שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ד · הלכה ג
רב אמר שיעור הוא. — פי' שאם עלתה האונאה ארבע כסף כמו ששנינו שהוא שיעור אונאה חייב להחזיר אבל אם האונאה פחות משיעור זה אינו חייב להחזיר, ונראה דהיינו נמי דאיתא בבבלי נ"ה א' "אין אונאה לפרוטות" פי' עד ד' כסף כשיעור המשנה, והמפרשים נחלקו בזה דרש"י כתב דיש אונאה באיסר והרא"ש כתב מעה והרמב"ם בפי"ב ה"ד ממכירה כתב יותר מפרוטה משהו.
ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא רב אמר כו'. —יש להפך ולתקן הגירסא וכצ"ל: ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' שד' כסף שבמשנתנו אינו אלא משל לשתות אבל לאו דוקא אלא אפי' פרוטה אם היא שתות יש בה אונאה וכדתני לוי) תני לוי האונאה פרוטה וההודאה פרוטה (וכ"ה בבבלי נ"ה א') רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה (ע' בבלי נ"א א') הונאה עצמה מהו תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו דברי ר' יהודה הנשיא ר' נתן אומר רצה מבטל מקחו (וע' בבלי ג' ב' ונ"א א' דמפיך דרבי לר' נתן ודר' נתן לרבי, ותוספתא פ"ג מסייעא לבבלי).
היא הונייתו ומצטרפין עד שתות. — צ"ל: היא והונייתו מצטרפין לשתות.
מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק כו'. — ע' באו"ז ב"ב סימן ס"ג שהעתיק "מכר לו שוה שש בחמש לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע", ובספר מאה שערים לבעל העיטור ב"ב מ"א א' העתיק: "מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק כו' עד שהוקיר ונעשה מטבע" ושתי הגירסאות משובשות.
כך בטל מזה תמן תנינן ארבע מדות כו'. — צ"ל: כך בטל מזה מתניתא פליגא על ר' יוחנן דתנינן תמן ארבע מדות כו' ותימא (פי' הא דא"ר יוחנן דשניהן יכולין לחזור בהן) כהן תנא כו'.