שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק טז · הלכה ה
איזו מתכוין ר' יוחנן אומר כל שמזכירין לו אשה כו'. — פי' דסבר ר' יוחנן דאף ששואלין לו על האיש האבוד עדיין אין זה נקרא "מתכוין" אא"כ הזכירו את האשה לפני הגוי שאז אפשר שהגוי מתכוין להתירה; ורשב"ל סבר דאף אם אינן מזכירין לו את האשה מאחר ששואלין ממנו על האיש האבוד ה"ז נקרא "מתכוין" אא"כ הגוי הסיח מעצמו בלי שום שאלה. ולפ"ז ר' יוחנן הוא המקיל וכן מוכח נמי למטה בסוף הפרק דאיתא לית הדא פליג על רשב"ל כו' ומשמע דלר' יוחנן ניחא; ואף שבבבלי קכ"א ב' מבואר דר' יוחנן הוא המחמיר כבר כתב רמב"ן במלחמות סוכה פ"א שדרך הירושלמי והבבלי להחליף תדיר בכל מקום ע"ש, וע' באו"ז סימן תרצ"ג בשם ראבי"ה שנדחק מאד להשוות את המחולקין בזרוע ופירש את הירושלמי כפי שיטת הבבלי והמעין שם יראה שאין דבריו מחוורין, וע' עו"ש סימן תרצ"ה שכתב על זה הירושלמי בשם רבו ר' יהודה ב"ר יצחק מפריז שאין להקפיד אם הירושלמי מחליף אמוראים או תנאים מתלמודא דידן ומחלפינן סוגיית ירושלמי בתר סוגיית תלמודא דידן ע"כ וגם זה אינו מחוור.
סוף הספר