שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יומא· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ח
הנה נוסח לשון המשנה שבבבלי "ולא היתה קריאת הגבר מגעת" כו' ("ולא" בוא"ו), ולפ"ז משמע דקאי ארגלים דסליק מהן וכן מפורש בבבלי כ' ב'; אבל נוסח המשנה בירושלמי "לא היתה קריאת הגבר" כו' ("לא" בלא וי"ו) ולפ"ז משמע שהוא חוזר על יוה"כ. וכן יסד הפייטן בסליחות למוסף יוה"כ (בהסליחה אשר תחלתה "אכפרה פני מלך") "בכל יו"כ בעוד עמנו ה' בקרות הגבר נתמלאת העזרה מישראל", ואולי סליחה זו היא מהקליר שכפי הנודע יסד דבריו כפי הירושלמי ע' בבלי חגיגה י"ג א' תוד"ה "ורגלי" ושבלי הלקט השלם הלכות מילה סימן ז', וראיתי במנהגי מהרי"ל הלכות יוה"כ בסדר מוסף שנדחק מאד ליישב ענין סליחה זו שלא תסתור דעת התלמוד הבבלי ביומא שם ע"ש ואין בדבריו טעם.