שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ג · הלכה ד
מהו שיהא נאמן לומר נטלתיו כו'. — פי' עם הארץ זה שהפקיד אצלו.
ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מה כפירותיו ממש כו'. — צ"ל: ר' חנינה בעא קומי ר' מנא מה כפירותיו ממש כו' א"ל ולכל דבר (פי' בתמיה, וכעין זה בערלה פ"ב ה"ז דס"ב ע"ג) ולא על יאות הוה ר' חנינה מתריס לקבליה (כ"ה הנוסח בע"ז פ"ב ה"ג [מ"א ע"ב], וביאורו שהתלמוד אומר דשלא כהוגן היה ר' חנינה חולק על ר' מנא שלא לשמוע לדבריו ומכאן ואילך התחלת ענין חדש) ר' אחא ר' בון בר חייא [וכ"ה בכי"ר] בשם ר' יוסי בן חנינה (וכעין זה מצינו לקמן רפ"ה ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינה).
שמואל בר בא בעי ניחא לטהרות. —ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז.
[השלמות: חכמים שהן בשיטת ר"מ. —פי' חכמים דמסכת מכשירין [פ"ב מ"י].]