אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן יז

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן יז

סימן טז

שאלה מקוה הבאים לו מים מהמעין ע"י שנמשכין בצינורות של חרס הקבועים בקרקע מתחת לארץ והם ניגרין לסילון מתכת שנותנין אותו בשפת המקוה שקורין אותו בלשון ערבי סב'ע לשיהיו המים יורדין למקוה ומתכנסין שם ויש במקוה אבן חקוק בתוכו שקורין אותו בלשון ערבי גרן בנוי שם ובשפתו חריץ קטן והמים מקלחין ונזחלין מהסילון לתוך הגרן הנזכר וממנו יורדין המים למקוה ע"י החריץ הקטן שבשפת ומתמלא המקוה אם כשר המקוה ההוא לטבילת נשים או לא:

תשו' הנה מרן בש"ע חיו"ד סי' ר"א ס"ח פסק מעין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך הכלי בין לאחר שיצאו מהכלי. ואם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו. תוך הכלי אסור לטבול וחוצה לו מותר אפי' אם המים שבתוכו מרובין ע"כ. וכתב הבאה"ט שם סקט"ו וז"ל שיצאו. דמיד שעברו בכלי נעשו שאובין וכ' הב"ח דל"ש כשהכלי שלם בלא שום נקב והמעין מקלח לתוך הכלי וכשנתמלא הכלי יוצאים אח"כ מפי הכלי ולחוץ ול"ש שיש נקב בצדו של כלי וממנו מקלחים לחוץ נקראו מים שאובין דלא נתבטל שם כלי מחמת הנקב שבצדו כיון שמקבל מים מן הנקב ולמטה אבל נקב בשולי הכלי כשפ"ה אז ודאי דנתבטל שם כלי ושרי לטבול אף בתוך הכלי כמ"ש במקוה דבד"ז שוה מעין ומקוה ע"כ. גם שם בסעיף ל"ד כתב מרן אין הכלי חשוב לפסול המים שבו משום שאיבה אא"כ הוא ראוי לקבל קודם שיקבענו ושיתמלא לדעת ואז פוסל בין אם הוא כלי גדול המחזיק מ"ס בלח שהם כוריים ביבש בין אם הוא כלי קטן ביותר ואפי' הם כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ע"כ. ודברי הב"ח ז"ל הנ"ל הם דברי מרן ז"ל בסעיף מ' אלא דמרן שם כתב נקב כ"ש ועיין בהש"ך סקכ"ג מ"ש ע"ד מרן והוב"ד בבאה"ט סקי"ב. וא"כ מזה נראה דלא צריך לטבול במקוה הנ"ל כיון דהגרן הנז' חוקקים אותו קודם שיקבענו בארץ וראוי הוא לקבל ושוב אח"כ קובעים אותו בבנין לא בטל מתורת כלי ונפסלים המים הבאים למקוה ע"י דנעשו שאובין. והגם שקודם שקבעו בבנין בארץ אינו יושב שלא מסומך והוא מיטה על צדו שאין לו בית מושב כהוגן מ"מ מקבל הוא ומתקבצים מים בתוכו אף כשהוא מוטה על צדו ושם כלי עליו ושוב אף שקבעו בבנין לא בטל שם כלי מעליו ופוסל המים הבאים לתוכו משום שאיבה.

האמנם נר' דיש צד להקל במקוה הנ"ל ע"י שבשעה שהאשה טובלת יעשו שיהיו המים הבאים וניגרין מהמעין שיהיו נזחלין להמקוה שלא ע"י הגרן הנז' כ"א שיהיו להדיא לתוך המקוה הם נזחלין דאז המים שבמקוה הם נטהרין ע"י חיבורם למי המעין ואפילו שהמים שבמקוה הם מרובין ונקוו ע"י הגרן שהוא כלי ונעשו שאובין עכ"ז מי המעין המועטי' מטהרים אותם כמ"ש מרן שם בס"ח וכ"כ בסי"א מקוה מים שאובין המשיכו עליו מי מעין אפי' מי המעין מועטין המועטין של המעין מטהרין את השאובים המרובים בין קדמו מי מעין לשאובין בין קדמו שאובין למעין ע"כ. וח"ה הוית להגאון נו"ב ז"ל מה"ת חיו"ד סי' קל"ו בענין מקוה העשוי ע"י צינורות המושכין מן המעין אם צריך להיות במקוה מ"ס וכו' דכתב ובאמת הר"ן מיירי לענין טבילת כלים אבל לטבילת אדם בעי' מ"ס אלא דיש חילוק בין מעין למקוה דמקוה מטהר באשבורן ומעין בזוחלין וכו' ואם יכול למלא מקוה זה מ"ש עד שיהיה כאן מ"ס אז יש חילוק אם הקנים המושכין מים מהמעין באים למי המקוה תוך המים ודאי שמחברין אותן למעין ונטהרו השאובין והרי יש כאן מ"ם באשבורן. אבל אם הקנים גבוהים מהמים ושופכים מלמעלה למטה המקוה פסול ואין זה חיבור שאין הזוחלין מערבין כמבואר בסעיף ס' וכו' ע"ש. דלפי דבריו ז"ל יוצא לנ"ד דלא מהני התיקון הנ"ל שכתבנו שבשעת טבילה יעשו שיהיו המים נזחלים לתוך המקוה שלא ע"י הגרן כדי שיהיו מתחברים למי המעין ויהיו נטהרין בזה דמאחר שהמים הבאים מהמעין למקוה הם באים מהשפה העליונה של המקוה והם גבוהי' מהמים שבמקוה ושופכין מלמעלה למטה לפי דבריו המקוה נשאר בפסולו דאין זה מיקרי חיבור:

ברם רואה אנכי הפעוט דדבריו אחהמ"ר הם מן התימה דהן אמת דכתב מרן בסעיף ס' ג' גומות שבנחל תחתונה ועליונה של כ"ס והאמצעית של מ"ס ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אעפ"י שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו ע"כ. מ"מ ז"ד במי גשמים אבל המעין מטהר ומערב אף בזוחלין וכ"כ הש"ך ז"ל בפי' שם וז"ל ודוקא גשמים אבל מעין מערב אף בזוחלין ע"כ. וא"כ מה דמות מההיא דס"ס לנדונו מאחר דבנדונו הוא דהקנים מושכין מים מהמעין להמקוה ומחבר מים שבמקוה למי המעין לשיטהרו השאובין הא ודאי שפיר הוי חיבור דמי המעין מטהרים השאוב ובין גם בזוחלין ודבריו נפלאו ממני וצ"י:

וכזאת יש לעמוד ע"ד מוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' קצ"ח בנדונו בנקב העשוי בקרקעית המקוה כדי להריק ולפנות בו המים שבמקוה אם יש לסתמו בדהמ"ט במטלניות שיש בהם גע"ג דכתב וז"ל כי עם היות אמת שכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו אפי' בדבר גדול מזה מ"מ אחר שדעת הר"ש הוא שאין לסתום ביד ולא בדהמ"ט איני יודע טעם למה לא נחוש לדבריו בדבר שאפשר לתקן אפי' שלא ע"י הדחק שאפי' שהיינו צריכים לדחות לקיים דבריו היה ראוי לנו לעשות כ"ש כי מה דוחק לעשות חתיכות קטנות דקות ודברים אחרי' שאימק"ט ולסתום בהם בזה אני איני מסכים להקל ח"ו וכי הר"ש גברא הוא דאין לחוש לדבריו בזה"ז כ"ש שעינינו הרואות שהריב"ה כתב סברתו בספרו וכו' שכיון שהטור הביא סברת הר"ש הא ודאי מילתא היא ובמקום דאפשר ודאי ראוי לחוש לדבריו כי איני צריך להאריך בשבחו ע"כ. ואנכי העבד אחהס"ר ת'ם אני דמאחר דבנדון ההוא הוי במקוה שנמשכין לו מים מהמעין ואתי תדיר ולא פסיק וכמ"ש שם הרדב"י ז"ל הפוסק הא' דדין מעין יש לו ובמעין אין חשש שאיבה ומטהר בכ"ש כמ"ש הרשב"א ז"ל והוב"ד שם. א"כ הגם שהר"ש ז"ל אסר לסתום הסדק בדהמ"ט מ"מ ז"ד במקוה של מי גשמים שהשאיבה פוסלת בהם דין הוא דס"ל דאין לסתום בדהמ"ט. משא"כ במעין דאפי' יש שאובין גמורים המעין בכ"ש מטהרם ואין השאיבה פוסלת בו בודאי דגם הר"ש אינו מצריך לסתום הסדק בדבר שאינו מק"ט ומה שהטור ז"ל הביא סברת הר"ש ז"ל הוא לענין מי גשמים דוקא ומהי תיתי לומר שהר"ש ז"ל אוסר במעין עד שיאמר הוא ז"ל דבמקום דאפשר ראוי לחוש לדבריו מאחר שהטור הביא סברתו ודי לנו לומר לחוש לס' הר"ש ז"ל במקום שאפשר במקוה של מי גשמים דוקא משא"כ במקוה של מי מעין א"צ ליזהר בזה ועיין במרן הב"י ז"ל מ"ש בשם מוהריק"ו ז"ל שורש קט"ו וקנ"ו בדין מעין ועיין ג"כ בס' חיים מדבר מ"ש בזה. והכנה"ג ז"ל בהגה"ט אות מ"ו הביא דברי הפוסק המתיר ודברי מוהרשד"ם ז"ל דכתב דיש לחוש לדברי הר"ש וכו' ע"ש ולא העיר מזה והוא מהתימה דלי הדל לע"ד צ"י. ואם נאמר דהוא ז"ל חושש לסברת המחמירין דס"ל דגם במעין השאיבה פוסלת בו וגם חושש לס' הר"ש ז"ל שלא לסתום הסדק בדהמ"ט ולכן כתב שם בנדונו כן דאזיל לחומרא בתרתי כל כי האי הו"ל לבאר בפי' דחיישי' לסברת המחמירין במעין וכו' וגם לס' הר"ש וכו' ולא למיסתם סתומי דלע"ד גם המחמירין במעין וס"ל דהשאיבה פוסלת בו כמ"ש מורם ז"ל בסעיף מ' יודו לענין סתימת הסדק בדהמ"ט דאין להחמיר בזה ג"כ במעין. והדעת נותנת כן שהרי הרא"ש ז"ל דס"ל דהשאיבה פוסלת במקוה גשמים עכ"ז ס"ל דמניעת המים שלא יצאו ממנו א"צ שיהיה ע"י טהרה ולכן ס"ל דנקב העשוי להוציא בו המים מהמקוה יכולים לסותמו במטלניות שיש בהם גע"ג דיש לחלק משאיבה להדיא וכיוצא לסתימת הנקב שלא יצאו המים ממנו. דמזה י"ל ג"כ להמחמירין וז"ל דשאיבה פוסלת במעין אין מחמירין ג"כ לגבי סתימת הסדק במעין ואם מוהרשד"ם ז"ל חושש להחמיר גם בזה הי"ל לבאר זה בפי':

אשר מזה דן אנכי במקואות שלנו שנמשכים המים מהמעין להם בצנורות של חרס חלולים הקבועים בקרקע מתחת לארץ דדינם כמעין כמ"ש מוהרימ"ט ח"א סי' ח"י ועיין בזל"א חיו"ד אות נ' ועם דהגו"ר ז"ל כלל ד' סי' ד' פקפק בזה וז"ל דכיון שבאים המים מהנהר הו"ל מי גשמים ומעין מעורבים ושאובין פוסל בו. כבר מוהרמב"ח ז"ל שם העמיק הרחיב וסתר דבריו בראיות חזקות והעלה דדין מעין יש להם ואין שאיבה פוסלת בהם כיעו"ש. וא"כ י"ל במקואות שלנו דדין מעין יש להם אין סתימת הנקב שבקרקעית המקוה בדהמ"ט דהיינו במטלניות שיש בהם גע"ג פוסלת בו. והגם דהריב"ה ז"ל הביא ס' הר"ש ז"ל דאין לסתום בדהמ"ט ומרן ז"ל סתם כוותיה בתחילה שם בסעיף נ' מ"מ מאחר דמרן ז"ל בסי' ר"א בסעיף ט"ו ומ' פסק דבמעין אין שאיבה פוסלת בו א"כ י"ל דהא דפסק דאין לסתום בדהמ"ט ז"ד במקוה של מי גשמים דהשאיבה פוסלת בי אמטו להכי סברי מרנן גם במניעת המים מלצאת אין להיות בדהמ"ט משום דעי"ז הו"ל שאובים ופסולים. משא"כ במקואות שלנו דדין יש להם ובמעין ס"ל דאין שאיבה פוסלת בו אין סתימת במניעת המים מלצאת מעכבת בהם בדהמ"ט. ועוד אני אומר דגם הגו"ר ז"ל שפקפק לומר דכיון שבא מהנהר הו"ל מי גשמים ומעין מעורבין והשאיבה פוסלת בהם לא כ"כ כ"א בשאיבה להדיא בכלי וכיוצא לא כן בסתימת הנקב בדהמ"ט בזה אם הוא ז"ל יודה דאין להחמיר מאחר דגם במי גשמים לחוד אעיקרא בפלוגתא מתנייא והרא"ש וסי' מתירים וכנז"ל. ובלא"ה כבר דחו פקפוקו וס"ל דדין מעין גמור יש להם וכבר כתבנו דגם להמחמירין במעין דהשאיבה פוסלת בהם סתימת הנקב מלצאת המים אפילו בדהמ"ט אינה פוסלת וכנ"ל. ולא אכחד דהגם דיש לדון כן במקואות שלנו דדין מעין י"ל ולהתיר סתימת הנקב בדהמ"ט. מ"מ לכתחי' עצהי"ט יש ליזהר שלא לסתום בדהמ"ט מאחר דליכא טירחא ופסידא בדבר ונ"מ היכא דאירע שסתמו את הנקב בדהמ"ט ונתמלא המקוה עי"ז ושוב אח"כ קודם הטבילה הסירו הסתימה ההיא מדהמ"ט וחזרו וסתמו הנקב בדבר שאמ"ט אפילו שלא הריקו את המים ההם שנתמלאו מקודם לא איכפת לן כלל. או אם תהיה המקוה עמוקה וגדולה הרבה שיש בה כו"כ סאין כדי שאפי' שלא יסתם הנקב אחר שהסירו הסתימה הראשונה אלא שישאר הנקב ההוא פתוח יכולה לטבול ולעלות ותשאר המקוה בסוף הטבילה בהכשרה אם בעומק שתהיה גבוה ממעל לטיבורה זרת לפחות שהוא חצי אמה של ששה טפחים כמ"ש מרן בסי' קצ"ח סל"ו ואם בשיעור הסאין הצריכים בעת הטבילה שפיר דמי ובזה האופן השני צריך שיזהרו שבעת הטבילה שיהיו המים ניגרים מהמעין לתוך המקוה כדי שיהיו המים שבמקוה חשובין כמי מעין שמטהר גם בזוחלין מאחר שהמים שבתוך המקוה הם נזחלין והולכין מהנקב ואם לא יהיו המים ניגרים מהמעין בעת הטבילה אזי דין מקוה מי גשמים יש להם שאין מטהר בזוחלין אלא באשבורן כידוע בדברי הפוס' ז"ל ע"ע ובמרן ס"י והא דנראה מדברי ה' אג"ן הסהר ז"ל בסה"ק חוקי חיים סי' ח' דאם סתמו הנקב בדהמ"ט הגם שהסיר דהמ"ט וחזר וסתמו בדשאמ"ט כל שלא הריק המקוה מהמים שבו לא עשה ולא כלום ואפי' שהוא מחזיק יותר מן ש' סאין לא מהני בזה עד שיתרוקן המקוה כולו ושוב יסתמנו בדבר כשר וימלאנו מחדש דכיון שסתמו בדהמ"ט נעשו המים תלושים ושאובים ומוכשרים לקבל טומאה ונפסלו וזה נלמד במכ"ש מנדונו ע"ש. ז"ד במקוה של מי גשמים אבל במקואות שלנו דדין מעין י"ל לא איכפת לן בזה ושפיר דמי לעשות כפי אופן הא' בלי שום פקפוק וכנ"ל:

שו"ר בס' חת"ס שו"ת חיו"ד סי' ר"ח דהקשה על הגאון נו"ב ז"ל עמ"ש בסי' קל"ו ודחה דבריו וכתב דהך דינא דאין הנזחלים מערבין גופא לא נמצא בש"ס רק הרמב"ם הוא דפסק כהתוספתא והבו דלא לוסיף אלא במ"ג ולא במעין וכו' ודוקא שטף מ"ג שאין בעצמו הכשר לטבול ולא בא אלא לערב המקואות בזה פליגי רבנן אר"י דאין הנזחלין מערבים ופסק הרמב"ם כוותיה ומי יבא אחר המלך אשר כבר עשהו אבל לא שנוסיף עליו שאין הנזחלין מחברים והמקוה הנ"ל מקוה טהורה היא ואין להרהר כלל ע"ש:

ומה שנמצא כתוב בס' חת"ס סי' רי"ב וז"ל ואם היה המקוה כולו שאוב והיה בא להכשירו ע"י חיבור למעין גם בזה מצאתי דעת הרא"ה ז"ל בס' שי' מקו לביצה גבי ושוין שמשיקין שכ' שאין חיבור מטהר אלא מב"מ היינו מקוה למקוה ולא מקוה למעין שאלו באשבורן ואלו בזוחלין ע"ש. עיניך הרואות דהיא ס' יחידאה ולא חשו לה כל הפוס' ז"ל ופסקו להיפך דמעין כ"ש מטהר למקוה שאוב בין קדמו מי מעין למקוה בין קדמו שאובין למעין וכ"פ מרן סי' ר"א סי"א ומורם ז"ל מודה בזה ועיקרן ש"ד הם מהרשב"א ז"ל בת"ה וכ"פ כל האח' ז"ל, גם החת"ס ז"ל בעצמו בסי' ר"ט הבי"ד הרא"ה ז"ל וכ' דהוא תמוה מאד ועיין ג"כ שם בסו"ס רי"א ועיין בפתחי תשו' סקט"ו ולכן אין לחוש לזה כלל. ומאחר עלות דמעין אף בזוחלין מטהר ומחבר את השאובין שפיר הוי מש"ל התיקון במקוה שבאים לו המים ע"י הגרן. דכדי שיהיה מוכשר לטבול בו שבשעת הטבילה יהיו נמשכין מי המעין לתוכו שלא ע"י הגרן ובזה מתחברין ונטהרין ושיהיה נזהר שהתיקון וחיבור זה שיהיה בשעת טבילה דוקא ולא מקודם לכן ובשעת הטבילה יהיה נפסק מי המעין ממנו כדי לחוש לדברי הגהת פרישה באות נ"ד דעמ"ש הטור אבל אם ממשיך מים ממעין או ממקוה שרי אפי' ע"י דהמ"ע דחשבינן לזה המקוה שממשיכין המים לתוכו כאילו הוא מחובר למעין וכו' כ' בפרישה וז"ל דאז פשיטא דכשר דמקוה בכולה שאובה נטהר בהשקה אם השיקו לחבירו למקוה כשר (וכתוב שם בהגהה וז"ל ודוקא בעודה מחוברת למעין או למקוה הכשרה אבל אם נפסק קילוח המושך בסילון פסולה אח"כ ד"מ עכ"ה) ולא דמי לממשיך מים מן המעין לכלי שנפסלו וכו' ע"ש. והן אמת דדברי ההגהה הנ"ל לא נתבררו אצלי דמדברי מרן בסעי"א נר' דלא סל"ה דנהי דבסעי' יו"ד פסק דאם נפסק הקילוח חזר להיות לו דין מקוה היינו לענין שאינה מטהרת אלא במ"ס ובאשבורן כמ"ש שם בבאה"ט סק"כ לא שיהיה פסול לטבול בו. וזהו ג"כ שבסעי"א פסק מקוה מ"ש שהמשיכו עליו מי מעין אפי' מי המעין מועטים מטהרין וכו' בין קדמו מי מעין לשאובין בין קדמו שאובין למעין ע"כ. ולדברי ההגהה צריכין אנו לידחק בדברי מרן כדי להסכים דבריו עם סברת ההגהה ולפרש דבריו שאמר מי המעין מטהרין בין קדמו לשאובין בין קדמו שאובין דדוקא צריך שיהיה ג"כ המשכת מי המעין למקוה השאוב בשעת הטבילה וזה אינו במשמעות דבריו. וגם כל כי האי צריך לבאר ולפרש הדין כן ואדרבא נר' מדבריו ומדברי שאר הפוס' דלא סל"ה. מ"מ עצהי"ט יש לחוש לדברי ההגהה להיות התיקון והחיבור בעת הטבילה דוקא וכאמור. וכן שו"ר בבאה"ט סקפ"א דכתב בשם רי"ו דנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוזר לפיסו' כבתחי' וטוב להחמיר לכתחי' ע"כ ועיין בפ"ת שם סקל"ז מ"ש עליו. ואזהרה זו שמענו ג"כ שבשעה שרוצה להמשיך מי המעין לחברם למקוה לטהרו שלא יהיו ע"י הסילון של מתכת שקורין אותו בל' ערבי סב'ע כדי לחוש לס' הפוס' ז"ל דס"ל דגם בהמשכה ממעין צריך שלא יהיה ע"י דהמ"ט כמ"ש מרן ז"ל בסעמ"ט דיש מי שאינו מחלק בין ממשיך מ"ג לממשיך מעין דבכולם צריך שיהא שלא ע"י דהמ"ט ע"ש. וכ' הב"ח ז"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל דאין חילוק ושכך מבואר מדברי הרא"ם וה' רשכ"ב שבמרדכי דאין חילוק והכי נקטי' לחומרא ובש"ע כתב תחילה כדברי רבי' ואח"כ ויש מי שאינו מחלק בכך נר' שדעתו ג"כ דיש להחמיר עכ"ל. וכפי"ז יש ליזהר בזה גם בשאר מקואות שבאים להם המים מהמעין ע"י סב"ע הנ"ל ולא יש בהם גרן. שבשעה שטובלים בהם הנשים שיסירו הסב'ע הנ"ל ושיהיו המים נמשכין מהמעין וניגרין לתוך מי המקוה שיתחברו עם מי המעין כדי לצאת ידי ס' הרשב"א ז"ל ודעי' שס"ל דאין לחלק בין מ"ג למעין דבכולם צריך להיות שלא ע"י דבהמ"ט. ועיין בס' חוקי חיים ז"ל שם דכתב וז"ל וכבר העיד מרן מוהריט"א ז"ל דבאיסור ערוה אנו תופסים כל החומרות וא"כ גם בענין טהרת המקוה חשיב איסור ערוה לטהר אשה לבעלה מאיסור כרת אין ספק דצריך להחמיר כמ"ש מורם ז"ל לסותמו בדשאמ"ט ואם סתמו בדהמ"ט ודאי פסול. וכ"ר בס' בע"ח חיו"ד סי' קצ"ח דחשש להיש מחמירין שכ' מורם ז"ל אם לא שבמקומות שקבלו דעת הרא"ש בין להקל בין להחמיר לא כן אנחנו פה דיתבין בירוש' חזי מאן גברא רבא מרן מוהריט"א ז"ל קמסהיד לתפוס כל חומרי הפוס' עכ"ד. ובפרט בדב"ז דהרשב"א ז"ל דהוא ראש הפוס' ס"ל דאין לחלק ואיכא פוס' אחרים דס"ל כוותיה והב"ח ז"ל כתב דהכי נקטי' לחומרא ושגם מרן ז"ל שכתב אח"כ ויש מי שאינו מחלק בכך נראה דעתו להחמיר ג"כ בודאי הגמור דיש ליזהר בזה. וממילא יוצא דהמקוה הנמשכין לו מים מהמעין ע"י סילון של מתכת הסב'ע הנ"ל אם בשעה שטובלות הנשים מי המעין הם נפסקין מלירד לתוך המקוה הנ"ל אין לטבול בהמקוה ההוא מאחר שנמשכו לו בתחי' המים ע"י סילון מתכת דבהמ"ט מאחר שאינו מחובר בקרקע וכמ"ש מרן ז"ל בסעמ"ח וכן סילון מתכת אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה ע"ש:

ועלה בדעתי לומר דמאחר דזה הסב'ע תחי' עשייתו עשוי לשם כך שיהיו המים הניגרים למקוה מהמעין שיהיו נגרים ע"י ואינו ראוי ועשוי כ"א לשמוש הזה יש בו קולא דאפי' שאינו קבוע בקרקע שאמ"ט כיון שאינו עשוי אלא לשמש את הקרקע ואמינא לה ממ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כ' ל"א ס"ז במקוה שהמים נכנסין לתוכו דרך סילונות של מתכת דהביא דברי הרמב"ם ז"ל דסילון של מתכת אעפ"י שאין המים העוברים ע"ג שאובין מיהו כיון דפשוטי כלמ"ת טמאים נפסלו המים העוברין ע"ג וכו' אמנם יש להתיר מקוה שהמים נכנסים לתוכה דרך סילונות של מתכת, מטע"א משום שאינן מקבלין טומאה משום שמשמשין את הקרקע כדתנן בפי"א דמס' כלים כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותח שתחת הציר והקורא והצינור מפני שנעשו לקרקע ואפי' אינם מחוברים לקרקע טהורים כיון שלא נעשו אלא לשמש את הקרקע וכן הנך סילונות כיון שנעשו להיות מונחים בקרקע תמיד אינם מק"ט ע"כ. ולפי דבריו אלו גם הסב'ע הנז' הוא כן כיון שנעשה מתחי' לשמש הקרקע להיות מונח שם תמיד שיהיו המים ניגרים ע"י למקוה אינו מק"ט והמים בטהרתן הם עומדי' ושוב אי"צ להאזהרות הנ"ל:

