אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ט · הלכה יא

הלכה ט

והא תני ב"ש אין לי אלא היוצא משום ערוה כו'. — חסר וכצ"ל: מה מקיימין ב"ש טעמא דב"ה דבר תני ב"ש אומרים אין לי אלא כו' ת"ל כי מצא בה ערות דבר מה מקיימין ב"ש טעמא דר"ע (פי' הא דכתיב אם לא תמצא חן בעיניו) שלא תאמר היוצאה משום ערוה אסורה (פי' שאין בעלה הראשון יכול לשוב לקחתה אחר שנישאת לאחר וגירשה) משום דבר אחר (פי' שאם עבר וגירשה מפני שלא מצאה חן בעיניו) מותרת א"ר שילא כו' כבר היא אסורה לו (פי' דסבר ר' שילא שאין לומר דמקרא כתוב בשעבר וגירשה משום שלא מצאה חן בעיניו כ"כ הרשב"א בסוף גיטין).

ואתיא דזקנים כב"ש ודר"ע כב"ה. — צ"ל: ודר"ע כדעתיה (פי' שמתיר לגרשה מפני שלא מצאה חן בעיניו, וע' רשב"א שם שתמה על גירסת הירושלמי שלפנינו. וראיתי בספר דורות הראשונים ח"א תקופת התנאים פ"ו שכתב דר"ע שבמשנתנו אינו חולק על ב"ה אלא דסבר דב"ה מתירין לגרש אפי' כשמצא אחרת נאה הימנה, וכעין זה יש בבבלי שבת י"ח ב' הן הן דברי ב"ה לא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה, ועוד בבכורות ל"ב ב' וב"ה אומרים אפי' זרים ר"ע מתיר אפי' גוים ושם מוכח דסבר ר"ע דב"ה מתירין אפי' גוים וכפרש"י שם ע"ש, אבל אין זה מחוור בלשון הירושלמי כאן).

סוף הספר

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה