שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ד
א"ר אבין תיפתר שחתם ישראל בסוף כו'. —צ"ל: א"ר אבון בר חייא תיפתר שחתם ישראל בסוף א"ר יוסי אתייא כמ"ד עדים חותמין בשטר זה בלא זה ברם כו' (כן העתיק בחדושי רמב"ן יו"ד ב').
שטר שחותמו בד' עדים ונמצאו כו' בשאר ר' אילא בשם ר' יסא אתיא כמ"ד אין העדים חותמין כו'. — ע' חדושי רמב"ן י"ח ב' שהעתיק: אתייא כמ"ד העדים חותמין זה שלא בפני זה ברם כמ"ד אין חותמין זה שלא בפני זה ואפי' חתם בסוף כשר (ונ"ל ביאור זה שמנהגם היה להחתים את הקרובים לשם כבוד כ"ש רשב"ג בבבלי ב"ב קס"ב ב' והקרובים היו חותמין תחלה ואח"כ היה מחתים עדים כשרים ומהן מקימין את השטר כ"ש בב"ב שם בתוד"ה נמצא ולמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אם חתמו הקרובים תחלה מפני הכבוד ואח"כ הכשרים כשר ומקיימין מן האחרונים אבל אם חתמו הקרובים בסוף פסול דנראין הדברים שלעדות חתמו מאחר שחתמו באחרונה, ועוד אפשר שהראשונים פסולין היו ולכך החתים אלו אחריהם והרי גם אלו פסולין, וגם אפשר שבתחילה חתמו הקרובים כמנהג והרחיקו והניחו ריוח ביניהם לבין השטר ואח"כ חתמו הכשרים למעלה מהם ובכל אופנים הללו השטר פסול; אבל למ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה אפי' חתמו הקרובים בסוף כשר דאפשר שהקרובים חלקו כבוד לכשרים שיחתמו לפניהם).
דאמר ר' יסא בשם ר' ירמיה עדים פסולין כו'. —צ"ל: דאמר ר' בא בשם ר' ירמיה כו' (כ"ה לקמן פ"ט ה"ח).
ויעש כהנים מקצת העם א"ר אילא מן הקוצים שבעם כו'. — צ"ל: ויעשו להם מקצותם כהני במות (מלכים ב' י"ז ל"ב בענין הכותים וכ"ה בבלי קידושין ע"ה ב', אבל מ"ש לפנינו ויעש כהנים וגו' הוא במלכים א' י"ב ל"א אצל ירבעם ונשתרבב מע"ז רפ"א ע"ש) א"ר אילא כו'.
קול יוצא בארכיים מעתה אפי' שניהן כותים כו'. — צ"ל: מעתה אפי' בגיטי נשים ושיחרורי עבדים (וכעין זה בק"ע, ונוסח שלפנינו נשתרבב מראש הלכה זו כדרך הירושלמי ובחדושי רמב"ן יו"ד ב' נדחק מאד ליישב נוסח שלפנינו) שנייה היא שאינן בקיאין כו' (כ"ה ברמב"ן שם).