אור ברסלב
שערי בנימין סימן יח

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן יח

סימן יז

לכבוד ידידי הרב החריף ובקי החכם השלם כש"ת מו"ה יוסף דוד ווארשאווסקי בק' קאליש במדינת פולין:

זה ימים מועטים אשר השגתי יקרת מכתבו ואף כי אינני בקו הבריאות והשלימות התאמצתי להשיב לכת"ר לטייל עמו באריכות כדי להשביע בצחצחות נפשו. ונבוא אל סדר דבריו בעזה"י:

א) הנה יצא ראשונה להשיב על דברי אאמו"ר רבינו שבגולה ז"ל בהגהות "חכמת שלמה" בש"ע חו"מ סי' ל"ו שיצא לחדש דבר חדש דהא דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו דוקא בשאר קרובים אבל אב עם בנו או אדון ועבדו לא אמרינן דבטלה כל העדות משום דאב עם בנו או אדון ועבדו כחד גופא חשיבא והביא ראי' לזה מר"ה (דף כ"ב ע"א) במשנה אר"י מעשה בטובי' הרופא שראה את החודש הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו וכו' ולכאורה תמי' גדולה הלא נפסלו הכשרים באמצעות הפסול שנצרף עמהם א"ו מוכח דגבי אב ובנו או עבדו אין לפסול עדות הנשארים עכ"ד הקדושים. ועפ"ז ישב כת"ר קו' המנחת חינוך ד' שהקשה דלשיטת הש"ך בחו"מ סי' ל"ו דהא דאמרינן דאם הפסולין לא נתכוונו להעיד לא נפסל עדות הכשרים הוא רק באופן אם הכשרים נתכוונו להעיד אבל אם גם הכשרים לא נתכוונו להעיד נתבטל עדות הכשרים אף שהפסולים לא נתכוונו להעיד א"כ בהך מעשה דטובי' הרופא שפסלו את עבדו וקבלו אותו ואת בנו והקשה הלא נתבטל עכ"פ עדות אותו ואת בנו מצד דנמצא פסול ביניהם וע"כ צ"ל דעבדו לא הי' נתכוין להעיד ואינו פוסל הכשרים א"כ עדיין קשה איך הב"ד קבלו אותו ואת עבדו הלא בנו פוסל אותם וא"ל דבנו לא נתכוין להעיד דע"כ גם העבד לא נתכוין להעיד כנ"ל והיכא דהכשרים והפסולים לא נתכוונו להעיד בטל שפיר עדות הכשרים עיי"ש אך לפי ד"ק דמר אבא ז"ל א"ש דהא באב ובנו לא שייך כלל לומר דנתבטל שאר העדות מחמת צרופם דכחד גופא חשבינן עכ"ד. והנה בראשית השקפה אמרתי דלק"מ קו' אאמו"ר ז"ל וגם קו' המנ"ח הנ"ל הלא דעת כמה פוסקים בש"ע חו"מ דלא נפסלו קא"פ אלא כשנצטרפו בראי' וא"כ אכתי מאן יאמר דראו כאחד דלמא מיירי דלא ראו כאחד רק זה בפ"ע וזה בפ"ע ולא נפסלו ואף את"ל כדעת הרמ"ה שם בסי' ל"ו דנפסלו לעדות בתוכ"ד אף בלי ראי' מ"מ מאן יאמר לן דהעידו לפני הכהנים והב"ד דלמא הכונה כך דבאו לפני הכהנים ואמרו שיודעים להעיד עדות החודש ואמרו להם הכהנים שהאב ובנו כשרים והעבד פסול ולא יתחיל להעיד וכן להיפוך כשבאו לשאול בב"ד אמרו להם שבנו פסול והעבד כשר ולא יעיד בנו כלל רק העבד ומוכח כן דלמה העידו לפני הכהנים וכי הכהנים מקבלי עדות נינהו א"ו דבאו רק לשאלם כיצד יעשו בהגדתן ואמרו להם הכהנים שהאב ובנו יעידו והעבד פסול א"כ גם הסיפא דבאו לפני הב"ד ג"כ הכונה כן דבאו לשאול מי הוא הכשר להעיד והם השיבו דהעבד כשר ובנו פסול כן י"ל דרך פשוט. ובאמת דברי אאמו"ר הגאון ז"ל מ"ש דעבד ובנו כחד גופא חשבינן אינם מובנים לי מלבד מה דקשה דלא מצינו בשום מקום רק אשתו דהוי כגופו אבל בבנו ועבדו לא מצינו שיהי' כגופו (הגם שאמרו אב ובנו אין מונין להם אלא אחד אין הנדון דומה לזה) אך מלבד כל זה תמוה מאוד דאם אמרינן אב ובנו או עבדו כחד גופא חשובין ע"כ אין מבטלין העדות א"כ תו ליכא תרי סהדי דאם יעיד אב ובנו הרי הם כחדא או אדון עם עבדו הרי הוא כחדא. וזכורני שאאמו"ר ז"ל מדבר מזה בספריו אך לא יכולתי למצוא כי רבים המה אך בני החריף שיחי' אחר החיפוש מצא את שאהבה נפשי בספרו שנות חיים (דף פ' ע"א) ויען כי הספר אינו בנמצא כעת צויתי להעתיק לו מ"ש וז"ל שם ויועתק בסוף התשובה. מתוך הדברים הנ"ל יראה דהרגיש בתירוצו וכן בהקושיא דלא מצינו רק אשתו כגופו והביא הוא מהתוס' דבנו חשוב יותר מאשתו כגופו עיי"ש. אמנם זאת ק' דמהגמ' אין ראי' דעבד כגופו רק דיד עבד כיד רבו לענין זכי' אבל לא מצינו שיהי' גוף עבד כגוף רבו ובפרט דהגמ' דמנחות קאמר בפירוש כן גם צ"ע מאוד דהרי המשנה אמרה ועבדו משוחרר ואיך שייך לומר דהוא כגופו וצל"ע עדיין:

ומה שכתב כ"ה לחדש ע"פ סברת אאמו"ר הג' ז"ל דאם באה כת אחת להעיד על אדם אחד ונמצא בין העדים קא"פ דהדין דכל העדות בטלה כל זה הוא בשאר קרובים אבל אם אחד מן העדים הוא אביו של הנדון או בנו של הנדון לא אמרינן דבטלה כל העדות וראי' לזה מדברי הראב"ד שהביא הרא"ש פ"ק דמכות דבנמצא אחד קא"פ עדותן בטלה הוא מטעם דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ה"מ היכא דנקרא עליו שם עד רק הוא פסול אז אמרינן עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו אבל במי שלא נקרא כלל עד ואין עליו תורת עדות כלל לא שייך לומר עדות שבטלה מקצתו דזה לא הוי עד כלל א"כ ה"ה באם הוא בנו של הנדון ד דכגופו דמי לא הוי עד כלל לפ"ד אאמו"ר הגאון ז"ל אך מה נעשה דאם אמרינן אב ובנו או אדון ועבדו כחד גופא דמי א"כ תו ליכא כאן ב' עדים כלל:

והנה לפ"ד הראב"ד הנ"ל נסתפקתי ספק חדש באם באו ב' עדים והעידו על ב' דברים כאחד המה עדות שאתה יכול להזימה ובדבר השני הוי עדות שאי אתה יכול להזימה אם נאמר בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וטעם הספק לפ"ד הראב"ד הנ"ל דעל ממונו נקרא עד פסול ובטל כל העדות כדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והנה הנו"ב מה"ק חאה"ע סי' כ"ז הביא מה שאיתא בחו"מ סי' ל"ו הפלוגתא בדין נגיעה דהע"ש כתב הטעם דנוגע פסול לא משום דחשוד דמשקר רק משום דאדם קרוב אצל ממונו ופסול מצד גזה"כ דהתורה פסלה עדות קרובים אפי' משה ואהרן והש"ך השיג עליו והעלה דהטעם דחשוד למשקר ע"כ העלה דמהני סלוק שאז אינו נוגע ואינו משקר. והנה רש"י במס' ב"ק (דף ע"ה) כתב הטעם דבעינן עדות שאתה יכול להזימה משום דחיישינן שמא משקרי וע"י דבעינן עדות שאילה"ז יראו מלהגיד שקר א"כ כה"ג שבדבר אחד המה עדות שאתה יכול להזימה ובדבר השני המה עדות שא"א יכול להזימה א"כ בדבר שא"א יכול להזימה חיישינן דלמא משקרי אבל עכ"פ עד מקרי דלכן מהני סלוק ומש"ה עדיף מפסול קורבא וא"כ נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או נימא דפלגינן דיבורא דעל דבר שהם בר הזמה נתקבלה עדותן וע"ד שאינן בר הזמה בטל עדותן והוא ספק עצום. ואמרתי לפשוט ספק זה מדברי הרשב"ם במס' ב"ב (דף נ"ז) דשם במשנה אמרינן הי' שנים מעידים שאכל ג' שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל וכו' וכתב הרשב"ם משלמים לו את הכל כפי דמי הקרקע שהי' רוצים להפסידו יגבה מהם משום דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה מלבד הקרקע שלו שיטול מן המוחזק עכ"ל ודבריו תמוהין מאוד ואין לו פירוש כלל דלכן משלמים לו כפי דמי הקרקע שהי' רוצים להפסידו משום דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה וכתב בס' זרע יצחק על משניות וכן בספר עיני ישראל וכן בס' פני שלמה להרב מו"ה שלמה ג"פ על ב"ב לבאר כוונת הרשב"ם דכוונתו למה שכתוב הנ"י שם וז"ל וא"ת דהו"ל כאשר עשה ותי' ב' תירוצים אחד משום דממון איתא בחזרה והו"ל כאשר זמם ותי' הב' בשם הריטב"א דמיירי בעת שבנו לא הי' המחזיק בקרקע ונ"מ בין ב' התירוצים למ"ש הרא"ש הביאו התוס' שם במשנה דמדקדק בלשון המשנה דתנא משלמין לו את הכל דהאי הכל הוא שפת יתר וכתב התויו"ט בשם הרא"ש דאתי לאשמעינן דמשלמין לו גם הפירות שהפסידו אותו אם יש להמערער עדים כמה פירות אכל וזה יתכן לתירוץ הא' שהביא הנ"י משא"כ לתירוץ הריטב"א גם ביש עדים כמה פירות אכל עכ"פ פטורים העדים מלשלם דמי הפירות משום דהו"ל כאשר עשה בשלמא בגוף הקרקע משכחת כדברי הריטב"א דבעת שבנו לא הי' בקרקע אך הפירות שכבר אכל הו"ל כאשר עשה וע"כ הרא"ש ז"ל ס"ל כתירוץ הראשון שבממון לא שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה משום דאפשר בחזרה והרשב"ם סובר כתירוץ הריטב"א ז"ל ע"כ מדייק בלשונו וכתב "כפי דמי קרקע שהי' רוצים להפסידו יגבה מהם" משא"כ פירות לא ישלמו וכתב הטעם משום דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה ומסיים שפיר יטול מן המוחזק היינו באם אחר גמר דין נכנס להקרקע הואיל ובשעת גמר דין לא הי' בהקרקע הו"ל כאשר זמם ודוק וא"כ נפשוט הספק שלנו דהרי חזינן דכאן דבגוף הקרקע עדותן עדות דיכול לקיים הזמה בהם ובפירות דאינו יכול לקיים הזמה מחמת דהו"ל כאשר עשה עכ"פ לגוף הקרקע מהני עדותן אף דהעידו שני דברים כאחד דהיינו הקרקע שיש בהם הזמה והפירות שאין בהם הזמה אפ"ה מהני עדותן אף שהעידו שני דברים כאחד לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולומר כיון דבטל עדותן לגבי פירות יתבטל עדותן גם גבי קרקע ודוק כי הוא נכון:

והנה ז"ל אאמו"ר הגאון ז"ל בספרו שנ"ח אשר יעדתי בתוך התשובה. מה שהקשה בר"ה כ"ח גבי טובי' הרופא שראה החודש הוא ובנו ועבדו והקשה למה לא אמרינן בזה בנמצא אחד קא"פ דעדות כולם בטלה לדעת הש"ך דס"ל אם כולם למחזי נמי בטל הכל וכו' הנה באמת אין התחלה חדא דלמא מיירי שלא ראו כאחד דהרי לא נפסלו רק אם ראו כאחד ודלמא לא היתה ראייתם כאחד ואף לדעת הרמ"ה דס"ל דע"י הגדה אף בלא ראי' כאחד נפסלו מאן יימר דהעידו תכ"ד וגם י"ל דהם לא העידו כלל רק דהם באו ושאלו עדות מי יקובל ואז אמרו הכהנים דבנו כשר ועדותו יועיל ולא של עבדו וכשבאו לפני חכמים אמרו להיפוך שעבדו כשר ובנו פסול אבל עדיין לא הגידו עדותן כלל ולא הוי לא ראי' כאחד ולא הגדה. ומ"ש רו"מ לתרץ דמיירי שהי' הבן אומר בב' והאב בג' והעבד בד' אז כיון דהעבד והבן הי' מחולקין הרבה לא נפסלו כמ"ש התוס' בב' כתי עדים היכא דמכחישין זא"ז לא נפסלו ומ"מ עדות הבן והאב או האב והעבד מצטרפי כיון דבאחד אומר בב' ואחד בג' מצטרפי. הנה זה טעות דעכ"פ עדות האב למה לא נפסל לדעת הכהנים מכח העבד דהרי בינו לבין העבד ליכא הכחשה וכן לדעת החכמים למה לא נפסל האב מכח עדות בנו שנצטרף עמו ביניהם לא הוי הכחשה לכך הפשוט כמ"ש. וע"ד פלפול י"ל כיון דבאמת כתיב החודש הזה הוא לכם למשה ולאהרן וקשה למה כלל שניהם הול"ל החודש הזה לכם והנה למ"ד דמכשיר קרובים הוי הכונה לאשמעינן דקרובים כשרים אך למ"ד דקרובים פסולים ולכם הוי דקמ"ל דעדות זה תהא מסורה לכם דהיינו לראשי הדור וקשה דהול"ל לך והוי נמי נשמע כן בע"כ דקמ"ל דעכ"פ אהרן אינו פוסל את הדין ורשאי גם אהרן להיות יושב בב"ד וא"כ לפ"ד המשל"מ דגם בדיינים אמרינן נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטלה וה"ה בדיינים א"כ כאן דגלי קרא בעדות החודש דעכ"פ אהרן יכול להיות ג"כ יושב בב"ד ואין הוא מבטל הב"ד א"כ ה"ה בעדות הוי כן דקא"פ אינו פוסל בזה וכמו דלחד מ"ד כשרים קרובים מהך קרא דלכם כן ה"נ ואף למ"ד דקרובים פסולים עכ"פ גלי קרא דקא"פ אינו מבטל הכל בזה כן י"ל. ועוד נראה יותר ע"פ מה דגרסינן בירושלמי ספ"ק דר"ה עבד משום פסול ובנו משום קרוב ולכאורה הוא תמוה מה קמ"ל בזה הרי זה דבר פשוט דמה"ת יהי' נפסל אם לא מכח זה אך נראה ע"פ מה דגרסינן בפ' השואל גבי שאלה בבעלים דאם נשאל לו עבדו לא פליגי דיד עבד כיד רבו והוי כגופו עיי"ש א"כ מוכח דעבד הוי כגופו ועיין בתו"כ פ"ד הלכה ב' בדבורא דנדבא בק"א שם דגם בבנו י"ל דהוי כגופו טפי מאשתו וא"כ הוי ס"ד לומר כיון דעכ"פ תרי בעינן אף למ"ר דקרובים כשרים מ"מ תרי בעינן כדמוכח ממה שקבלו הכהנים אותו ובנו וא"כ מוכח דתרי בעינן ונלמד מלכם א"כ הוי ס"ד דבנו דהוי בגופו לא נחשב כתרי או עבדו כיון דהוי יד עבד כיד רבו לא נחשבו כתרי ולכך כיון דיש סברות דעבד הוי טפי גופו מבנו ויש סברא להיפוך כדמוכח בת"כ פרק הנ"ל ובדבורא דחטאת פרק י"ב לכך אמר הירושלמי דלאו מהאי טעמא אתאן עלה רק מכח פסול וקרוב ולפ"ז י"ל דנהי דלפי האמת עבדו ובנו נחשבו כתרי ולא אמרינן דהוי כגופו מ"מ לענין פסלות יתר העדים י"ל דלא מבטל כל העדות רק פסולין ושאר קרובים דאינן כגופו אבל בנו ועבדו הוי כגופו אין מבטלין ופוסלין יתר העדים כיון דחידוש הוא שיופסלו כל העדים ע"י קרוב או פסול לכך י"ל דלא הוי רק במי שאינו כגופו אבל במי דהוי כגופו הוי כחד ואינו מבטל שאר העדים וי"ל דלכך דייק הש"ס במכות (דף וי"ו) במשנה שם דמה יעשו שני אחין שראו כאחד שהרג את הנפש ולמה לא אמר באב ובנו שראו כאחד שהרג הנפש בע"כ מוכח דבכה"ג אין מבטלין הכל דלענין זה נחשבו כגופו כן י"ל דרך הערה ולא לדינא:

אמר המסדר שוב מצאתי בספר קנאת סופרים תשובה ע"א (בדף כ"ד ע"ב) שכבר נשאל על זה וז"ל הנה מה שתמה עמ"ש בספרי שנות חיים מכח דעבדו הוי כגופו ועל זה תמה דהרי במשנה דר"ה שם בספ"ק יש במשנה ועבדו משוחרר הנה תמיד דרכו להשיב למה לא ראה תחלה לפרש דברי לפענ"ד במעט ראי' הי' יכול להבין דברי די"ל דמיירי דאח"כ שחררו כי סבר דאת עבדו לא יקבלו לכך שחררו והוא לא ידע דבעינן תחלתו וסופו בכשרות וכן מורה לשון הירושלמי דקאמר דעבדו משום פסול ואם הכונה שכבר הי' משוחרר למה הוי פסול ואם הכונה רק לעדות החודש מכח דבעינן מיוחסין הול"ל מכח דאינו מיוחס כיון דלכל עדות הוא כשר ומדקאמר משום פסול משמע דפסול לכל עדות ובע"כ דהכונה מכח דעבדים פסולים לעדות והוי ס"ל דבעדות החודש בעינן תחלתו וסופו בכשרות והב"ד הוי ס"ל דל"ב תחלתו וסופו בכשרות בעדות החודש לכך קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו. והן אמת דבתוס' שם לא משמע כן רק דבר נמי פסול לעדות החודש לדעת הכהנים מ"מ בכוונת הירושלמי ובגוף המשנה י"ל כמ"ש גם אף אם מ"ש דעבדו כגופו יהי' זה טעות מ"מ גוף התירוץ יהי' שם נכון דממ"נ למאן מקשה דלבטל כל העדות מכח נמצא אחד קא"פ אם לדעת הכהנים הרי הם ס"ל דקרוב כשר הרי דקיל להו עדות החודש יותר משאר עדות א"כ י"ל מכ"ש דקא"פ אינו מבטל העדות דהתורה לא אמרה דקא"פ מבטל הכל רק היכא דבעינן עדים כשרים דוקא ולא היכא דקרוב כשר ונהי דגלי קרא דבעינן מיוחסים מ"מ דוקא הם פסולין אבל מנ"ל דמבטלין את הכשרי' ואם הקושיא לדעת הב"ד דס"ל קרובי' פסולין לעדות ובעינן כשרים מ"מ לדידהו כיון דאין הפסול רק מכח בנו שפיר כתבנו די"ל דבנו הוי כגופו וכמ"ש בת"כ שהבאתי שם וי"ל דבנו אינו מבטל העדות דהוי כחד רק קרוב אחר הוא דמבטל וכמ"ש שם דהוי רק דרך פלפול:

והנה הרב בעל עז"כ בחיבורו על התו"כ הקשה קו' זו על הק"א שכתב דבנו הוי כגופו יותר מאשתו דהרי בכל דוכתא אמרינן דאשתו כגופו טפי מבניו וכן מבואר ביו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ז ותמוה על ראייתו דשם לא תליא הדבר בחיבורין אם נחשבו לבשר אחד או לא דהרי קרוב כשר להיות מן השלשה רק נוגע פסול דאם יש לו הנאה מן ההיתר הוי נוגע ופסול ולכך מצד ההנאה הוי היתר אשתו הנאה לו יותר מבתו ולזה דימהו לגופו דהוי לו הנאה יותר מבתו אבל בדבר בחיבורין אם הם כבשר אחד וגוף אחד י"ל בניו עדיפי. ובאמת קשה מ"ט לא הביא ראי' מש"ס ברכות וש"ע או"ח סי' ע"ג סעיף ב' וסעיף ג' דעם אשתו א"צ הפסקת טלית דאשתו כגופו ועם בניו הגדולים צריך הפסקת טלית א"כ מוכח דאשתו כגופו יותר מבניו אך ז"א דגם שם לא הוי הקפידא שיהי' כגוף אחד דוקא רק לענין דלא יחשב ולא יראה בך ערות דבר בזה י"ל דבאשתו לענין זה נחשבת כגופו דלא הוי כערות אחרים ותדע דהרי בבניו הקטנים מותר מטעם דלא נחשב ערוה א"כ ה"ה גבי אשתו לדבר זה הוי כגופו אבל לשאר דברים דבעינן חיבור ממש שיהי' כגוף אחד י"ל בניו עדיפי ויש להביא ראי' להיפוך ממ"ש בסנהדרין (דף ט') דפלוני רבע אשתי מצטרפין להרגו ולא להרגה ופריך פשיטא ומשני ס"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן קמ"ל ומ"ט לא קמ"ל פלוני רבע בתי דמצטרפין להרגו ולא להרגה ובע"כ דזה פשיטא דהוי קרוב אצל בניו ועיין בתוס' שם שדימהו לשאר עדות עיי"ש וא"כ מדלא קמ"ל כן מוכח דבניו הוי יותר כגופו וא"ל להיפוך דבבתו גם להרגה נאמן דלא קמ"ל כן להיפוך כמו דקמ"ל בפלוני רבעני הו"ל לאשמעינן כן גם ברבע בתי או בני ובע"כ דבהם פשיטא יותר דהוי כגופו. גם לא ירד לעומק כוונת הק"א מ"ש דחייב בכל המצות הוי כגופו והוא סבר דהוי כוונתו למעלה בעלמא ובאמת כוונתו כך דלכאורה קשה איך ס"ד שיועיל סמיכה ע"י אשתו הרי קיי"ל כל מידי דלא ליתא בנפשי' לא מצי להיות שליח כמ"ש בקידושין וא"כ כיון דסמיכה ליתא בנשים איך תהי' שלוחו לסמיכה ובע"כ צ"ל דהוי ס"ד כיון דהוי כגופו לא בעינן בה דין שליחות א"כ נהי דגלי קרא דלא מהני י"ל היינו מטעם דליתא בנפשה אבל בניו דאיתא בנפשי' שפיר הוי שלוחו רק הרי ע"י שלוחו לא מהני ג"כ אך הוי ס"ד ד דבבנו הוי תרתי למעליותא כיון דהוי כגופו גם שייך בדיני סמיכה לכך עדיף משליח ועדיף מאשה דבהם הוי כל חד חדא לריעותא ועוד י"ל דלבניו יש שייכות יותר מלאשתו כיון דלענין כפרה אין אשתו נענשת עבורו כמ"ש בפ"ק דר"ה דבך חטא ולא באשתך חטא א"כ היא איננה נענשת עבור בל תאחר דידי' ובניו נענשין עבור ב"ת כמשחז"ל בשבת דבעון נדרים ח"ו בניו מתים ואף עבור בל תאחר דיעקב בדינה יוכיח כמ"ש במדרש דהוי רק עבור בל תאחר א"כ לענין קרבן הוי לבניו יותר שייכות בגוי' מאשתו וגם לשאר עונות נהי דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו היינו על עונות שלה אבל היא שתהא נענשת בעונו לא רק בעבור ממון כמ"ש בפ"ק דר"ה ומכ"ש אם מת הבעל ודאי אינו נפקד עון בעלה עלי' ובבניו נאמר פוקד עון אבות וכו' א"כ לענין קרבן וכפרה חזינן דבניו הוי טפי כגופו מאשתו דיש להם שייכות בגוף הקרבן ולכך הוי רבותא טפי בבניו. והנה עוד הי' נראה לי דמה דאמרינן ולא ידבנו אין הכונה להיות די בסמיכות בנו לבד רק הכונה שלא יהי' יד בנו תח"י אביו וסומך ומטעם חציצה ועיין בכל המקומות בתוס' בזה דמב"מ חוצץ כה"ג ובש"ס בזה ולכך קאמר ידו ולא יד בנו שלא יהי' יד בנו ת"י אביו וכעין דאמרינן בפ"ב דפסחים מידי לא תאכל עליו חמץ בלבד כתיב הרי כל דלא כתיב בלבד יש לפרשו לשון נמי א"כ ה"נ הוי הכונה ידו לבד ולא יד בנו עמו ובזה שפיר הוי ס"ד דברא כיון דכרעי' דאבוהו הוא לא להוי חציצה ויהי' כמניח ב' ידיו לכך קמ"ל דלא ובזה עדיף בנו מאשתו דבאשתו כיון דלא שייך בה סמיכה הוי כמין בא"מ וחוצץ משא"כ בבנו דשייך בו סמיכה וגם הוי כגופו וגם י"ל דכל ענינים דאמרינן אשתו כגופו היינו דודאי קיי"ל דחבורי אדם אינו חיבור כל דלא הוי מידי שמים ולכך אשתו דאינה באה בתולדה לא הוי כגוף אחד ממש משא"כ בניו דהוי בידי שמים, זה נחשב כגופו ממש רק לכל הני מילי דתליא בתר השתא ולא בתר מעיקרא בזה לא בעינן חיבור ממש להיות כבשר אחד ממש בזה השתא נחשבת אשתו יותר כגופו מבניו אבל בדבר דבעינן שיהי' נחשב כבשר אחד ממש מעיקרא להיות בתולדה כן עדיף בנו מאשתו ודברי הק"א נכונים:

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה