שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה · הלכה ב
שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר כו'. — צ"ל: עושה אותה תרומת מעשר ("למקום אחר" מיותר ומחקו הגר"א) וכתיב כו' קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ (פי' שלוקח עשר גדולות וקובע בהן את המעשר מתחלת העוקץ עד כמה שהוא צריך לפי חשבון והשאר הרי הוא חולין ונוטל אחת מהן לתרומת מעשר והרי יש בה משהו חולין כשהיתה מעשר וכ"ה עתה כשהיא תרומת מעשר).
ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מסב אית בהון כו'. — צ"ל: בכל עשר ונסיב חדא ובכל חדא אית בה מעשר וכ"ש חולין.