שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ז · הלכה א
למה לא שנינו שמדת תשלומי כפל נוהגת בטוען טענת גנב בשותפין. — צ"ל: ובשותפין (ע' בבלי ס"ב ב' תוד"ה מרובה קתני).
וגונב מבית האיש ולא מבית האשה כו'. — צ"ל: וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב (כן איתא במכילתא פ' משפטים) וגונב מבית האיש ולא מבית השואל (כ"ה בשבועות פ"ח ה"א וע"ש מ"ש בזה) כל עצמו אין כתוב איש אלא בשואל ותימר הכין (פי' דבש"ח וש"ש כתיב "כי יתן איש אל רעהו" וכאן קורא להמפקיד "איש", אבל בשואל כתיב "וכי ישאל איש מעם רעהו" הרי שהשואל מכונה כאן "איש" ואיך אפשר למעט את השואל מהאיש).
אין תימר מוציאין מן השני מביא קרבן על השבועה כו'. — פי' דלקמן פ"י ה"א סבר ר' ינאי בגזל טלית ונתנה לאחר דמוציאין אף מן השני ור' חייא סבר דאין מוציאין מן השני אלא מראשון (וגירסא משובשת נזדמנה לו להרשב"א ס"ז ב' ע"ש).