שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה · הלכה א
[השלמות: השיבנו תחת כי מאס מאסתנו. יש מפרשים שצריך לכפול השיבנו כמו שנמסר במסורה, ור"מ ד"ל מפרש שאינו אלא נתינת טעם להשיבנו וע' אבי העזרי סימן צ"א.]
[השלמות: אלא מתוך דין של הלכה. ברא"ש סימן ב' העתיק: מתוך דברי הלכה.]
המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל (פי' שאין תפילתו עולה למעלה וכעין זה בגיטין פ"ה ה"ט [מ"ז ע"ב] אפי' חומה של ברזל אינה מפסקת ובבבלי פסחים פ"ה ב' אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים) כו' במקום שהוא מיוחד לתפלה (פי' ואם יש לו בביתו מקום מיוחד לתפלה יתפלל שם ולא בבית הכנסת) כו' כאן ביחיד (פי' שאם מתפלל ביחיד יותר טוב להתפלל בבית הכנסת) כאן בצבור (פי' שאם מתפלל בצבור טוב יותר להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה אפי' בביתו וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"ח ה"ג מתפלה אלא שיש להגיה שם "תפלה בצבור" במקום "תפלת הצבור" וזה כפירוש ר' יונה שהביא בכ"מ שם והירושלמי הזה שלפנינו הוא המקור לדברי הרמב"ם שם) (וע' באבי העזרי סי"ב בשם ירושלמי פרק א"ע א"ר יוחנן כל המתפלל בתוך בה"כ כאלו מתפלל בתוך בית המקדש" ועוד בס"צ שם מובא "כל המתפלל בתוך ביתו כאלו התפלל בבית המקדש" ואין אנו יודעים איזה יכשר).
[השלמות: רבי אבהו בשם רבי אבהו. בילקוט ישעיה רמז תפ"א וכן במהרש"ס ובכ"י רומי: ר' ירמיה בשם ר' אבהו (ונפלו דברי דד"ו ח"ג פ"ו הערה י"ג שהיה ר' אבהו קדמון).]
[השלמות: להקל את רגליו. —פי' ללכת מהר.]
[השלמות: כגון אל אלקים ה'. — בבית יוסף יו"ד ר"ס רע"ו מוכח דלא גרס ד' מלות אלו ופסוק הוא ביהושע כ"ב. ובתורה יש "ה' אלקינו ה'" או "ה' ה' אל רחום".]
[השלמות: ריש לקיש מנהגו באוריתא כו'. —ע' ב' עירובין נ"ד ב'.]
אבל עקרב מפסיק למה דמחייא וחזרה ומחייא. — פליאה דעת ממני למה הוצרכו פה לשתי הכפלות וכי אין בנשיכה אחת של עקרב להמית את האדם לכך נ"ל דיש להגיה כאן "למה דלא מחייה וחזרה ומחייה" וביאור ענין זה דנשיכת הנחש שבא"י ודאי שממיתה אך דרך הנחש כשנוגע בעקב האדם לנושכו מיד, ואם אירע שכבר נכרך על עקבו ולא נשכו מיד שוב אין דרכו לנושכו עוד; אבל העקרב אם נכרך על עקיבו של אדם אף שלא עקצו מיד סופו לעוקצו אח"כ ולפיכך מפסיק את תפילתו כדי לנוטלו מעל עקיבו, ובפירוש זה יונח לנו מה שהתפלא בספר תבואות הארץ ח"ב עמ' שע"ו על דבריהם כאן ממה דאיתא בשבת רפט"ז ה' נהרגין בשבת כו' ועקרב שבהדייב ונחש שבא"י ע"כ ולדברינו ניחא דודאי שניהן נושכין וממיתין אבל אין דרך העקרב שבא"י לרדוף אחרי אדם אבל אם יכרך על עקיבו סופו לעוקצו אבל הנחש שבא"י מנהגו לרדוף אחרי איש ולנושכו אלא שאם הוא כרוך על עקיבו של אדם ולא נשכו מיד אין מנהגו עוד לנושכו וכמו שנתבאר, וזהו שאמרו למטה "לא אמרו אלא כרוך אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסתיר מלפניו".