שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן לו
שלום וכט"ס לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי ומורה גם יורה כדת של תורה כש"ת מו"ה יצחק אשר אב"ד
טיטשין: יקרת מכתבו עם שאלתו שאלת חכם הגיעני ולמען אהבת כת"ר פניתי א"ע מכל טרדותי להשיב לו. תוכן שאלתו ע"ד השוחטים המתנהגים שלא כשורה ולא כדת של תורה כאשר יבואר אי"ה להלן לכן עלה ברצון רוב אנשי העיר לקבל עליהם עוד שו"ב למען ישגיח היטב על השו"ב הישנים וגם מעכ"ת מסכים לזה לכן רצונו לשמוע חוו"ד אם מותר לעשות כן ואם אין בזה משום השגת גבול בפרט שלא יקופח שכרם ממה שהי' להם עד הנה:
תשובה בטרם כל אכתוב לו האיך הדין אם יש שו"ב שאין בהם שום פסול ולא הורע חזקת כשרותם ועלה על רצון רוב הקהל להעבירם אם מותרין לעשות כן אם לא יען כי ראיתי אשר מעכ"ת נבוך בזה וכתב בזה הלשון דהנה יש לחקור קצת דמה שאסור לסלק שו"ב אם הוי מחמת חזקה באומנות וכו' ותו הביא דברי הרב מזאסלוב בספרו שו"ת אשר לא ראיתיו שהעלה להלכה שאין חזקה לשו"ב ואינו עמדי לעיין טעמו ונמוקו אמנם כן מצאתי בספר הלק"ט סל"ט שהעלה דשו"ב אין להם חזקה ומותר לסלק אותו. אמנם לבבי לא כן ידמה דהנה איתא בש"ע או"ח סי' נ"ג סכ"ה אין מסלקין חזן מאומנותו אלא אם נמצא בו פסול ושם בסכ"ו איתא קהל שנהגו למנות אנשים לצרכי צבור על הזמן והגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהן בין לחזן וכו' בין לשאר מנוים בין שנטל עליהן שכר וכו' אפי' לא קבעו להם זמן סתמא כפירושו מאחר שנהגו כך עכ"ל ומקור הסעיפים הללו הוא מתשובת הרשב"א הובא בב"י סי' נ"ג עיי"ש בהלכות והרשב"א למד זה מדגרסינן במס' גיטין ד"ס מערבין בבית ישן ומסיק שם בגמ' משום חשד עיי"ש וא"כ ה"ה נמי בש"ץ אין מסלקין אותו משום חשד דמשום דבר איסור מסלקין אותו ע"כ אין מסלקין אותו בלא שום פסול וכן העלה הריב"ש בתשובה ואחר שהאריך בדבר מסיים וז"ל שמעינן מהא שמי שמחזיק אפי' מעצמו באיזה שררה אין דין קדימה ואין נוטלין אותו הימנו ליתנו לאחר הגדול ממנו כיון שכבר זכה בו עכ"ל ומדברי הש"ע בסי' נ"ג סכ"ו הנ"ל למדתי שכתב דאם המנהג לקבל חזן על זמן ובא הזמן מותר לסלקו ולמנות אחר תחתיו אע"פ שלא התנו עמו וכו' א"כ לדידן דהמנהג לקבל חזן על כל ימי חייו א"כ אעפ"י שלא התנו עמו על זמן הוי סתמא כפירושו ולעולם משמע כיון דהמנהג הוא כן ומצאתי כן בשו"ת לחם רב סי' ס"ב שכתב כן להדיא וז"ל יראה מכאן דאע"ג דאין מסלקין אותו מ"מ כיון שנהגו כן ליכא חשדא ויכולין לסלקו ומ"מ אני חוכך דדלמא דוקא בזמן של הרשב"א שאפשר שהי' חזנים כגבאי צדקה וכפרנסים שממנים אותם מזמן לזמן אבל בדורינו זה כל ש"ץ שמסלקין אותו וכו' ובודאי כיון שמסלקין אותם מחזנים ודאי שום פסול מצאו בהו הרי מבואר ממש כדברינו וא"כ בשו"ב שיש ג"כ האי טעמא אם מעבירין אותו יש חשש דמהסתם נמצא בו איזה פסול שהאכיל נבלות לישראל ע"כ העבירו אותו ומעתה אפי' לא התנו עמו שמקבלים אותו לעולם הוי סתמא כפירושו וכיון דהמנהג הוא שמקבלים שו"ב בימים הללו על כל ימי חייו ואם יסלקו אותו בתוך הזמן יש חשדא כמ"ש הלחם רב הנ"ל. ומעתה מה שמפלפל כ"ת ומדמה זה לש"ע סי' ס' בחו"מ דשם יש דעות אם לעולם משמע נסתר מחמתו ואין הדמיון עולה יפה דכאן שאני דמטעמא אחרינא אין להעבירו משום חשדא כמ"ש דכיון דסתמא כפירושו אסור להעבירו ודו"ק. וסבור הייתי לומר לחלק בין שו"ב לש"ץ בכמה אנפא אך מצאתי בכה"ג בש"ע או"ח סי' נ"ג אחר שהביא דברי הרשב"א הנ"ל שאין מסלקין הש"צ וכו' כתב וז"ל ה"ה לכל שררה הן מלך הן חכם הן שו"ב וכן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו לקבלו על זמן אין מסלקין אותו וכן בסי' שס"ו כתב אין מסלקין את השוחטים מפני דרכי שלום מורי הרב עכ"ל הכנה"ג הרי מבואר בפירוש דאין מסלקין את השו"ב שמחזיק בכשרות לעולם אף שלא התנו כיון דהמנהג כן הוי סתמו כפירושו ואיכא חשדא אם מסלקין אותו באופן שדין שו"ב דומה לש"ץ ואסור להעבירו משום חשדא (אמנם ראה זה מצאתי בספר זכור לאברהם ח"ש באו"ח אות ח' חזקה הביא שם שו"ת כה"ג ח"ב חו"מ סי' פ' דשוחט אין לו חזקה ויכולין ליקח אחר עיי"ש וא"כ דברי הכה"ג סותרין זא"ז למ"ש באו"ח הנ"ל ואין בידי שו"ת לעיין טעמו ונמוקו ואולי י"ל דהכה"ג מיירי שם בשו"ב שיצא עליו שמץ דבר רע והיינו ממש כמ"ש אאמו"ר הגאון רבינו ז"ל בספרו טוטו"ד מהד"ק דהעלה דשו"ב שיצא עליו שם רע אין לו חזקה וכמו שאכתוב לקמן). וגדולה מזו כתב הרש"ל בתושב"ה ס"כ דשו"ב שיצא מתח"י טרפות בשוגג ואין עליו שום פסול מצד הדין רק הקהל רוצים להחמיר על עצמם להעבירו מחויבים לשלם לו מה שהי' ראוי לבוא לידו שכר שחיטה עד זמן שקבלו אותו והעלה דאפי' חצי הקהל רוצים להעבירו יכולים הצד השני לעכב ולאמור להם אין אנו חפצים אלא בו מה שהוא כבר מקובל וממונה לנו מתוך אגודה אחת עיי"ש באופן שאין מעבירין שו"ב באם אין עליו שום פסול ואפי' אם הקהל רוצים להעבירו עדיין הדבר צריך תלמוד אצלי ויש לי בזה הרבה הרהורי דברים אולי אבאר אי"ה בזמן אחר. אך כל זה להעבירו לגמרי אבל לשתף אחר עמו דבזה ליכא חשדא פשיטא ופשיטא דשרי אפי' ליכא פסול עליו וכן מבואר להדיא בשו"ת לחם רב סי' ס"ב ובשו"ת מהרלנ"ח סע"ט והובא כל זה במג"א או"ח סי' ג"ג עיי"ש:
והנה זה כמה שבועות נשלח לי פסק מאת הרה"ג מו"ה אלטר אב"ד קאסנטין ישן שרצה לומר דבר חדש דכמו שאין מעבירין שו"ב לגמרי כך אסור לשתף עמו אחר והביא ראי' משו"ת המבי"ט בשניות סי' ר' שהביא שם השואל נוסח והסכמה שהי' ביניהם אודות הרב וז"ל ההסכמה להיות הלכה רווחת שכל מי שיש לו איזו מינוי הן מלך הן חכם הן חזן הן שו"ב הן מוהל אם יש לו בן שהוא הגון הדין הוא שיהי' בנו תחתיו וכו' כל זה כתבו בלשון ההסכמה ועל זה השיב המבי"ט וז"ל אין כח בשום אדם אפי' מאותן שלא חתמו להעבירו או למנות אחר עמו שלא מדעתו שדין הוא למעלה אחד שלא ירד ומעלין בקודש וכו' ועתה אין אנו יכולין לחזור בהם שאם מי שיש לו איזה מתנה הן מלך הן חכם בגו יורשו וכו' כש"כ הוא בעצמו שמינהו מלך או חכם שאין יכולים להעבירו עכ"ל המבי"ט. והנה סבר הרב מו"ה אלטר שמה שכתב המבי"ט דאסור להעבירו או לשתף אחר עמו משום דמעלין בקודש וכו' וישבתי דזה טעות דטעה בשתים חדא אף אם יהי' כדבריו הלא המבי"ט הוא יחידאי בסברא הזאת שהרי המרלנ"ח בתשובה ובשו"ת לחם רב כתבו להיפוך דבש"ץ מותר לשתף עמו אחר והסכים לזה המג"א בסי' נ"ג ס"ק ל"ד דישמשו שניהם כאחד וה"ג בשו"ב כן ועוד שנית דטעה בדבר המבי"ט גופא הן אמת דבנוסח של ההסכמה כתב שם הן מלך הן חכם הן שוחט וכו' אבל על ההסכמה לאו מר ברי' דרב אשי חתום עלה מי יודע מי כתבה אמנם המבי"ט דוקא גבי חכם ומלך אמר כן דאסור לשתף עמו אחר אבל בשו"ב לא מיירי המבי"ט כיון דלא נשאל על זה והחילוק בין מלך וחכם לשו"ב הוא פשוט כמובן כיון דמלך כבר אחז"ל אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד וכן חכם אחז"ל דבר אחד לדור ע"כ בעת קבלת הרב הוי כאלו התנו עמו מתחלה שלא לשתף אחר עמו דאין שני רבנים משתמשין בכתר אחד משא"כ בשו"ב דהמנהג הוי תמיד להוסיף לקבל שוחטים הרבה אין זה הורדה אף במקצת ועוד הארכתי מה שיש לחלק בין חכם לשו"ב. ומעתה היוצא לנו מזה דבשו"ב יש רשות לקבל עוד שו"ב מוסיף על הראשונים חדא דהורע מאוד חזקת כשרות של השו"ב הישנים כי מה שאינם באים לשאול שאלות אל הרב ומורים בעצמם כל דבר קשה איתרע חזקת כשרות שלהם ובדבר הזה בלבד מה שאין מביאים הסכין להרב ראוי להעבירם ובפרט כשהחכם מוחה והם אינם שומעין לקול הורים ומורים וכבר צווחו על זה כל גדולי האחרונים וביחוד מרן אבא רבינו שבגולה ז"ל בכמה מקומות בספריו הקדושים וביותר בטוטו"ד מהדורא תליתאי עיי"ש שכתב וז"ל דהפוסקים לא כתבו דהחכמים מוחלים להם על כבודם רק בסתמא דמדינא דש"ס אף בסתמא אף בלי גזרת הרב הי' מחויבים השוחטים להראות להם את סכינם ואם לאו בעל נדוי הוא דהוי כמורה הלכה בפני רבו ועל זה כתבו הפוסקים דבזה"ז בסתם כל שאין הרב מקפיד אינו חייב להראות לו סכינו ומכש"כ באינו בר נדוי אבל אם החכם אינו מוחל ותובע כבודו להראות לו סכינו ודאי חייב להראות לו סכינו ובפרט שדבר זה תלוי בכוונת הלב וכו' ואם אינו וכו' ראוי להעבירו עכ"ל הזהב ומי כמוהו מורה וגם יתר החששות מה שהניח להמסייע שחינך רק ב' או ג' שבועות שישחוט לבדו מבלי אחרים עומדים על גבו אשר ידוע דהתב"ש ופ"י מחמירים אפי' בעומד ע"ג אם לא נטל קבלה וכן אאמו"ר הגאון ז"ל בטוטו"ד ועוד ועוד באופן שיש חשש גדול על השו"ב אך אין ידי עוסק כעת בהם יען כי לא נשאלתי על זה אך זה פשוט דמותר לקבל ולהוסיף עליהם עוד שו"ב. דהנה ידוע דעת אאמו"ר רבינו ז"ל בכמה תשובות דאם יש חשש לעז על השו"ב אף רק ברגל"ד לבד יש כח אף במיעוט הקהל להוסיף עוד שו"ב אף שרוב הקהל מוחים בידם עיי"ש ודלא כמו שטעו כמה מחברים ורצו לומר שמרן ז"ל מתיר לקבל שו"ב אחר אפי' היכא שהשו"ב הראשון הוא בחזקת כשרות דזה טעות דכוונתו רק אם השו"ב הראשון איתרע חזקת כשרות אבל אם לא איתרע חזקת כשרות חלילה להשיג גבולו כן כוונתו ז"ל באמת וכן שמעתי מפיו הקדוש באמת וכבר כתבתי לכמה קהלות אשר נדרשתי על זה. ואנכי הבאתי ראיות לדבריו היקרים חדא דידוע מה שכתבו הפוסקים ובראשם השו"ת המרשד"ם דהרי אמרינן דהמיעוט נגרר אחר הרוב ויש כח ביד הרוב לכוף את המיעוט היינו דוקא דיש בזה למגדר מלתא ולהפרישו מאיסורא אבל היכא דאינו למגדר מלתא אין כח ביד הרוב לכוף את המיעוט עיי"ש ומעתה מכש"כ הכא דהמיעוט עושין דבר למגדר מלתא דודאי יש רשות ביד המיעוט לעשות אף אם הרוב מוחים בהם וזה פשוט. עוד הבאתי ראי' נפלאה לדבריו ז"ל מדברי הרב"צ אשכנזי ז"ל סכ"ה דהעלה בשם שו"ת הרשב"א דכל המנוים כולם כגון רב וכדומה כל הקהל שותפין הם ואם המיעוט מוחים גם הרוב פטורים כיון דהוי כאלו התנו מתחלה שיסכימו כל הקהל כקטן כגדול איש לא נעדר ואם אח"כ המיעוט מוחין גם הרוב נפטר כדין שותפין דשותף אחד יכול למחות אף אם רוב השותפין כנגדו והקשה אח"כ הלא הרשב"א בתשובה סי' ש' כתב להיפוך דקהל שהסכימו לעשות תקנות והחרימו וכעת אחד מהקהל מוחה והשיב שכל שהרוב מסכימין ומקבלים עליהם אין משגיחין בהמיעוט וכו' אלמא דהרשב"א גופא לא חייש להמיעוט ותירץ הרב"צ אשכנזי בסברא ישרה דיש חילוק בגדרים וסייגים שעושין הקהל ובין מנוים כגון רב ושוחט דבגדרים וסייגים כיון דאין שייך בזה שותפות דבמה נעשו שותפין ובזה אמרה התורה אחרי רבים להטות אבל במנוים כגון רב או ש"ץ שכל הצבור צריכין לזה וכל אחד נותן חלקו לזה הוי כשותפין לזה וס"ל להרשב"א דאף היחיד יכול למחות ואין ביכולת הרוב לכוף את המיעוט והוא סברא ישרה והסכים לסברא זו הגאון החיד"א ז"ל בספרו שו"ת חיים שאל גם בשו"ת פמ"א ס"ד ובתשובת מהרח"ש ח"ג סי"א והכל מודים דבמנוים כגון רב או שו"ב או ש"ץ גם המיעוט יכולין למחות ואין ביכולת הרוב לכוף אותן והיינו שיש בדברי קדשו של אאמו"ר רבינו ז"ל ורוח ה' דובר בו לכוין לדעת גאוני קשישאי ז"ל. שוב ראיתי בשו"ת דרכי נועם חחו"מ סי' ל"ח וז"ל ואם יש דבר שיש בו אפרושי מאיסורא או מגדר מלתא דלא ליתי לידי איסור אז אפי' המיעוט יכולין לכוף את הרוב להסכים עמהם הרי ממש כדברינו באופן שיפה דן ויפה הורה בהשו"ב שם דיש עליהם הרבה חששות דמותרין לקבל עליהם עוד אחר בלי שום חשש או פקפוק ובפרט דיפה כתב מעכ"ת דשוחטים הללו אין להם כתב כלל שנתקבלו מהקהל רק הם בחזקת אביהם אף אם נאמר שיש להם חזקה (מה שיש לפקפק בזה הרבה) מ"מ די להם שיקחו מה שלקחו עד הנה לא יותר כי על זה אין להם אף חזקה כלל וזה ברור. והנה יש לדבר עוד הרבה בענין החששות שכתב מכ"ת על השובי"ם הישנים על שמעלימין עין משכר הטאקסע וקונים בעצמם העורות והחלב כי לא דבר רק הוא וכבר דברו בזה הרבה ומזה נראה כי אין יראת אלהים במקום הזה אך מה נעשה כי הדור פרוץ ביותר ובפרט כי לא נשאלתי על זה להגיד משפט עליהם לכן אחריש ואשים יד לפה. דברי ידידו דו"ש באהבה הק'
אברהם בנימין קלוגר: