אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ז · הלכה ג

הלכה ב

א"ל (פי' ר' זעירא לר' אבא בר זמינא) כמה דאנא יהב דעתי מפקא יתך ידי חובתך בברכתא (פי' בברכת המזון) כן הב דעתך מפקא ידי חובתך באמן (פי' דמלבד המשמיע גם השומע צריך לכוין לצאת ידי חובתו וכעין זה בבבלי רה"ש ל"ג ב' שאמר נמי ר' זעירא לשמעיה איכוין ותקע לי ונראה דשמעיה דר' זירא הוא עצמו ר' אבא בר זמינא דהכא) א"ר תנחום כו' המתעסק לא יצא כו' (פי' דשניהם צריכין לכוין ומתעסק לאו דוקא דה"ה בשומע מן המשמיע לעצמו לא יצא מאחר שלא התכוין להוציא את חבירו והכי מסקינן בבבלי רה"ש שם).

נאמר כאן עדה. — פי' דכתיב (תהלים קי"א א') אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה.

א"ל ר' יוסי ב"ר בון. — נ"ל דשני ר' יוסי בר' בון ישנם בירושלמי: א) קדמון בימי ר' יוחנן ותלמידיו והוא דהכא שאמר לר' סימון שהיה תלמיד ר' יהושע בן לוי כנודע ובשקלים פ"ד סוה"ב גמליאל זוגא שאל לר' יוסי ב"ר בון (וגמליאל זוגא שאל ג"כ מר' יוחנן בחלה פ"ד ה"ו [ס' רע"א] ור' שמעון בן לקיש היה מסתמיך עליו כדאיתא בע"ז פ"ג הי"ג [מ"ג סע"ב]. ולפ"ז הא דאיתא בירושלמי סוף ביצה גמלייל זוגא שאל מר' מנא וכן במ"ק פ"ג ה"ה [פ"ב ע"ג] גמליאל זוגא דמכת אחתיה סליק הילל אחוה עימיה א"ל ר' מנא כו' יש להגיה בשניהם "ר' אמי" במקום "ר' מנא" כי ר' מנא היה בדור ג' אחר גמליאל זוגא וא"א שישאל גמליאל זוגא הזקן מר' מנא הצעיר, והחילוף בין ר' מנא ור' אמי מצוי הרבה בירושלמי כמו שאוכיח למטה רפ"ח וכן הא דאיתא בערלה רפ"ב ר' יוחנן שאל לגמליאל זוגא יש להגיה "ר' יונה" או "ר' יוסי" במקום "ר' יוחנן" שר' יוחנן ורשב"ל היו גדולים מגמליאל זוגא) וכפי הנראה ריבר"ב זה הוא הנזכר כמה פעמים בבבלי עם בר מחלקותו ר' יוסי בר זבידא וכמה פעמים אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא (ע' בבלי שבת כ"א ב' וצ"ו א') הרי שהיה גדול בזמן עולא וכן בבבלי יבמות מ"ה ב' אמר רבינא אמר לי ר' גזא איקלע ר' יוסי בר אבין לאתרין כו' א"ר ששת לדידי אמר לי ר' גזא לא ר' יוסי בר אבין הוה אלא ר' יוסי בר זבידא הוה כו' הרי שהיה בזמן רב ששת (ולפ"ז צ"ל דרבינא דשם הוא רבינא הקדמון ואף שבשאילתות פ' וישלח סכ"ה הנוסח ר' אשי במקום ר' ששת מ"מ נ"ל עיקר כנוסח שלנו1) מפני שמצאנו בשבת קמ"ה ב' א"ר יוסף ולירוק אנן מתרנגולתיה דר' אבא ועוד אמר ר' גזא כו' דמשמע דכל זה מדברי ר' יוסף וכ"ה דעת הרב סה"ד בערך ר' גזא והרי שר' גזא היה בזמן ר' יוסף ומוכרח שגם ר' יוסי בר אבין היה בזמן ר' יוסף, והא דאיתא בחולין נ"ה א' דר' עוירא אמר דין אחד משמיה דרבא ור' יוסי