אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חלה· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ב · הלכה א

פרק ב

[השלמות: א"ר יוסי תמיהני איך ר' עקיבה כו'. — כעין זה בשביעית רפ"ה.]

למודין חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך כו'. — צ"ל: מודין חכמים לר"ע בספינה שנכנסה לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דתני (תוספתא סופ"ב) עיסת חו"ל שנכנסה בספינה לארץ עד שלא קידמו פניה חייבת בחלה משקירמו פניה פטורה מן החלה (פי' ואין בזה מחלוקת כמו בסופ"א דתוספתא) ר' יונה בעא כו' (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בט"ס משורות שלפני זה).

א"ל אפי' יבישה אפי' קצורה מעתה אפי' חטין בעלייה כך אנו אומרים לא אכלו ישראל כו'. —פי' כל זה מדברי ר' ירמיה שהשיב לר' יונה שלטעמו דאפי' קמה יבישה אסורה משום חדש א"כ ה"ה קצורה ואפי' חטין בעלייה והרי לא היה לישראל מצה בפסח ומוכח שלא כדבריך אלא יבישה כקצורה היא ושניהן אינן אסורין משום חדש מאחר שהיו קצורין אצל הגוי טרם שבאו ישראל לארץ בעוד שלא נתחייבו ישראל בעומר וע' מה שפלפלו בענין זה הב"ח והתויו"ט בשו"ת גאוני בתראי סימן ב' וג'.

ע"ד דר' יוסי דו אמר אין מ"ע דוחה למצות ל"ת אא"כ היתה כתובה בצידה מה שיהיו כו'. —צ"ל: אא"כ היתה כתובה בצידה כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כל ביאות כו' ושבע שחילקו (פי' וכתיב בחדש כי תבואו ויקרא כ"ג יו"ד) ואפי' תימר כר"ע ממה שהיו תגרי גוים מוכרין להם (פי' מתבואת חו"ל ולר"ע אין חדש נוהג בחו"ל) התיב ר' בון בר כהנא כו'.

הוי בעיי מימר מה דאמר תמן חייב אוף הכא חייב כו'. —צ"ל: הויין בעיין מימר מאן דאמר תמן (פי' בפירות חו"ל שנכנסו לארץ לעיל ה"א והוא ר"ע אליבא דר' יהודה) חייב אוף הכא (פי' בעפר חו"ל שבא בספינה לארץ) חייב אפי' כמ"ד תמן פטור הכא חייב כיון שנכנס (פי' העפר) לא"י נתחייב (פי' דעפר חו"ל שבארץ נעשה כעפר א"י שהרי הוא יונק מעפר א"י שתחתיו משא"כ בפירות חו"ל שנכנסו לארץ).

חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה כו'. — צ"ל: ר' חנניה אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה ור' מנא אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה תנא ר' סידור מסייעא לר' מנא ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ (פי' שימים מעטים אחד שכיבשה ירבעם בן יואש חזר תגלת פלאסר מלך אשור ולקחה מפקח בן רמליהו, אבל למ"ד כל מה שכיבש יהושע כיבש זה הרי היו באותה הארץ זמן מרובה מעת שכיבשה יהושע עד ימי שלמה שכתוב עליו במלכים ה' א' ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים ובתד"א זוסא פ"ז איתא מה שלא מסר הקב"ה ביד יהושע בן נון כו' מסר הקב"ה ליד ירבעם בן יואש ע"כ וזה ג"כ כר' מנא).

מה פליגין בשהוכשרה ואח"כ נילושה שמי פירות מחוורין להכשיר כו'. — צ"ל: שמי פירות מחברין לטומאה כו' ושמן אחד משבעת המשקין הוא הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה (ומה שבינתיים מיותר ושייך למטה אחר "הרי בשרו נוגע בצואה").

[השלמות: הדא אמרה עגבות אין בהן כו'. פי' דהא דקיי"ל דלבו רואה את הערוה אסור היינו כנגד הלב בין מלפניו ובין מלאחריו ואם עגבות יש בהן משום ערוה איך אשה ערומה מותרת לתרום הרי לבה רואה את העגבות מלאחריה, והרשב"א ברכות כ"ד א' בשם ראב"ד כתב דערוה שלו אף שאינו רואה אותה אם אפשר לאחרים לראותה לא יראה בך ערות דבר קרינן בה וכן דעת אשכול ח"א סימן ז'.]

א"ר מנא אע"ג דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא כו'. — צ"ל: אע"ג דלא אמר ר' יוסי רבי הדא מילתא אמר דכוותה דר' הונא אמר כו' (פי' דר' יוסי אמר כן בשם רב הונא וכעין זה למטה ה"ו שאמר בשם ר' יוחנן וכפירוש רא"פ שם).

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה