שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה א
שמואל בר אבא בעא קומי ר' זעורה קטן חרש מהו שיהא חייב. — צ"ל: שמעון בר אבא בעא כו' (וכעין זה בבבלי ו' א' בעי ר' שמעון קטן חיגר כו' ובלי ספק שצ"ל שם בעי ר' שמעון "בר אבא" ובאמת נמצא כן בד"ס שם בשם תלמוד כ"י ובהערה שם הביא גם נוסח הירושלמי שלפנינו ולא הכריע, אבל העיקר כנוסח הבבלי ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).
גר שנתגייר בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור כו' — צ"ל: ע"ד דחזקיה ור' יוחנן פטור ע"ד דר"ה חייב (כגירסת ק"ע) טומטום שנקרע ונמצא זכר בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור ע"ד דר' יוחנן ור"ה חייב (ונשמט ע"י הסופר מן "ע"ד דחזקיה" עד "ע"ד דחזקיה") אף בטמא כן ניטהר בשאר הימים (פי' וביום ראשון היה טמא) כו' תמן ראוי הוא קריעה היא שגרמה (פי' לכך חייב לר' יוחנן) ברם הכא הטמא עצמו אינו ראוי (פי' לכך פטור לר' יוחנן).
[השלמות: יוחנן בן דהבאי משם ר"י אף הסומא. כ"ה גם נוסח התוספתא רפ"א אבל בבבלי הנוסח סומא באחת מעיניו. ולפי נוסח הירושלמי והתוספתא משמע שלא גרסי "סומא" במשנתנו וכן נראה למטה שלא הזכיר הירושלמי את הסומא ומקרא לפוטרו כמו בשאר הפטורים שנשנו.]
ולענין טהרות את אמר את שהוא תפוס ביד אביו ספיקו כפיקח אביו תופס בידו ספיקו כחרש. — צ"ל: אביו תפוס בידו ספיקו כחרש (פי' שאם התינוק אוחז בידו של אביו ואין יד אביו תופסו וספק אם נגע התינוק בטומאה ספיקו טהור כדין דבר שאין בו דעת להשאל כדתנן בטהרות פ"ג מ"ו שאלו האב תופס בידו של תינוק ה"ז כאלו הספק בא ע"י האב וספיקו טמא שהאב יש בו דעת להשאל ותניא בתוספתא שם פ"ג תינוק שהיה תפוס בידו של אביו או שהיה רכוב ע"ג כתיפו של אביו ספיקו טמא מפני שאביו נשאל עליו).
מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב ובאת שמה כו'. —צ"ל להפך: פטורין מן הראיה דכתיב בבא כל ישראל ליראות וגו' הראוי לבא עם כל ישראל מביא ושאינו ראוי לבא עם כל ישראל אינו מביא הטמא פטור מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה וישלח חגיגה ביד אחר א"ר יוסי זאת אומרת שאינו משלח חגיגתו ביד אחר ר' שמי בעי או חילוף מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה (פי' שאינם ראויים לבא עם כל ישראל יחד) הטמא פטור מן הראיה דכתיב בבא כל ישראל ליראות חזר ר' שמי ומר מוכי שחין כו' ראויין הן לבא בפני עצמן (פי' ואין למעטן מן הכתוב ובאת שמה וגו').
אם בשירשו קרקע בהדא אמר שמואל במופרשת (פי' דהא שמואל אמר בב"ק פ"י ה"א בכתב לחבירו דאיקנה שהוא כמלוה בעדים כמבואר שם נגבית מן היורשים כשירשו קרקע ומלוה הכתובה בתורה אינה אלא כמלוה בעדים) אם בשירשו מיטלטלין בהדא ר' יוחנן אמר אפי' אינה מפורשת (פי' דר' יוחנן סבר בגיטין פ"ג ה"ג דמלוה בעדים אינה נגבית מן היורשים אלא כשירשו קרקע).