אור ברסלב
שערי בנימין סימן מד

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן מד

סימן מג

ב"ה יום ד' לסדר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כ"ו שבט תרנ"א:

שלום וכט"ס לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי חכם ושלם מו"ה

שמעון שפירא ראב"ד ומו"צ דק'

ראדיוויץ: יקרת מכתבו הגיעני בעת שהייתי מוטל על ערש דוי כמה וכמה ימים וזה היום תחלת מעשי ואמרתי להשיב לכת"ר דבר ולו אני נותן משפט הבכורה כי חביב הוא בעיני אמנם לא אוכל לבא בארוכה יען כי עוד כשל כחי ועוד חזון אי"ה לטייל עמו באריכות. הנה תוכן שאלתו איש עשיר אחד נפטר בלי זש"ק ואחיו רצו שתעמוד עמהם לדין לעשות כאשר יושת עלי' ע"פ ב"ד או בזבל"א והגדול יחליץ לה והוזמנה מב"ד דפה ושאר רבנים וכו' ואח"כ עשו הג' אחים השוואה ביניהם בכתב ובעדים שכל מה שיוציא גדול האחים מהיבמה ע"פ ב"ד יחלקו ביניהם ובעבור זה נשבעו אחיו הצעירים ובתק"כ ובק"ח ונדוי ב' עולמות ב"א ע"ד שני אחיו האחרים שלא יחלצו להיבמה זולת האח הגדול. וזה מקרוב קם אחד מהאחים הצעירים היפר חק וחילל שבועתו ומעל בחרם והרחיק נדוד עם היבמה לב"ד שאין מכירין אותם וחלץ לה מה דין החליצה הזאת. תשובה. הדבר פשוט דהחליצה בטלה כמ"ש מעכ"ת די"ל כרבא בתמורה ד"ד דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' ר"ל סעיף א' י"א כל מי שנשבע שלא לעשות איזה דבר כגון שנשבע שלא למכור חפץ פלוני ועבר ומכרו אין במכירתו כלום הואיל ועבר על שבועתו עכ"ל. הן אמת דיש לעיין קצת אף בלא נשבע מדוע פסק הרמ"א באה"ע סי' קס"א סעיף ז' דחליצת הקטן מהני בדיעבד כיון דקיי"ל כרבא דאמר כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ומוכיח הסמ"ע בחו"מ סי' ר"ח סק"ג דגם בדרבנן אמרינן אעל"מ והביא ראי' מדאמר רב יוסף בכתובות כיון דאמר רחמנא לא ליזבן אי זבין לא הוי זביני' זבינא עיי"ש. וכן דעת יתר הפוסקים א"כ גם באן קשה כיון דאמרו חכמים מצוה בגדול לייבם ולא על הקטן א"כ אם קדם הקטן וחלץ לא יועיל חליצתו מטעם דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ וז"ל מע"ז קשה לי טובא שהרי אמחז"ל לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו וכו' ולמה הוצרכו גט נימא כ"מ דא"ר ל"ת ואם לא מהני גט למה עכ"ל. והנה באמת זה אינו קושיא כיון דהם אמרו בפירוש דצריכה גט הם אמרו והם אמרו כמ"ש בס' פ"ח אבל כאן קשה באמת מדוע יועיל חליצת קטן בדיעבד נימא כ"מ דארל"ת אעל"מ אך כיון שרבינו הרמ"א קבע כן להלכה חלילה להרהר אך בנ"ד כיון שנשבע הקטן שלא לחלוק בודאי אינו מועיל חליצתו כמ"ש הרמ"א בשם הגהות מרדכי:

ומ"ש מעכ"ת דלכאורה יש ב' היתרים להחליצה הזאת אחד מ"ש התוס' בתמורה ד"ד וא"ת נימא דפליגי בהכי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ עבר וגירשה וכו' וי"ל כיון שאין האיסור כמו לא יוכל לשלחה אלא שהוא בדה את האיסור בכה"ג לא אמר רבא דל"מ עכ"ל. ועוד היתר השני עפ"ד שו"ת הרא"ש מובא בטו"ז יו"ד סי' רכ"ח ובש"ך סי' ר"ל דבנדרים ושבועות דאפשר לבטלן ע"י שאלה לא שייך האי כללא דעל"מ עיי"ש הנה כת"ר סובר דסברת התוס' דבאיסור שבדה מלבו ל"א אעל"מ וסברת הרא"ש מ"ש דבמצות שאפשר לבטלן לא אמרינן על"מ המה סברות נפרדות הוכרח לבא לסברת הקצה"ח סי' ר"ח לפרש דברי התוס' כדי שלא יסתרו דברי הגהות מרדכי הנ"ל אמנם דברי התוס' הן הנה דברי הרא"ש דמ"ש התוס' דבאיסור שבדה מלבו לא אמרינן אעל"מ הוא לכאורה מחוסר טעם דמה נשתנה איסור שבדה מלבו משאר איסורים אך הטעם כמ"ש הרא"ש כיון דמועיל שאלה לחכם וחכם עוקר מעיקרו א"כ קיל איסורא ל"א אעל"מ וזה כוונת הרא"ש דבאיסור שבדה מלבו א"כ מועיל שאלה לחכם לכך ל"א אעל"מ באופן שדברי התוס' הן המה דברי הרא"ש והי' לאחדים ומעתה כ"ז בנדר ושבועה דמועיל שאלה אבל בנ"ד דבנדר של איסור אפי' דרבנן אין מתירין ובסי' ר"ל בהג"ה בנדר שיש בהיתרו נדנוד עבירה אין מתירין לו מכש"כ שנשבע לחברו ע"פ טובה שעשה לו דאין מתירין לו שלא מדעתו כמו שהביא מעכ"ת בודאי דאמרינן האי כללא דרבא דאעל"מ וא"כ גם התוס' והרא"ש מודים בכה"ג להגהת מרדכי כיון דעבר על השבועה אמרינן אעל"מ כיון דאינו מועיל שאלה גם הם מודים דאמרינן אעל"מ וכן כתב בס' בני חייא בחו"מ סי' ר"ח וז"ל וכ"ש הסכמות השחוק שאין כח ביד הקהל להתיר וכו' וא"כ לפי האי כללא שתלה הרא"ש טעם הדבר משום דהתקנה אפשר לשנותה ולבטלה ועוד שהחכם עוקר הנדר מעיקרא הכא בהסכמת השחוק שאפי' יסכימו כולן להתיר אין יכולין להתיר נעשה כמצות שא"א לבטלן דקיי"ל כרבא דלא מהני עכ"ל הרי ממש כדברינו דגם בנ"ד אי אפשר להתיר לו שבועתו בודאי אמרינן דלא מהני ובזה יש ליישב נמי קושיות האחרונים על הא דאיתא ביו"ד סי' א' סעיף י"א אם הטילו הקהל חרם שלא ישחט אלא טבח ידוע ושחט אחר שחיטתו אסורה והוא מתשו' הרא"ש וכתב החוו"ד הטעם משום דקיי"ל כרבא דכ"מ דארל"ת אעל"מ והקשו הכל הלא תשו' הרא"ש סותרין כיון דאיהו ס"ל דבמצות שאפשר לבטלן ע"י שאלה לא אמרינן האי כללא דרבא ולא ראה דברי הבני חייא הנ"ל עיי"ש ולפי הנ"ל יש ליישב ואכ"מ. ובאמת כבר העליתי בתשובה וכ"כ מרן אבא ז"ל דבחדר"נ דא"א לבטל בשום אופן דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו וכו' א"כ אמרינן כרבא דאמרינן אעל"מ עיי"ש לענין מעשה אחר לענין חזקת הארענדי באופן דהדין פשוט וברור דהחליצה בטלה מטעמא דרבא דאמרינן אעל"מ:

ולא אמנע מה שישבתי דברי רש"י בסוגיא שם דמצינו לומר בשינוי קונה פליגי כגון גזל עצים ועשה כלים צמר ועשה בגדים דלאביי קונה ואינו משלם אלא עצים ולרבא לא קנה ומשלם הבגדים והכלים והקשו בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ט קושיא עצומה דלשיטת רש"י משמע כאן דלרבא שינוי לא קנה דהרי רבא עצמו ס"ל בב"ק בפ' מרובה דשינוי קונה דאמר התם רבא שינוי מי איכא מ"ד דלא קנה עיי"ש שמתוך קושיא זו העלה דתלמיד טועה כ"כ ברש"י אמנם לפענ"ד י"ל דברי רש"י והמהרי"ט מדויל ידיו משתלם. דהנה המהרי"ט עצמו באותה תשובה הקשה על סברת רבא דאמר כ"מ דארל"ת אעל"מ רק באופן אם אמרינן דלא מהני יתוקן האיסור ולא יהי' עוד עברה אבל אי נימא דלא מהני לא יתוקן האיסור וכדקאי קאי אז גם רבא מודה דאי עביד מהני. והנה ידוע מה שכתבו האחרונים ז"ל דבגזלה אין מקיים את העשה של והשיב את הגזלה רק באופן שמחזיר גוף הגזלה בעין כמו דאמרינן כעין שגזל יחזיר אבל אם אינו מחזיר גוף הדבר אינו מקיים מצות של והשיב את הגזלה וא"כ גם בסברא זו יש לחלק ג"כ והיינו בשינוי החוזר לברייתו אז אמרינן אעל"מ ויתוקן האיסור שיוכל לקיים מ"ע דהשבה כיון שחוזרת לברייתו אבל בשינוי שאינו חוזר לברייתו כיון דבין כך ובין כך לא יתוקן האיסור יען כי אין חוזר לברייתו לא יוכל עוד לקיים מ"ע דהשבה וכיון דהאיסור לא יתוקן גם רבא מודה דעביד מהני וז"ב בסברא וא"כ מיושב קושיות מהרי"ט על רש"י דמה שאמר רבא בב"ק דשינוי מי איכא למ"ד דלא קנה התם מיירי בשינוי דאין חוזר לברייתו ע"כ שפיר סובר רבא דאי עביד מהני לכך שינוי קונה אבל כאן פרש"י עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים דהוי שינוי החוזר סבר רבא דשינוי לא קנה משום דאי עביד ל"מ ויתוקן האיסור ודוק באופן שגם לדברי מהרי"ט א"ש הדין שלנו דהחליצה בטלה:

ומה שהביא כת"ר דברי הלח"מ בפ"ו מהל' בכורות דהרמב"ם פוסק כאביי וכן יתר האחרונים הן אמת שהלח"מ כתב כן אמנם לדידי קשה טובא דהאיך אפשר לומר דהרמב"ם פוסק כאביי הלא הוא בעצמו פוסק בהל' אישות כרב יוסף דאמר בכתובות (דפ"א ע"א) השתא דאמרי רבנן לא לזבין אי זבין לא הוי זביני' זביני ומזה כתב הסמ"ע דמוכח דרב יוסף ס"ל כרבא דאמרינן אעל"מ והוא הוסיף דגם בדרבנן אמרינן אעל"מ א"כ האיך יפסוק הרמב"ם כאביי הלא אפי' בדרבנן פוסק כר"י דאמרינן אעל"מ ומכ"ש בדאורייתא אמנם מה שכתב מעכ"ת דגם אביי מודה כאן דלא מהני ע"פ דברי הטורי אבן במס' ר"ה בסוגיא דשופר של עולה דבריו נכונים ומושכלים ויש להאריך בזה אלא שאין כאן המקום והזמן ואשאר בזה ידידו וכו':

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה