שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חלה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ג
קילקל לעצמו ואכלה ואיתענש כו'. — צ"ל: קילקל לעצמו דאכלה ואיתענש ותיקן לאחרים דאינון אכלין מתוקנים (פי' שאחרים ידעו שאינה חלה מאחר שאכלה זר ויפרישו חלה אחרת אחר הגילגול) אית תניי תני תיקן לעצמו כו'.
חד חליטר שאל לר' יוחנן אמר איזיל עביד ארבע ופלג (פי' ארבעה רבעין ומחצה בשביל שלא יהא חייב בחלה דה' רבעין שלמין של ציפורי חייבין בחלה) ויאמר ליה תלתא ופלג (פי' דהא ר' יוחנן היה בטבריא כמבואר בשביעית רפ"ט וכבר אמר ר' ינאי לפני זה דקב טברני חייב בחלה דקב זה היו בו ה' רבעין של ציפורי וא"כ אפי' ד' רבעין של טבריא דהיינו קב טברני חייב בחלה).
א"ר זעירא קבייא באתריהון רובעיא אזדרעון. — צ"ל: קבייא באתריה (פי' במקומו של ר' יוחנן דהיינו טבריא) רובעיא איזדערין (פי' "איזדערין" מלשון זעיר כמו בדניאל ב' ט' הזדמנתון מלשון זמן, וענין איזדערין היינו שהקבין נתקטנו במקומו ובזמנו וכן כל מדות היבש והלח נתקטנו שם ברביע. והקב שהיה בו בזמן ר' ינאי ה' רבעין ציפוריין נעשה בזמן ר' יוחנן רק ד' רבעין ולכך התיר לו ר' יוחנן ד' ומחצה רבעין וה"נ אמרינן בשבת פ"ח ה"א [י"א א'] דשמינית טברנית דהות זעירא ורבת וזעירת, וזהו שאמרו נמי בבבלי פסחים ק"ט א' תמנייתא קדמייתא דהות בטבריא הוות יתירא על דא ריבעא ובה משערין רביעית של פסח פי' תמנייתא היא שמינית של ירושלמי והיא שמינית הקב של לח-ע' בבלי ב"ב צ' א'- ובתחלה היה בשמינית זו חצי לוג מדברי שהוא שתי רביעיות ומחצית השמינית היא רביעית של תורה ולכך שיערו בה רביעית של פסח ודלא כפירוש רשב"ם שם דלפירושו הל"ל "ובהן משערין רביעית של פסח" וע' מ"ש בירושלמי שבת שם).
תלמידוי דר' חייא רובה בר לוליתא בשם ר' יהושע בן לוי. — צ"ל: תלמידוי דר' חייא בר לוליינא בשם ריב"ל (וכעין זה ביומא פ"ב ה"ג, נדרים פ"ג ה"א, נזיר פ"ה ה"ה ושבועות סופ"ח).
א"ר מתניא בלימודת להיות מפרשת אחד מארבעים ושמונה כו'. — צ"ל: בלימודת להיות מפרשת אחד מעשרים וארבע (פי' הא דתנן נטמאת מזידה אחד מכ"ד היינו כשעשתה עיסה לעצמה שדינה להפריש אחד מכ"ד ונטמאה מזידה בזה יש לחוש שטימאה מזידה כדי שלא תצטרך להפריש אלא אחד ממ"ח לפיכך קונסין אותה להפריש אחד מכ"ד שלא תהא החוטאת נשכרת) אבל בלימודת להיות מפרשת א' מארבעים ושמונה (פי' כגון שעשתה למכור בשוק) לא בדא מתניתא אמרה כן כדי שלא יהא חוטא נשכר (פי' ובאופן זה שעשתה למכור בשוק אפי' תפריש בטומאה אחד ממ"ח לא תהא נשכרת, והמפרשים נדחקו לפרש כנוסח שלפנינו וכבר כתב בניר שאין פירושם מחוור ע"ש וע' גירסת ר"ש וגם פירושו דחוק).
ואין הבית מצטרף דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף כו'. — ע' בספר התרומה הלכות חלה סימן פ"א שכתב דצ"ל "הכלי" במקום "הבית" וכן נראה בשו"ת מהר"ם בר"ב ד' פראג סימן שכ"ב ובשו"ת הרשב"א סימן תתל"ד.
[השלמות: אתא עובדי קומי' ולא כו'. צ"ל: אתא עובדא קומי ר' אמי ולא כו' (כ"ה בתרומות פ"ב [מ"א סוע"ב]).]
[השלמות: לחוש להפרשה שנייה. — פי' שאינו מדמע בהפרשה שנייה אף לפי חשבון כדינו בתרומות פ"ב מ"ה.]