בר אבין הקשה עליו י"ל שגם חכמי א"י שלפני רבא אמרו כדינו של רבא ועל זה הוא שהקשה ר' יוסי בר אבין ובבבלי הביאו זה ג"כ להקשות על רבא שאמר אצלם כדין הזה וכעין זה כתב הרלב"ח בתשובה סימן י"ב ע"ש2). והא דאיתא בתענית כ"ג ב' דר' יוסי בר אבין למד לפני ר' אשי ע' בד"ס שם שבספר אגדת התלמוד הנוסח "ר' אסי" במקום "ר' אשי" והרב ד"ס שם הסכים לגירסא זו והאריך בזה אף כי דבריו שם אינן מחוורין ע"ש). ב) ריבר"ב אחרון שהיה בזמן ר' מנא ותלמידיו (ע' שביעית פ"ו ה"ב [ל"ו ע"ד] ריבר"ב בעא קומי ר' מנא ובכתובות פ"י ה"ב [ל"ג ע"ד] אריבר"ב לתלמידו דר' מנא). ודע שר' שמואל בר' יוסי בר"ב המצוי בירושלמי הוא בנו של ריבר"ב האחרון ע' גיטין פ"ה ה"ג [מ"ו סע"ד] ר' שמואל בריה דריבר"ב ור' מתנייה הוון יתבין כו', ור' מתנייא היה מן האמוראים האחרונים מתלמידי ר' יוסי כמו ר' מנא ור' יודן בן שלום ע' שבת פי"ב ה"ד [י"ג ע"ד] דר' יודן בן שלום הוא בר מחלוקתו דר' מתנייה ובעירובין פ"ז ה"ו [כ"ד ע"ג] אמר ר' יודן בן שלום קומי ר' יוסי (וע' מ"ש בסנהדרין פ"א ה"ב די"ט ע"ב).
וראיתי בספר דורות הראשונים ח"ב פרק ע' וע"א שהאריך להוכיח דתרי עולא הוו בבבלי אחד קדמון והב' בזמן ר' אשי וזה האחרון הוא שאמר פליגי תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא ור' יוסי בר אבין זה הוא שהיה תלמידו של ר' אשי וביבמות הוא מגיה מדעת עצמו (כי לא ראה גירסת השאילתות) ר' אשי במקום ר' ששת, ולפ"ז מוכרח דהא דאיתא בשבת קמ"ה ב' ועוד הא אמר ר' גזא כו' אינו מדברי ר' יוסף אלא דסתמא דתלמודא מייתי לה (וכל זה אינו מחוור לדעתי וכבר הארכתי בזה בספרי על סדר הדורות ערך עולא ע"ש), וע"ע שם עמוד 382 שדעתו שלא היה אלא ר' יוסי בר' בון אחד והיה מגדולי הדור בימי ר' סימון ור' אבהו והאריך ימים עד ד"א קי"א (וגם זה אינו מחוור לדעתי).

[השלמות: נאמר כאן תוך. — ונקדשתי בתוך בני ישראל.]

במקהלות כתיב. — פי' בספר המסילות סימן כ' דלא כתיב במקהלים כמו בתהלים כ"ו י"ב אבל במקהלות לפי הכתיב יש לקוראו בשורוק ואז יהיה לשון יחיד כמו ילדות ובחרות.

ר' זעירא קם מקרי כו' א"ל רחב"א ארפוניה דכן אינון נהיגין גבייהו. — ר' זעירא מבבל היה וכפי הנראה היו בזמנו מקומות בבבל שהיו כל הקוראים בתורה מברכים לפניה ולאחריה ושלא כדין המשנה (ע' מ"ש למעלה פ"ד ה"ג), ור' חייא בר אשי ג"כ היה בבבל אבל במקום שהיו נוהגין כדין המשנה שרק הפותח והחותם בתורה מברכין לפניה ולאחריה, ובסוף ימי חכמי התלמוד תקנו בבבל שבכל המקומות יברכו כל הקרואים לפניה ולאחריה כדאיתא בבבלי מגילה כ"א א'.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה