אור ברסלב
שערי בנימין סימן כח

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן כח

סימן כז

נסתפקתי הא דקיי"ל דאין נשאלין לנדרים רק לצורך השבת אם בעינן דוקא שיהי' בו צורך להשואל גופא אבל אם יש בו צורך לאדם אחר בשבת אין נשאלין ע"ז בשבת או דלמא ל"ש בין שיש צורך להנשאל גופו או לאדם אחר בשבת כיון שיש בו צורך השבת נשאלין ע"ז בשבת ויש לי בזה מקום עיון. ונלענ"ד דבעינן דוקא שיהי' בו צורך להשואל גופא הוא דנשאלין אבל אם יש בו צורך לאדם אחר אין נשאלין ופשטינן לה מהא דאמרינן במס' סוכה (דף ל"ה) במשנה שם אתרוג של דמאי ב"ה מכשירין ואמרינן שם ע"ב מ"ט דב"ה כיון דאי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי' דמאכילין את עניים דמאי לכם קרינן בי' והקשו שם בתוס' ד"ה דאי בעי מפקיר נכסי' ל"ל האי טעמא דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' אפי' בלא האי טעמא עכ"פ איכא עני. אחר דחזי לי' אף דלא חזי לדידי' בעצמו ג"כ קרינן לכם כמו באתרוג של תרומה דנפיק בי' ישראל אע"ג דלא חזי לדידי' גופא כיון דחזי לכהן קרינן בי' לכם. ונלענ"ד ליישב קו' התוס' לפי שיטת הרשב"א דהנה הרשב"א הביא בסוגיא זו דברי הרמב"ן דאתרוג של טבל גמור כשר ויוצאין בו וכתב הרשב"א הא דפליגי ב"ש וב"ה באתרוג של דמאי אם יוצאין בו השתא בטבל גמור יוצאין מכ"ש בדמאי וצ"ל דפלוגתתם בדמאי הוא בתרומת מעשר של דמאי טמא וארישא קאי על תרומה טמאה וב"ה מכשירין דסברו דכמו דמאכילין את העניים דמאי ה"ה דמאכילין אותם תרומת מעשר של דמאי טמא עיי"ש שהרשב"א מסכים לדברי הרמב"ן וכתב דמכאן מוכח דמאכילין את העניים אפי' תרומת מעשר של דמאי דבהא נמי אקילו רבנן כמו שהקילו בדמאי עצמו ועיין בר"ן בזה אמנם לענ"ד נראה לומר דעני אסור בתרומת מעשר ומותר רק בדמאי עצמו שאינו ידוע אם נתרם ואי תקשה אמאי יוצאין באתרוג של תרומת דמאי הא לא חזי לעני יש לומר עפמ"ש הרשב"א גופא בתשובותיו וכן בס' הבתים הובא בשעה"מ הל' חמץ ומצה למה אין יוצאין באתרוג של תרומה טמאה מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה ומתרץ א"כ הדרא לטיבלא ואין יוצאין בו משום טבל ואין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ועיין בזה בשו"ת שער אפרים ותויו"ט כאן במתניתין ולפ"ז י"ל דעני אסור בתרומת דמאי ואינו מותר רק בדמאי עצמו והא דיוצאין באתרוג של תרומת מעשר דמאי היינו משום דאמרינן תרי הואיל ואי בעי מתשיל עלה הדרא לדמאי ובדמאי אמרי' הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי' כיון דדמאי עצמו מותר לעני וידוע דעת רש"י דדבר שהוא בידו אמרינן תרי הואיל אך לפי דעת הרמב"ן שהסכים עמו הרשב"א דבאתרוג של טבל גמור יוצאין א"כ הדרא קו' הרשב"א לדוכתא מדוע אין יוצאין באתרוג של תרומה טמאה נימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה ואי דהדרא לטבל כיון דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט הלא גם באתרוג הטבל יוצאין בו אמנם מצאתי בספר החיים של כבוד מרן אבא הגאון רבינו נ"י בקונטרס לקיחה תמה דהעלה דקו' הרמב"ן מתרומה טמאה מעיקרא ליתא ותוכן סברתו דידוע דשאלת תרומה ונדרים שוין הם כמבואר בש"ס בכמה מקומות וקיי"ל אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד בד וכמו דאין נשאלין לנדרים רק בדבר שיש בו צורך השבת כמו כן אין נשאלין על תרומות ומעשרות כ"א בדבר שיש בו צורך אוכל לשבת ויו"ט ומצאתי בפירוש כן בשעה"מ פ"ג מהל' יו"ט הלכה ט' וז"ל וכן קשה במה שהקשה דיקרא לה שם ואח"כ תאפה מטעם דהואיל ואי בעי מתשיל עלה שהרי קיי"ל דאין נשאלין בשבת אם לא לצורך השבת ומשמע דה"ה ליו"ט עכ"ל וא"כ תרומה טמאה דאין בו צורך אכילה כלל ליו"ט ולשבת כיון דהיא טמאה א"כ ליתא בשאלה וכ"ז בתרומה טמאה אבל לענין דמאי שפיר אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה והוי דמאי ובדמאי אמרינן הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לדידי' וכיון דחזי לדידי' הוי שפיר צורך אכילה ליו"ט ולשבת ושפיר אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה וא"כ מיושב קו' התוס' אמאי צריך לומר אי בעי מפקיר נכסי' כיון דיש בו צורך לעני אחר ג"כ מקרי לכם ולפי הנ"ל מיושב כיון דכאן מיירי בתרומת מעשר של דמאי וזה באמת אסור לעני רק אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה והוי דמאי וא"כ דרק ע"י שאלה יהי' מותר צריך להיות בו דוקא צורך אכילה לדידי' גופא כנ"ל ע"כ שפיר אמרינן דאי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לדידי' וכיון שיש בו צורך אכילה לדידי' שפיר נשאלין ע"ז והפקר בשבת ויו"ט לדעת הרבה האחרונים דשרי ועיין בזה בספר קה"י לאלגזי באות ה' שהעלה בכמה ראיות שהפקר בשבת מותר עיי"ש וכן הביא בשם המאירי בשבת ועוד כמה גדולים ועיין בזה בטו"ז סי' שי"ח ואף אי נימא דאסור להפקיר בשבת ויו"ט כבר העלה מרן אבא שיחי' שמה בספרו דמ"מ כיון שאי עבר והפקיר חזי לי' הדמאי א"כ צורך דידי' קרינן לי' ונפשט ספקא דידי דבעינן דוקא שיהי' בו צורך להשואל גופא ע"כ אמרינן כיון דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' ודו"ק ועיין בעה"ג הובא בשעה"מ הל' לולב שהעלה כמו כן דהפקר בשבת שרי וכ"ש ביו"ט ודוק:

ובמקור דין הזה נימא בי' מלתא טבא דאי' במשנה דשבת (דף קנ"ז ע"א) מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים לצורך השבת ואיתא שם בגמ' איבעיא להו מפירין לצורך וכו' והא דפלגינהו מהדדי משום דהפרה א"צ ב"ד ושאלה צריכה ב"ד וכו' ועיין במפורשים שהקשו דלכאורה אין לדברי הגמ' שחר וכי משום שזה בהפרת בעל וזה בהתרת חכם מוכרח למפלגינהו לתני מפירין ונשאלין לצורך השבת וזה דבר ידוע ומבואר בכמה דוכתא דהפרה בבעל ושאלה בחכם וא"כ למה למפלג עבור זה. ונלענ"ד כונה עמוקה ונחמדה בדברי הש"ס דהנה איתא בנדרים (פ"ב ע"ב) אמר ר"י אמר שמואל נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה מתוך שהוא מיפר למתענה (דבעל מיפר נדרי עינוי נפש) מיפר לשאינו מתענה ועיי"ש בדברי הרא"ש באריכות ותוכן דבריו דגבי חכם הואיל ועוקר הנדר מעיקרא א"צ להפר לשאינו מתענה מחמת מתוך שמפר למתענה עיי"ש ולפ"ז י"ל מש"ה פלגינהו מהדדי מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים לצורך השבת דבמפירין נדרים לא תני לצורך השבת משום דמשכחת להפרה גם בשלא לצורך השבת כגון בנדרה משני דברים אחד צורך השבת ואחד אינו צורך השבת ושפיר מחמת מתוך שמפר מה שהוא לצורך השבת מפר ג"כ מה שאינו לצורך השבת וכנ"ל משא"כ בנשאלין לצורך השבת דשאלה צריכה ב"ד ופרש"י כאן במתניתין ב"ד היינו חכם וכשנשאל לצורך השבת א"צ שאלה על שאינו צורך שבת דנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולכן שפיר תני אצל נשאלין לצורך השבת לאשמעינן דין זה דא"צ שאלה רק מה שהוא לצורך השבת וממילא א"צ שאלה על שאינו צורך השבת ולעולם גם גבי הפרה דוקא שיש בו לצורך השבת אבל אם כל הנדר שלא לצורך השבת אין מפירין בשבת ודוק כי הוא כפתור ופרח:

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה