שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ג · הלכה א
א"ר לעזר ואפי' אינה ממלא כל רה"ר אם יטלנה מיכן כו'. — צ"ל: ואפי' אינה ממלא כל רה"ר ואפי' נתונה על קרן זוית כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמטה).
ובא בעל השור לשמוט את שלו. — צ"ל: ובא בעל השור ושמט את שלו (כ"ה בתוספתא פ"ג ובבלי כ"ח א').
אם דחייו ונפל ומת חייב (פי' וכמו שאם דחה את השור בידיו חייב ה"נ אם שיבר את הכד במקל חייב) ולא יכיל מימר ליה כו' (פי' מקשה על הברייתא למה פטור אפי' בשמט את שלו).
ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה כו'. — צ"ל: והניח אחרת סמוכה עליה ובא הראשון כו' יטול את המקל וישברנה או ישמוט את שלו מתחתיה (וגירסא שלפנינו נשתרבבה מראש פרק זה) ואם נשברה נשברה נישמעינה מן הדא שור הרודף אחר חבירו ובא בעל השור להציל את שלו אם עד שלא עלה על שלו דחהו ונפל ומת פטור ואם משעלה דחהו ונפל ומת חייב א"ר יוסי כו' (ונוסח שלפנינו נשתרבב מלמעלה עמוד ב' וכאן ברייתא אחרת).
ואם כדרך הטחה הטיח על ניזקי צלוחית חייב. — פי' "כדרך הטחה" שלא נפל אלא שבדרך הליכתו נחבטה צלוחיתו באבן ומשא שברה"ר הרי בעל האבן והמשא חייב ואע"פ שבור פטור על הכלים היינו דוקא דרך נפילה אבל לא דרך הטחה כ"ה שיטת הירושלמי (וע' בבלי כ"ח ב' שיטה אחרת), והא דאיתא בפ"ה ה"ט אפי' נחבט בקרקעו פטור היינו דרך נפילה דוקא כמבואר שם ודלא כפ"מ.