכרח שצריך כהן כשר דכי תעלה על דעתך שזר יקרב ע"ג המזבח) א"ר תנחום כו'.
קומץ שנתנו ע"ג האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים כו'. — צ"ל: והפריחתו הרוח בפרידה הראשונה (פי' בגרגיר ראשון מהקומץ שנשרף ע"ג המזבח, והיינו שאמרו בבבלי מנחות כ"ו ב' "משמשלה בה האור" וע' פרש"י שם) נתכפרו הבעלים כו'.
דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי כו'. — צ"ל: קומץ שקדש בכלי מקטירו בין ביד בין בכלי כו' התיבון והתני (ברייתא במנחות כ"ו סע"א) קמץ בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו אם בשמאל הוא מחזיר לבזך (פי' שצריך להחזיר משמאל לימין כדי להקדיש את הקומץ בבזך מפני שצריך לקדש את הקומץ בכלי מימין) לא כ"ש למזבח (פי' כ"ש שלהקטיר למזבח צריך מימין) א"ר לא שנייא אדם כו' רבנן דאית לון כלי שרת לא צריכה לון לימין ר"ש דלית ליה כלי שרת צריכה ליה לימין.
מצוה להקדים אש לעצים (פי' קודם שמסדר שני גזרי עצים ע"ג המערכה צריך ליתן אש ומדליק את העצים ואח"כ מסדר על האש שני גזרי עצים אבל סידור עצי המערכה עצמן הוא קודם לאש ומשנה שלימה היא בסופ"ב דתמיד וע' בכ"מ פ"ד ה"ה מתמידין שכתב כן בשם רש"י) שנאמר וערכו עצים על האש קידם עצים לאש (פי' שאלה היא אם עבר וסידר שני גזרי עצים קודם שנתן האש מהו שיהא חייב לסדר עוד שני גזרי עצים אחרים אחר שיתן האש או שאין זה מעכב בדיעבד ובעייא זו לא נפשטה) סידר עד שלא תרם (גם זו שאלה אם עבר וסידר עצי המערכה על הדשן קודם שהרים את הדשן מה יעשה) משחיל ותורם (פי' שמושך את הדשן מתחת העצים ותורם ואינו צריך לפרק את העצים שסידר) מפרק ותורם (פי' או שצריך לפרק את העצים ולתרום את הדשן ולחזור ולסדר את העצים וגם בעייא זו לא נפשטה).
ר' יעקב בר אחא אמר חילפיי שאל קומץ כו' חילפיי שאל אימורין כו'. — ע' היטב מנחות כ"ו ב'.
ולאו מתניתא היא קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר כו'. — צ"ל: ולאו מתניתא היא מקדש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר (פי' היינו דתנן בתמיד פ"א מ"ד לא היו רואין אותו ולא היו שומעין את קולו עד ששומעין קול עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, וס"ד שתרומת הדשן היא שירי עבודה מהיום שעבר ומי שלא הסיח דעתו לא היה צריך לקדש ידיו לתרומת הדשן, ומכל מקום כל מי שזכה בתרומת הדשן קידש ידיו כדי שיהא ראוי לעבודת מחר) א"ר יוחנן תרומת הדשן כו' שמסר יום ללילה דייו (פי' דמאחר שהשקיע את הכיור לפני שקיעת החמה, והעלהו בלילה לקדש ממנו לתרומת הדשן שוב אינו צריך להשקיעו דבסוף הלילה אינו נפסל) כו' בשם ר' יוחנן משהוא מגביהו הוא משקיעו (פי' ר' יוחנן כדעתו לעיל פ"א ה"א דצריכין מסירת יום ללילה ולילה ליום) כו' שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודה אבל בתחלת עבודה צריך (פי' דמאחר שלראבר"ש צריך לקדש בתחלת עבודת היום א"כ לרבי צריך לקדש ביום אף בשירי עבודה וקשיא לר"ח בר יוסף דאמר שעמוד השחר אינו פוסל בכיור וכ"ש שאינו פוסל בידים כדמוכח בסוף הלכה זו) ר' חייא בר יוסף פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה (פי' שדוקא הכיור שלא שקעו לפני שקיעת החמה הוא נפסל אבל הידים אינן נפסלות) בלילה צריך לקדשן ביום בשקידש לשירי עבודה (פי' שקידש ידיו בלילה לשירי עבודה כגון להקטר איברים) אבל לתחלת עבודה (פי' כגון לתרומת הדשן) אינו צריך לקדשן ביום דברי רבי ראברש"א אפי' עסוק בעבודה כל שלשה אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין שקידש ידיו ורגליו בתחלת עבודה בין שקידש ידיו ורגליו בשירי עבודה ר' יוחנן פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודה אבל בתחלת עבודה צריך לקדשן, בלילה צריך לקדשן ביום אפי' בשירי עבודה דברי רבי ראברש"א אפי' עסוק בעבודה כל שלשה אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודה אבל בתחלת עבודה צריך לקדשן חילפיי אמר כשם כו'.