ובלומדי דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל אנכי הדל הוק"ל דבתחי' הביא דברי הרמב"ם ז"ל והם שבה' מקואות פ"ו ה"ב והעתיק אותם בזה"ל כל כלי שלא נעשה לקבלה אעפ"י שהוא מקבל אינו פוסל המקוה כגון הסילונות וכו' בין שהיו של עץ או של חרס. ונ"ט הוא ז"ל דפשוטיהן טהורין וכיון שלא נעשו לקבלה ה"ה טהורין וגם אין המים העוברים ע"ג שאובין. אבל סילון של מתכת אעפ"י שאין המים העוברים ע"ג שאובין מיהו כיון דפשוטי כלי מתכות טמאים נפסלו המים העוברים ע"ג מההיא דתנן פ"ו וכו'. דנר' דגריס בדברי הרמב"ם בין שהיו ש"ע או ש"ח ומזה הוציא דבסילון של מתכת פוסל המים. ואיך אח"כ כתב על שם הרמב"ם דגבי מקוה כתוב כל כלי שלא נעשה לקבלה וכו' בין שהם של מתכת או ש"ח ע"כ. ולא העיר שוב בזה כלל דכשהם ש"מ הם ראוי פסולים מאחר דפשוטי כ"מ טמאים נפסלים המים העוברים ע"ג כמ"ש בראשונה. ובדברי הרמב"ם הגירסא היא כמו שהעתיק באחרונה בין שהם ש"מ או ש"ח. ולא ראיתי מי שכתב דאיכא גירסא בין שהיא של עץ וצ"י. ועיניך תראינה בפי' המשניות להרמב"ם במס' מקואות בפ"ד מ"ג שהאריך הרחיב בזה לומר שהסילונות בין שיהיו מחרס או ממתכות כולן כשרים לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפי' היה בהם בית קבול ואיך לא יהיה כן אחר שהם כמו קנה חלול מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין עש"ב:

נחזור לדברינו דאין לפסול המים הבאים למקוה ע"י הסב'ע ש"מ מאחר דמתחי' עשוי לשמש את הקרקע וכנ"ל. ברם מאחר שהרא"ש ז"ל בעצמו שם סיים דמ"מ לא הייתי רשאי לעשות מעשה וגם סיים שם וכתב שגדולים החמירו לפסול מקוה שהמים באים לתוכו ע"י סילונות ש"מ אפשר אם הסילונות מונחות עג"ק ולא נתחברו בבנין עם הקרקע אינם בטלים אג"ק ומקבלין טומאה. אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שטמוני' כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורין ע"כ. הרי שהצריך דוקא שיהיו מחוברים בקרקע או ע"י בנין או ע"י הטמנה אפי' שהם מתחי' עשויים לשמש את הקרקע וכיון שכן בשעת חיבור המקוה למעין בשעת טבילה כדי שיהיו נחשבין כמעין צריך שיהיה שלא ע"י הסב'ע הנ"ל וכנז' ובשעת פסיקת המים מהמעין אין לטבול באותן המקואות וכנ"ל. וכ"ר בס' חת"ס חיו"ד סו"ס קצ"ט דכתב וז"ל גם מ"ש מהסילון בעצמו קרוב אצלי שהדין עם שכנגדו שכל העשוי לשמש עם הקרקע אעפ"י שאינו מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ויש לנו ראיות ברורות מש"ס דשבת ומלשון הרמב"ם ומאותן משניות דמייתי הרא"ש שם במס' נדה ה' מקואות סי' י"ב אלא שמלשון ב"י סי' ר"א לא משמע קצת כן לא רציתי לתקוע עצמי בדבר הלכה בענין זה ומ"ש הרמב"ם פ"כ מכלים מ"ד כאשר זה הדבר נעשה מתחילתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע ע"כ משמע כיון שנעשה לשמש את הקרקע אעפ"י שלא נתחבר בקרקע וכן הוא לשון הרמב"ם בחבורו רפ"ט מה' כלים ואין רצוני להאריך בזה עכ"ל. הרי שגם ה' ז"ל כתב שאף שיש ראיות ברורות וכו' ושכן נר' מל' הרמב"ם עכ"ז מאחר שמלשין ב"י ז"ל לא משמע כן לכן לא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה להקל בזה. ומהתימה עליו שלא זכר ש"ר דהרא"ש ז"ל בתשו' הנ"ל בתחילה כ"כ והבי"ד הרמב"ם ושוב כתב מכל מקום איני רשאי לעשות מעשה ושהגדולים החמירו בזה ולכן הצריך שיהיו הסילונות מחוברים בבנין בקרקע או טמונים בתוך הקרקע אף שהם עשויים לשמש את הקרקע וכנ"ל:

ומצאתי צד היתר לנ"ד בדברי ה' ז"ל דכתב שם וז"ל והיותר נ"ל לפי הענין דהסילון הלז לא נתחב אל הסילון הגדולה אלא שלא תלקה הכותל ע"י המים אבל לעולם בלא סילון נמי היו המים שותתים ויורדים דרך חור שבכותל וא"כ הוא הכל טהור כמ"ש הש"ך סי' ר"א ס"ק ק"ג. וע"ז סמכו הראשונים מתקני המקוה ההוא ובזה נ"ל שריותא דאוריתא או ע"י זחילות הסולם אז ע"י שיכולין לבוא דרך חור הכותל בלי סילון ואז מותר אפי' ע"י סילון עכ"ד. דמזה יוצא קצת צד היתר לנ"ד בענין הסב'ע מאחר דבלא"ה הם באים המים למקוה בלי הסב'ע הנ"ל ואז מותר אפילו שבאו ע"י הסב'ע ושוב אי"צ להאזהרות הנ"ל שיסירו אותו בשעת הטבילה ובעת פיסוק המים מהמעין ג"כ שרי לטבול במקוה ההוא יען דבלא הסב'ע ג"כ היו באים למקוה המים א"כ המקוה הוא טהור לטבול בו בלתי שום חיבור למעין וכנ"ל. האמנם הדרי בי דזה אינו בנמצא שיבואו המים כולם למקוה גם בלתי הסב'ע כ"א עד שיהיה באבן שיוצאים המים ממנו בשפת המקוה חריץ חקוק מעט ממקום מוצא המים לצד המקוה דאז גם בלתי הסב'ע המים הם כשיוצאים מהחור שבאבן שבשפת המקוה הם ניגרים ובאים בהחריץ ההוא למקוה. משא"כ אם לא יהיה החריץ הנ"ל אלא שהאבן שיוצאים ממנו המים שוה מכל צדדיו אזי כשיוצאים המים מהחור שבתוכו הם מתפשטים ונזחלים אנה ואנה מכל צדדיו ורוב המים אינם נזחלים למקוה אלא חוצה לו ונמצא דרוב המים שבמקוה לא נקוו ואינם ניגרים ומתקבצים שם כ"א ע"י הסב'ע הנ"ל וזה החריץ הנ"ל הצריך רחוק מציאותו ואינו נמצא אלא תרי תלת למאה וכל השאר הם בלתי חריץ והאבן של מקום מוצא המים שוה החלקים ומפחדם שלא ילכו המים לחוץ מסביבות הסב'ע התחוב באבן ואינו מהודק בו יפה כורכין סביב שפת הסב'ע התחתונה התחובה באבן חתיכות בגדים כדי שיהיה מהודק באבן יפה ותעלה המים לתוכו לירד אל תוך המקוה ולא ילכו המים לחוץ למקוה לאיבוד דמצד זה ג"כ של חתיכות הבגדים שיש בהם גע"ג שעל ידם המים הם באים למקוה דאלולי הם היו המים רובם הולכים מחוץ למקוה ונמצא דגם מצד זה המים הם באים למקוה ע"י דהמ"ט. לכן עדין אנחנו צריכים לכל האזהרות הנ"ל עד שיהיה טהור ע"י חיבורו למעין וכנז"ל. וזה שאמרנו שאם יהיה חריץ חקוק מעט בהאבן בשפת המקוה לצד המקוה דמועיל יען דבלא"ה הם באים המים למקוה זה דוקא לגבי הסב'ע שאינו כלי דלאו בר קיבול הוא. אכן לענין המקוה שיש בו גרן ובאים המים למקוה ע"י אזי אפילו שהיו המים באים למקוה בלתי הגרן עכ"ז אינו מועיל כיון שהוא כלי ממש. וכמו שכן מבואר בדברי הש"ך ז"ל שם דכתב וז"ל הבא להמשיך וכו' מיירי שהוא בענין שאין המים ראויים לבוא למקוה זולת ע"י המשכה זו בכלי שמקבל טומאה הילכך אעפ"י שהוא כלי שאינו עשוי לקבלה כיון שהוא מק"ט פוסלת אבל אם המים ראויים לבוא למקוה זולתו אינה פוסלת אא"כ נעשה לקבלה כדלעיל סעל"ה ע"כ. והיינו דלעיל בסעל"ה פסק מרן ז"ל המניח טבלה תחת הצנור אצל המקוה כדי שיפלו ממנה המים למקוה אם י"ל ד' שפות שראויה לקבל המים פוסלת ואם לאו אי"פ. זקפה על צידה לידות אפי' י"ל שפות אי"פ כיון שאינה עומדת בענין שראויה לקבל וכגון שהמים ראויים לבוא למקוה זולתה אבל וכו' ע"כ ע"ש:

וכלפי האמור לעיל דהרא"ש ז"ל לא מלאו לבו להתיר כ"א עד שיהיה עשוי מתחי' לשמש את הקרקע ושיקבענו בקרקע וכנז"ל ראיתי להנו"ב ז"ל במה"ת חיו"ד סי' קל"ז דהביא דברי הרא"ש ז"ל מ"ש בפס' בהלכות מקוואות סי' י"ב ומ"ש בתשו' הנ"ל גם הביא דברי הטור ומרן ז"ל מ"ש בסעמ"ח דאם הסילון ש"מ מחובר לקרקע אפי' מקלח להדיא לתוך המקוה כשר וכו' ודקדק עליהם שסתמו ולא ביארו דמיירי בסילון ש"מ שתחילת עשיתו היה ע"ד לקבוע בקרקע ושכן מבואר בדברי הרא"ש. וכ' דהטור ומרן ז"ל ס"ל בדעת הרא"ש דאפילו שנעשו מתחי' שיהיו משמשים עם הקרקע שהם מקבלים טומאה כ"ז שלא נתחברו בקרקע הוא מתורת חומרא וגזירה שלא יקחו סילון ש"מ שלא נעשה מתחי' לשם כך דמאן מפיס ואתו להתיר גם את זה אבל במחובר או טמון בק' דנתבטל שם עם הקרקע טהורים בכל ענין אפילו לא נעשה לשם כך וכיון שהטור ומרן ז"ל אחזו לחומרא ולא התירו אלא במחובר לק' לכן לא התנו שיהיה תחילה עשייתם לשם כך וכו' עש"ב:

ואנכי הדל תיובתא ק"ח ופירוקא לק"ח דאדרבא אם נאמר דכשהוא עשוי מתחי' לשם כך ע"ד לקובעו בק' הוא עדיף והם תפסו לחומרא הי"ל שלא להתיר בסילון ש"מ כ"א עד שיהיה עשוי מתחילה לשם כך וגם שיהיה קבוע בק' מאחר שהם אזלי לחומרא ולפי שיטתו מהראוי היה שיבארו שכצ"ל ועדין הקושיא במקומה עומדת. ויש שיטה אחרת דכשאינו עשוי מתחי' לשם כך עדיף טפי עיין במס' כלים בפ"ח משנה ט' ובפ"כ משנה ד' בפי' הרע"ב ומ"ש התוס' יו"ט צ"ע במשנה יו"ד פ"ו דמקואות ע"ש ועיין ג"כ בפ"ו שם בפי' הרע"ב והתוס' יו"ט ומ"ש הרב"ד והתוס' חדשים עליו ע"ע. ועיין בס' חת"ס חיו"ד סי' קצ"ח דהאריך בדבריהם וכן ג"כ חזר להאריך בזה בסי' ר"ה ור"ו דשם מתבאר באורך השי' אחרת שיש בזה הנ"ל ע"ש וירווח לך:

חזרנו לנ"ד דמקוה שיש בו גרן דאין בו מועיל כ"א דבשעת הטבילה דוקא שיהיו משוכין מי המעין לתוכו ושיתחברו מי המקוה עם מי המעין כדי שיטהרו ושלא יהיה חיבור זה לא ע"י הגרן ולא ע"י הסב'ע וכנז"ל. ואין להתיר בנ"ד בגרן אעיקרא דדינא מהא דכ' המבי"ט ז"ל בח"ג סי' ע"א בנדונו בטבילה שמים שלה באים מההר תחת הקרקע ובקרקע יש כמה חביות טמונות בארץ וסמוך לפיהן יש נקב שבו נכנסים המים לחבית וכנגדו יש נקב אחר שמשם יוצאים המים והולכים לחבית אחרת וכעז"ה עד בית הטבילה ומקודם היו נוהגים לנקוב החביות בשוליהם לבטלם מתורת כלי ועתה מחדש אין נוקבים בשוליהם אלא לפי הנז"ל. דכ' דהמים שלמטה מהנקבים בלבד הם שאובים שאינם מגיעים המים לנקבים עד שהחבית מלאה עד מקום הנקבים אבל המים שבאים אח"כ דרך הנקבים אינם תוך חלל הכלי אלא צפים על המים שבחבית שאצל הנקבים ואינם שאובים לא אותם שהם בחבית למטה מן הנקבים וכו' ומה שנהגו מקודם לנקוב תחתית החבית נר' שהוא עצהי"ט דלפעמים כשיהיה נפסק הקילוח מההר אותם המים שיורדין אז ממקום פסיקת הקילוח עד הטבילה הן כשאובות ואולי אז לא היו מ"ס שלימות וכו' ע"ש. וא"כ לכאורה י"ל ג"כ בנ"ד מאחר דיש בהגרן הנ"ל בשפתו העליונה חריצים קטנים שמהם יורדים המים למקוה הו"ל המים הבאים לגרן מקרקעיתו עד החריץ הם שאובין והמים הבאים אח"כ הם צפים ע"פ המים שבגרן ויוצאים למקוה ולא הוו תוך חלל הכלי כלל ואי"צ שיהיה הגרן נקוב בשוליו מאחר שהמים שבאים למקוה הם אינם שאובים כ"א שהם צפים ועוברים ע"ג המים השאובים הראשוני' שהם בתוך הגרן עד החריץ. וא"כ יש להכשיר לטבול במקוה ההוא גם בלתי התיקון הנ"ל. הא ליתא דמלבד דדין המבי"ט ז"ל נר' דאינו מוסכם מהפוס' אחרים ז"ל דעיניך הרואות דעמ"ש מרן ז"ל בש"ע ס"ח מעין שמקלח לתוך כלי פסול לטבול בין במים שבתוך הכלי בין לאחר שיצאו מהכלי. כ' הש"ך ז"ל סקכ"ו פי' דאם מעין מקלח לתוך הכלי ויוצאים לחוץ ממנו פסולים לטבול בהם דמה שבתוך הכלי פשיטא דפסול ומה שלחוץ נמי פסול דמיד שעברו בכלי נעשו שאובין וכ' הב"ח סי"ג דל"ש כשהכלי שלם בלא שום נקב והמעין מקלח לתוך הכלי וכשמתמלא יוצאים אח"כ מפיו ולחוץ ל"ש שיש נקב בצדו של כלי וממנו מקלחים מים לחוץ נקראו מים שאובין דלא נתבטל שם כלי מחמת הנקב שמצדו כיון שמקבל מים מהנקב ולמטה. אבל נקב בשולי הכלי כשפ"ה אז ודאי דנתבטל שם כלי וכו' דבדב"ז שוה מעין ומקוה וז"פ ע"כ וכ"כ הט"ז סקט"ו בשם רש"ל ז"ל והוב"ד בבאר הגולה ע"ש. מדפסלי המים שיוצאים אח"כ משפת הכלי או מהנקב שבצידו נר' דלא ס"ל כס' המבי"ט ז"ל דהמים הבאים באחרונה אל הכלי הם עוברים בדרך מעבר דוקא וצפים ע"ג המים הראשונים ולא יקרא עליהם שם שאובים כלל כמ"ש הוא ז"ל אלא ס"ל דאמרי' דהמים שבאו בראשונה הם יוצאים משפת הכלי או מהנקב ע"י המים שבאו באחרונה ודחקו אותם וכבר הם נעשו שאובין ע"י שעברו בתוך הכלי ופסולים לטבול בהם גם אחר שיצאו לחוץ וכ"ר להגאון נו"ב ז"ל מה"ת סי' קל"ט דהביא דברי מרן ז"ל בס"ח ודברי הש"ך והב"ח ז"ל הנ"ל והוק"ל ממ"ש הש"ך בסקכ"ו בשם הראב"ד ז"ל שהמים היורדים לבאר באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים ולפי"ז למה פוסל הב"ח במעין המקלח לכלי וכשנתמלא יוצאים הלא אותן המים שיורדים באחרונה כשהוא מלא הם צפים והם לא נעשו שאובין כלל והם קרובים לצאת יותר מן הראשונים ואף אם מתערבים מ"מ מעין מטהר בכ"ש וכו' וכתב דבאמת אי"כ ריח קושיא דודאי אף שהכלי מלא ע"כ גדותיו מ"מ חוזק הקילוח הבא יורד לתוך הכלי אלא שאינו מעמיק לירד ונשארים למעלה וכשמוסיף הקילוח אלו יוצאים שהם עומדים למעלה ותמיד מוציא את הראשון זאח"ז ולעולם יוצאים אלו הבאים וקרובים לצאת מאלו שהיו מתחילה בתוך הכלי רק בקילוח הראשון יצאו בודאי מעט ממה שהיה תחילה. אבל לעולם כל המים באו לתוך הכלי ונעשו שאובים וכן בסעיף כ' כולם באים בודאי לאויר הבור אלא שלא נעשו שאובים שהבור אינו כלי. ולכן המקוה הנ"ל דדברי השואל היא כולה שאובים ופסולה ואפי' הנשים שכבר טבלו אפי' זה שנה אם לא טבלו אח"כ במקוה כשר ולא נעשו נדות מחדש ה"ה בנדתן כאשר היו קודם הטבילה במקוה זאת וכל מה ששימשו עם בעליהן היה באיסור ויטבלו עתה מחדש וה' יס"ל כי בשגגה היה ועל מעל' מוטל וכו' שיסירו המכשול הזה ע"כ ע"ש. וע"צ הדחק י"ל לדברי המבי"ט ז"ל דכיון שיש להחבית שני נקבים זכ"ז ונכנסים המים מהאחד ויוצאים מהשני שכנגדו ס"ל ז"ל די"ל בזה דאינם יורדים המים למטה לתוך החבית שמהנקב ולמטה כלל אחר שמתמלאה מים עד הנקב אלא שהם עוברים דרך מעבר בשני הנקבים דוקא מכניס בזו ומוציא בזו מאחר שהמים אינם מקלחים ובאים מלמעלה אלא הם נכנסים ובאים מהנקב האחד ויש כנגדו נקב אחר הם יוצאים ממנו. משא"כ אם היו המים מקלחים ובאים מלמעלה ויש נקב בכלי שממנו יוצאים המים לחוץ גם הוא ז"ל ס"ל אף שהכלי הוא כבר מלא עד הנקב ההוא עכ"ז המים הם כולם באים לתוך הכלי נחשבים ונעשו שאובים ופסולים. וא"כ לפי"ז בנ"ד גם הוא ז"ל יודה דהמים כולם חשיבי שאובים מאחר דאין כאן נקב שממנו באים המים ויוצאים מהנקב שכנגדו אלא שהמים הם מקלחים ובאים מלמעלה וכנז"ל:

עוד בה בנ"ד איכא רעותא יותר שאין המים המקלחים הבאים מלמעלה הם מקלחים ע"ג שפת הגרן ממש אלא הם באים בחוזק מלמעלה מפי הסילון הסב'ע הנז' לתוך אמצעות הגרן ומעמיקים לירד בתוך המים שהיו ממולאים בתוך הגרן מקודם ועי"כ המים שהם קרובים לשפת החריץ שבגרן נדחקים ויוצאים מהגרן דרך החריץ ההוא למקוה הא ודאי בכגו"ד אין מי שיכחיש וכולהו אזלי ומודו דכל המים הם באו לתוך הכלי ונעשו שאובים ואח"כ יצאו ממנו ע"י החריץ ופסולים לטבול בהם במקוה ההוא אם לא ע"י התיקון הנ"ל שיתחברו למעין בשעת הטבילה דוקא וכנ"ל ובשעת פיסוק המים אין לטבול בהמקוה ההוא הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט:

א. עיין בתוס' יו"ט בשבת פ"א מ"ד דכ' דבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו עליו ג"ל ר"ל דגם בא ראשו ורובו הוא בג"ל. והרמ"ז ז"ל כתב דבא ראשו במ"ס גם הרב"ד במס' זבים כתב כן וה' שושנים לדוד ז"ל הק' עליהם והעלה שדברי התוס' יו"ט עיקר דגם בביאת ראשו ורובו הוי שיעורא בג"ל ע"ש. והמש"ל ז"ל בה' אבות הטומאה פ"ט ה"א האריך בזה והכריח דבין בנפילה ובין בביאה נאמר שיעור זה דג"ל ע"ש. וה' שוש"ל לא זכר לדבריו להביאם סיעתא לדבריו. ומ"ש שם המש"ל דהתוס' ס"ל דבטהור לא גזרו כ"א בנפילה ולא בביאה ובטבול יום גזרו עליו בביאה וכ"ש בנפילה. והרמב"ם ז"ל חולק ע"ז וז"ל דבטהור בין בביאה בין בנפילה טמא ע"ש. עיין בתוס' ר"ע איגר ז"ל במס' שבת אות י"ג שכ"כ ע"ש. וראיתי בתוס' חדשים במס' זבים פ"ה משנה י"א דכתבו שם ע"ד התוס' יו"ט וז"ל וע"ש במש"ל שמחלק בין תרומה לחולין דלתרו' ל"ב שיעור אם בא ראשו ורובו ע"כ. וק"ל דשם המש"ל ז"ל בתחילה נסתפק אם שיעור זה דג"ל הוא גם בביאה או לא והבי"ד התוס' יו"ט דס"ל דל"ש דבין זה וב"ז בג"ל. וכ' דעדין י"ל דבביאה אפי' פחות מג"ל והביא דברי הש"ס במכות ד"ד דאמרו חבית מלאה מים וכו' ופירש"י ז"ל וכתב דנראה דרש"י ז"ל ס"ל שדין זה לא נאמר כ"א אתרומה וכו' דנהי שהטבילה היא כהוגן מ"מ אי' למיחש שמא בא ראשו ורובו בג"ל מ"ש. אבל לחולין הא קי"ל דמקוה שיש בו מ"ס ונפלו לו ג"ל לא פסלוהו ולא גרע ים הגדול ממקוה שלם. וסיים דלפי"ז יש ללמוד מסוגיא זו דאף בביאה נאמר שיעור זה דג"ל ע"ש. הרי לך דלא חילק כלל בין תרומה לחולין אסיפא דמילתא וגם בתחי' דבר לא היה רוצה לחלק בין תרומה לחולין דלתרומה ל"ב שיעור בביאה כמ"ש הת"ח ז"ל כ"א שהיה עולה בדעתו לחלק בין ביאה לנפילה ולכלים בביאה ל"ב שיעור דאפי' פחות מג"ל. והביא סוגיית מכות ופירש"י ז"ל ופשיט לה דאף בביאה בעי' שיעו"ז דג"ל ובין בתרומה ובין בחולין על שניהם הוא אומר דבעי' שיעו"ז דג"ל. והיאך קאמרי הת"ח דהוא מחלק בון תרומה לחולין דלתרומה ל"ב וכו' ודבריהם לי צ"ע. ועיין ג"כ במש"ל ק' פ"א פי"ג הי"א בד"ה הטהור לחטאת וכו' דשם ג"כ חזר על ספיקו הנ"ל אם גם בביאה בעי' ג"ל אי לא והאריך להביא דבריו מ"ש בה' אבוה"ט ודברי התוס' יו"ט וכו' וכ' מ"מ כבר כתבתי דמדברי רש"י בפ"ק דמכות יש להוכיח דס"ל דאף בביאה בעי' ג"ל. וסיים שם דאפשר דלגבי מי חטאת דהחמירו בהם וכו' ל"ב שיעור ומשום מעלה נגעו בה ע"ש. הרי דמבואר בדבריו שם ג"כ דאינו מחלק בין תרומה לחולין דבכולהו ס"ל דגם בביאה בעי' שיעו"ז דג"ל. ודוקא מי חטאת משום מעלה וכו' כיעו"ש. ועיין בס' דובר מישרים בהשמטות ד' ס"ג ע"ב דגם הוא ז"ל לא זכר לדברי המש"ל ז"ל ע"ש:

ב. עיין בס' פני אהרן חיו"ד סי' ד' דכתב וז"ל ומ"ש בש"ע שם אינה מתחלת לספור עד יום ה' וכו' היינו עד ולא עד בכלל דיום ה' הוא ראשון לספירתה וכמו שמבואר בב"י כדכתיבנא ע"ש. ומהתימה עליו דאין צריך להביא ראיה לזה ממ"ש בב"י דהרי הוא מבואר בפי' באותו סעיף בעצמו בתשלום דברי מרן ז"ל שכתב כגון וכו' הילכך יום ה' יהיה ראשון לספירתה. וגם בדברי מור"ם ז"ל מבואר כן דכתב ותפסוק יום ד' לעת ערב ויום ה' עולה למנין ע"כ:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה