שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן טז
הועתק שאלת השואלים ופס"ד של הרבנים דשם:
ב"ה ליביטשוב:
לכבוד אדמו"ר הרב הגאון האמתי בנש"ק שר וגדול בישראל וכו' כקש"ת מוה"ר אברהם בנימין קלוגר שליט"א:
מטעם המלכות ממ"ר מרן הה"צ הקדוש מו"ה יחזקאל ה"ש שליט"א משינאווי והרב הגאון שליט"א מפודקאמין ומהרב מו"ה צבי הערצוג משינאווי להקריב ריבנו לפני רב שלישי גדול הדור מעכת"ה להכריע בין שני פסקי הרבנים דפה מי מהם שפט צדק כדת תוה"ק ואליו לשמוע לקיים במה שיגזור עלינו ע"כ מבקשים אנחנו למען השלום ולמען המצוה רבה לקרוא המכתבים ולשמוע שנית תוכן ועיקר טענותינו ולהשמיע ליד השליש הר' טובי' כ"ץ את חו"ד ע"פ דתוה"ק את מי מאתנו המשפט והצדק בריבנו ואותו נשמרה לקיים ולעשות וכו':
עיקר ריבנו הוא על פתיחת הדלת וחלונות ע"י הח"מ ר' נח ראסט להאוליצא ברחבה 5.1/4 אמות הנמצאת כעת בין ביתו לבית הח"מ ה"ר אברהם מיללער שדרך בה הרבים עוברים ושבים לדרכם אשר הר"א מערער וטוען כי האוליצא זו כולה או לכה"פ הרוב ממנה שייכה לביתו מימים קדמונים יען שזה חמשים שנה בעוד שביתו הישן עמד על עמדו והי' אז ברוחב 18 אמות כאשר מברר בעדים שהי' רבה ברחבו מביתו החדש דהיום וגם עם בית השכן מתחת ביתו שרחבו נמשך גם ע"פ רוחב האוליצא שהי' יחד עם ביתו פלאץ אחד וחוץ לזה מברר בעדים שהאוליצא שהיתה בעת ההוא לא היתה ברוחבה יותר משלשה אמות ויען כעת רחבו של ביתו רק 4.1/2 אמה ורחבה של האוליצא הוא 5.2/4 אמות לכן ערך ג' אמות מרוחב האוליצא שלו הוא ויען עי"כ לא ישארו בתאוליצא לזכות ה"ר נח רק ב' אמות בכאשר מגיע לחלון ולפתח לכן אין להר"נ רשות לפחות מד' אמות מהאוליצא לפתוח לו פתח וחלונות והגם כי מעת שבנה ביתו החדש זה חמשה שנים נתרחבה האוליצא על 5.1/4 ונעשתה מעבר לרבים זאת הוא ע"י כפיית הגעמייגדע אמט שלא נתנה לו רשיון לבנות ביתו ברוחב של ביתו הישן רק על פחות מזה כהיום האוליצא זו נלקחה ממנו בגזלה ואם כי היום הוא רשות הרבים הכל הוא בגזלה ועוד לא נתייאש ממנה בכל זמן לקחת בחזרה ולכן למען שלא יהי' להר"נ הפתח והחלונות מטעם פורק משאו והיזק ראי' חזקה על ד' אמות בעת שיהי' הכח בידו לבנות לו את האמות שנלקחו ממנו לכן מעכב לר"נ כעת לפתוח הפתח והחלונות וה"ר נח שעושה הפתח והחלונות טוען ששקר המה טענות המערער ה"ר אברהם מעולם לא הי' לו יותר אמות ברחבו כרוחב ביתו כהיום והעדים כולם הלא רק באומדנא מה שהי' בזה יותר מחמשים שנה מעידים כי לא מדדו אז הבתים ומה גם למי היכולת לזכור מה שהי' בזה יותר מחמשים שנה גם הראי' מפלאץ מהשכן דתחת ביתו איננו ראי' כי יכול להיות שהפלאץ מהשכן הי' רחבה מהפלאץ של ר"א הנ"ל ובפרט כי דרך המלך ורשות הרבים גדול מפסיק ביניהם וגם יכול להיות שהשכן קנה לעצמו משכניו ומהרבים איזה אמות לביתו לבנות וחוץ לזה מברר עם העתקה ממדידת הגעריכט כי לרוחב ביתו של המערער הר"א רק 5 אמות כהיום יען ביתו החדש עומד ברוחב 14.1/2 אמות לכן היותר לו בהאוליצא רק 1/2 אמה והסך 4.3/4 אמה לעולם אינם משלו ועוד לזה מברר עם המאפע שביתו לא עומד בכל הרוחב דביתו הישן מטרם חמשים שנה ולכן יכול להיות ואמנם כן הוא כי הרוחב מהאוליצא דהיום לו שייך הגזולה ממנו ולא מה"ר אברהם. ועוד טוען ה"ר נח כי לא כן הוא כאשר טוען הר"א שהרוב אוליצא כבר הי' שלו הלא בזה יותר מארבעים שנה שכל הפלאץ דבית המערער הר"א והאוליצא בכלל הי' רשות הרבים בלי כפיית הגעמיינדע ובעל הפלאץ מביתו כבר מת ומאומה לא השתמש בו אלא מכר להשכנים לבעה"ב שמכר לה"ר נח הנ"ל ולשכנים הבעלים מבתי השכנים שג"כ כבר מתו זכותו ומעת שבנה המערער הר"א ביתו זה ה' שנה הלא נשארהה אוליצא כמו שהיתה כבר מעבר לרבים באין מוחה וערעור מצד מי והוא מבוי מפולש להרינגפלאטץ וגם טרם החמשים שנה בעת שהבתים הישנים הי' עומדים הי' באוליצא זו מעבר לרבים ומבוי מפולש ואין נ"מ לרוחבה אם הוא ד' אמות או פחות מד"א גם שקר הוא שהגעמיינדע בחוזק יד התרכה האוליצא יען להיפוך האוליצא הי' לרוחב גם על רוחב ביתו יותר מארבעים שנה וקנה הוא מגעמיינדע ע"י נתינת שוחד רוחבה שבנה היום וכהיום הגעמיינדע אמט משלה הרשתה לו לבנות ובפרט כי ככה נתפשר עם הגעמייגדע וגם עם הח"מ לבנות רק עם רוחב שבנה וחוץ לזה אף כי כן תהי' כאשר שוען המערער כי הגעמיינדע לקחה ממנו רוב האוליצא בדרך גזלה הלא דינא דמלכותא דינא ודין רה"ר גמור להאוליצא ויען לעולם אין לו עוד אפשרי לקחת בחזרה את הרוב מהאוליצא שמדמה המערער כי שלו הוא לכן רשות להח"מ לפתוח לו הפתח והחלונות לאוליצא זו כל רה"ר וכל מבוי מפולש וחוץ לזה אין כעת להמערער לו דו"ד בפתיחת הפתח והחלונות יען כי כעת אין ביכולת לבנות את האמות מהאוליצא וללקחם לרשותו ואם אך מתו תבוא העת שיזכה עם הגעמיינדע אמט בדין כי האוליצא אינה רה"ר רק שלו תהי' הלא אז תהי' לו הכח לסתום להר"נ הפתח והחלונות אבל טרם זכותו בדינא אין להמערער להר"נ שום טו"מ כי מי יודע מה יולד יום אם יזכה בדין ומה גם עם מי שתקיף ממנו היינו המאגיסטראט שהוא שליחא דמלכא ובטח יאוש יש בכאן ונפקרה לצמיתות. ואחר שהוצענו טענותינו לפני הרבנים דפה והמערער הר"א הכחיש רק את היאוש וההפקר שמעולם לא נתייאש מהרוב בהאוליצא ההוא ולא הפקיר אותה רק מה ששתק עד היום הוא מטעם שלא הקפיד לא הוא ולא נותני כחו היינו המוכרים שלו והנה אח"כ החלו הרבנים לעיין בדינינו וקודם נתינת הפס"ד סילק אחד א"ע מד"ת ונשאר רק אחד הוא הרב דפה ויען כי הוא מד"א שפט הוא משפט בעצמו כי הדין אתו לתת בעצמו ביחידות הפס"ד. שלנו ושלח אלינו פס"ד שאסור לפתוח הפתח ואח"כ שלח אלינו גם השני הוא המו"צ דק"ה את פסקו בהיפך הדברים שרשות לה"ר נח לפתוח פתח וחלונות ועי"כ יען נשארנו נבוכים בדינינו וכבר אמרנו שעפ"י עצת מרן בחרנו לנו את כבוד הדר"ג שיורנו להלכה ולמעשה הדרך העולה בית אל בריבינו ע"פ חו"ד לפי דתוה"ק ואת אשר יגזור עלינו נשמרה ל לעשות ולתוקף הקיום השלשנו ביד השליש ה"ר טובי' כ"ץ כ"א מאתנו סך מאה ר"כ ולמען ידע השליש מה יעשה נתפשרנו לבקש מאת הדר"ג שליט"א לשלוח תשובת תורתו ליד השליש וכו' והננו אנחנו משתחווים להדום רגליו. אברהם מיללער. נח ראסט. וליתר שאת באעה"ח אני השליש טובי' כ"ץ:
ז"ל הפס"ד של הרב המאוה"ג מו"ה יקותיאל שור נ"י אבד"ק ליביטשוב:
ע"ד הד"ת שבין השכנים הר' אברהם מיללער וה"ר נח ראסט בעסק האוליצא שביניהם יצא להם ע"פ חו"ד ע"פ ד"ת שאין רשות לר"ג לפתוח פתח להאוליצא מחמת שאין לו בהאוליצא זכות ארבע אמות אחרי שהאוליצא שהי' בין הבתים הישנים הי' פחותה מארבעה אמות ומה שנתרחבה הי' ע"י כפיית הגעמיינדע ונתרחבה מפלאץ של ר"א וע"כ אין רשות לר"ג ע"פ דתוה"ק לפתוח פתח לשם. באעה"ח עש"ק נח תרנ"ו יקותיאל שור החופ"ק:
ז"ל הפס"ד של הרב המאוה"ג מו"ה בצלאל גלאנצבערג מו"צ דק'
לוביטשוב: בדבר הדו"ד שבין הר' אברהם מיללער ושכנו הר' נח ראסט אודות פתיחת פתח וחלונות להרחוב המפסיק בין ביתו של ר"נ לביתו של ר"א ובאו לדון לפני הרב דפה ולפני להורות להם הדרך ילכו בו ואחר שמוע טענותיהם החילונו לעיין בדינם ולא ירדנו לעמק השוה בגוף הד"ת ולכן אמרתי להרב כ"פ שהוא יברור לו שליש ויהי' מי שיהי' ויוציא לאור את משפט הצדק ולא אבה שמוע לקולי וסלקתי עצמי מזה והלך הרב דפה ונתן להם פסק ביחידות וה"ר נח צועק שהרב יתן לו הפסק בצירוף הטענות למען שלחו לאיזה גדול הדור לחוות דעתו אם יפה דן אותו והרב אינו רוצה ליתן לו ולא זו אף זו ואומר שגם אנכי אדע שהצדק אתו והא ראי' שאין רצוני ליתן פסק היפך מדבריו ועתה בא הר' גם בקובלנא על אחת משתים אם גם לענ"ד הפסק כדברי הרב אז מוכן הוא לקיים הפס"ד ולסלק הפתח והחלונות ואם לא או אתן חו"ד ע"פ דתוה"ק ומשום והייתם נקיים וכו' מצאתי א"ע מחויב בדבר ליתן להם פסק חו"ד ע"פ דתוה"ק וזה החלי בעזה"י:
הנה להציע כל הטו"ת והכחשות שהי' בין ב' הצדדים אף כי יכול להיות שגם שע"י יזכה ה"ר נח בדינו אין ברצוני להעתיק יען כי לענ"ד אף אם האמת ככל דברי הר"א רשות ביד הר"נ לפתוח לו חלונות ופתחים בלי שום מוחה כלל כאשר אבאר. דהן ידוע לכל אנשי עירנו כי זה יותר מארבעים שנה בטרם בנה הר"א את ביתו הי' כל המקום אשר בית הר"א עומד עליו היום עם הרחוב המפסיק בין ביתם דרך לרבים וגם זה יותר מחמשה שנים שבנה הר"א את ביתו נשאר הרחוב יותר מחמשה אמות בין ביתם דרך לרבים ועוד זאת נודע לכל כי אף קודם הארבעים שנה בעוד שהי' עומד בית הישן הי' דרך לרבים בין ביתם לערך שלשה אמות ולכן מדין מיצר שהחזיקו בו רבים רשות להר' נח לפתוח לו חלונות ופתחים להרחוב והמפסיק בינו לבין הר"א הנ"ל יותר מחמש אמות וכו' ע"כ אני חוזר על הראשונות שמכל אחד ואחד מטעמא שכתבתי לעיל מותר להר"נ לעשות פתחים וחלונות כמו שמותר לעשות לרה"ר. באעה"ח היום יום עש"ק לסדר ובצלאל עשה את כל אשר ציוה ה' תרנ"ו פה לוביטשוב הק'
בצלאל הלוי גלאנצבערג מו"צ:
תשובה ע"ד הדו"ד שיש בין הנגידים הר' אברהם מיללער ומו"ה נח ראסט נ"י מק' לוביטשוב אודות פתיחת חלונות ופתחים מצד הר' נח ראסט להרחוב המפסיק בין ביתו של הר' נח לביתו של ר' אברהם ושלחו לי ב' הבע"ד טענותיהם וגם פסקים מהרב המאוה"ג מו"ה יקותיאל שור אב"ד דשם ומהרב המאוה"ג הר' בצלאל מו"צ דשם ומהרב הגאון אב"ד פודקאמין ומהרב המאוה"ג מו"ה צבי הירש הערצאג דומו"צ דק' שינאווי ובקשו ממני להכריע ביניהם וכפי אשר יצא מפי כן יקים ע"כ אם אמנם טרידנא טובא בהרבה ענינים אחרים עכ"ז למען אהבת השלום והאמת גערתי בהמון טרדותי וזה אשר עלתה במצודתי בעזה"י:
הנה עברתי על דברי הטו"מ של הנגידים הנ"ל ובפסקי הרבנים וראיתי כי הצדק עם ה"ר נח נ"י ודברי הרבנים הרב המו"צ והרב מוהר"צ הערצאג נכונים הם להלכה והפסק של הרב אב"ד הוא פורח באויר במח"כ ואין להם על מה שיסמוכו אמנם יען כי כל קוטב הפלפול שלהם הוא רק אפי' אם האמת הוא כטענת הר"א מ"מ הצדק עם הר"נ אמנם לדעתי הקלושה נראה כי הטענה של הר"א מיללער אינה כלום:
א) כי מה שטען הר"א כי רוב האוליצא היתה שלו ועי"כ לא נשאר בהאוליצא עבור ר"נ הנ"ל סך ד' אמות כאשר מגיע לחלון ולפתח והגם כי מעת שבנה ביתו זה חמשה שנים נתרחבה האוליצא על חמשה ורבע אמה ונעשתה רה"ר זאת הוא רק ע"י כפיית הגעמיינדע אמט שלא נתנה לו רשות לבנות ביתו כמקדם וכהיום האוליצא הזאת נלקחה ממנו בגזלה ולא הי' לו יאוש כלל כי מקוה ליקח בחזרה ה' אמות ולכן יהי' אח"כ חזקה לר"נ על הפתח וחלונות לכן מעכב לר"נ לפתוח הפתח והחלונות הנה אף לפי דבריו אלה אין טענתו כלום (מלבד שהוא מוכחש מבע"ד הר"נ הנ"ל והרב המו"צ שהי' כבר חמשים שנה רה"ר) כי כבר נודע דהגעמייגדע אמט הוא מטעם המלך לעשות ולהשגיח על כל צרכי העיר י על השווקים והרחובות לתקנם ולהרחיב אותם הכל לפי הזמן והמקום הכל ע"פ חוקי המלך וכבר כתב הרמ"א בחו"מ סי' תי"ז סעיף א' שרה"ר של מושלי העיר וכל מה שנותנים רשות אזלינן בתרי' וכבר פסק מרן אבא רבינו שבגולה ז"ל בהגהותיו "חכמת שלמה" בחו"מ סי' שע"ט דהדבר פשוט לו דבזה"ז הולכים הכל בענינים אלו רק ע"פ דינא דמלכותא עיי"ש וביותר מזה מבואר ברמ"א סי' קס"ב סעיף ט"ז בשם תשובת הרשב"א וז"ל אבל אם נתן המלך רשות להעמיד דלתות דדמ"ד כי השווקים והרחובות שלהם ויכולים לעשות בהם מה שירצו עכ"ל וכבר כתב הרשב"א בתשובה אחרת דהא דאמרינן דדמ"ד לאו דוקא המלך בעצמו רק פקיד הממונה או עבד מלך אעפ"י שאין שליט בעיר ואין העיר שלו כיון ש שעושה ע"פ חוקי המלך נקרא דינא דמלכותא וא"כ ממילא הטענה שטוען הר"א מיללר שנגזלה ממנו האוליצא לאו כלום הוא כיון דקיי"ל דדמ"ד וכבר כתב הרשב"ם במס' ב"ב (דנ"ד ע"ב) ד"ה והאמר שמואל דדמ"ד וז"ל כל מסים וארנוניות ומנהגים של משפט המלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם ברצונם חוקי המלך ומשפטיו והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חברו עפ"י חוקי המלך הנהוג בעיר משום גזל עכ"ל ומעתה ממילא מה שטוען הר"א שעדיין לא נתייאש ג"כ בטל דמלבד שיפה כ' הרה"ג דק' פודקאמין דאין יאוש בקרקע ועיין בנה"מ סי' שע"א ס"ק א' ועיין בשו"ת חת"ס סי' קנ"ה אך דאין צריכין לכל זה דיאוש לא שייך רק בגזלה וכיון דדמ"ד ליכא בזה משום גזל א"כ אין צריך ליאוש אלא עיקר הטעם משום הפקר וכמו דאנחנו אומרים דיש כח ביד ב"ד להפקיר ממון כמו כן אנחנו דנין מצד דדמ"ד א"כ אף שהוא בעצמו לא הפקיר א"כ ממילא נעשה הפקר מצד דדמ"ד. ולא מלבי אנכי אומר הסברא הלזו רק שהדבר מבואר באר היטב בשטמ"ק ב"ב (דף קנ"ה) ד"ה ומלכא אמר וז"ל שלא הזכיר דינא דמלכותא אלא בהפקעה שהנכסים מופקעים מאליהם בדינא דמלכותא וכענין הפקר ומי שיורד בהם במצות המלך זוכה בחזקה עיי"ש ועיין בשטמ"ק ב"ק וא"כ ממילא כיון דנעשה מיצר שהחזיקו בו רבים מצד דינא דמלכותא א"כ יש רשות לר' נח הנ"ל לפתוח חלונות ופתחים להאוליצא שהוא רה"ר ואין ביד של ר"א מיללער למחות כלל כמבואר בחו"מ סי' קנ"ד סעיף ט"ז בהג"ה בשם הרשב"א ועיין בסמ"ע שם ס"ק ל"ח א"כ ממילא מה שפסק הרב מו"ה יקותיאל שור שליט"א דאסור לו לר' נח לפתוח פתח יען שלא הי' לו מתחלה ארבע אמות ומה שנתרחבה כעת הי' ע"י כפיית הגעמייגדע ז"א דכבר אמרנו דמה שעשתה הגעמיינדע לאו כפי' הוא ולאו גזלה מקרי רק דינא דמלכותא ומעתה אם צודקים אנחנו בזה אין אנחנו צריכין יכין לכל הפלפול לענין מיצר שהחזיקו בו רבים אם בהילוך קנה או צריכין לעשות איזה קנין אחר ולפי דברינו אין אנחנו צריכין לכל זה כיון דמצד דדמ"ד נעשה הפקר לרבים וכיון דהטעם הוא מחמת הפקר כבר כתב השטמ"ק בב"ק ד"ק דא"צ לשום קנין וכל המחזיק בו זכה:
ב) ועוד לולי דמסתפינא אמרתי דבר חדש אפי' אם יעלה בהמשך הזמן ביד הר"א מיללר להשיג לו רשיון לבנות לו האוליצא יהי' אסור לו לעשות כן מטעם המבואר בש"ע והוא בהגהות רמ"א סי' שע"ז ס"א מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וטעמא דידי הוא דהנה בשו"ת בית אפרים חלק חו"מ סי' כ"ב וכ"ג (ואינו (כעת תח"י) העלה דבר חדש דאמרינן דינא דמלכותא דינא בכל מקום מ"מ מיצר שהחזיקו בו רבים לא אמרינן דדמ"ד ואסור לקלקלו וטעם הוא מקור מדברי הרשב"א והוא בספר תולדת אדם סי' למ"ד והובא בב"י סי' קס"ב וז"ל שאלה על בני מבוי שהסכימו להעמיד דלתות בכדי להשמר מעכו"ם ואותן שחוץ למבוי מוחין בהם השיב הרשב"א וז"ל מ"מ זה שורת הדין ואינו נוהג בא"י דלא אמרינן בא"י דדמ"ד אבל עכשיו שיש למלכי אומ"ה בנו מלוכה ומה גם שהשווקים והרחובות הם למלכם יכולים לסגור ולבנות רחובות העיר וכן אני רואה אותם נוהגין כן ע"כ לומר דדמ"ד ואפשר עוד כי גם למלכי ישראל בעינן זה לפי שזה משמרת עמו כדי שלא יזיקו ישראל א"כ מה שציוה המלך לעשות פתח ודלתות באמצע השכונה לשמירת העם הרשות בידו נמצא דין מלכי ישראל שוה לדין אומ"ה בדבר הזה עכ"ל וכתב ע"ז הגאון בעל בית אפרים דהכונה כך הוא אחרי שידוע הסכמת רוב הראשונים ז"ל דלא אמרינן דדמ"ד רק בדבר הנוגע למלך או לטובת העיר אבל בדבר שאין נוגע למלך ולא לטובת העיר רק לטובת של איש פרטי אין זה בכלל דדמ"ד ע"כ מדייק הרשב"א לפי שזה משמרת עמו כדי שלא יזיקו ישראל וכו' הרי דמצרף ג"כ דמלבד דדמ"ד צריך ג"כ להיות לטובת העם אבל דבר שאינו לא לטובת העם ולא לטובת העיר והוא נגד ד"ת בזה לא אמרינן דדמ"ד ע"כ דוקא גבי זיזין הבולטין ברה"ר בזה התיר הרשב"א ז"ל אבל במיצר שהחזיקו בו רבים גם הרשב"א מודה דאסור לקלקלו ולא אמרינן בזה דדמ"ד וא"כ ה"ה בנ"ד דהא דנעשית האוליצא רה"ר בזה אמרינן דדמ"ד כיון שהוא מחוקי המלך ונעשית לטובת העיר ויושבי' כידוע בכל מקום לכן בזה אמרינן דדמ"ד אבל אם יתנו האוליצא אח"כ בחזרה ויוכל לבנות ביתו שם וזה לא יהי' לטובת העיר רק לטובת איש פרטי בעצמו א"כ בזה לא אמרינן דדמ"ד כיון דזה נגד הדין דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כן נ"ל:
גם ידוע דעת רבינו הסמ"ע בסי' שע"ז סק"ב שכתב שם בסוף מיהו כל שהרבים מוחזקים בו עתה לפנינו טוענין להם ואף שהרב נטע שעשועים חחו"מ סי' נ"ג וכן בספר יהושע נסתפקו בכוונת דברי הסמ"ע כבר הביא הרב ר' בצלאל דברי שו"ת פנ"י שהי' תלמיד הסמ"ע שפי' כן כוונת הסמ"ע ופוסק כן ורוב האחרונים ס"ל כן ובראשם מר אבא רבינו ז"ל הביא דברי הסמ"ע להלכה דמיצר שהחזיקו בו רבים כל שרבים מוחזקים בו עתה לפנינו טוענין להם ואמרינן דודאי ברשות הוחזקו בו ועכ"פ כיון דר' נח בעל החלון הוא המוחזק כמ"ש הש"ך ויתר האחרונים ז"ל א"כ יוכל לומר קים לי והארכתי בזה במק"א:
ועיינתי בספר נטע שעשועים סי' נ"ג וראיתי שם שמתחלה הביא להתפלא על הא דאחרונים ז"ל קצרו במקום שהי' להם להאריך ולא הביאו דברי הרשב"ם בב"ב (ד"ק ע"א) ד"ה החזיקו בו רבים דהיינו דוקא שהשוו ותקנו הדרך וכו' ומשמע דוקא לר"א מהני הילוך אבל לחכמים דקיי"ל כוותייהו אין הילוך מועיל וכן הקשה בספר יהושע סי' קנ"ג ובאמת נעלמו משניהם כי כבר הקשה כן הב"ח בתשובותיו והביאו בבית אפרים שם. ומה שרוצה הנטע ש שעשועים לתרץ דיש חילוק בין שיש דעת אחרת מקנה לאין דעת אחרת מקנה כמ"ש הכ"מ והה"מ ולפ"ז א"ש דהרי הש"ס קאמר ולר"א רבנן במה קני קאי על אלא אבדו להם דרך וא"כ ע"כ היינו שבע"כ של בעל השדה בררו להם דרך וא"כ הרי אין דעת אחרת מקנה כלל וא"כ אין ההילוך לבד קונה עד שצריכין לעשות קנין אבל היכא דאיכא דעת אחרת מקנה שפיר א"צ לשום דבר רק בהליכה בלבד קני כתו"ד עיי"ש ואם כי הסברא אמת ועיין בקצה"ח סי' קמ"ב דיש חילוק גדול בין דעת אחרת מקנה אמנם לשון רשב"ם אינו מורה כן מדסיים הרשב"ם וכ"ש מתניתין דנתן להם בידים מוכח להיפוך דאל"כ מה כ"ש הוא זה אדרבא מגרע גרע דהתם הוי דעת אחרת מקנה בלי טעות ובמשנה הוא בטעות וגם מדסיים עוד שנית וכגון שהחזיקו משמע דברישא בלי טעות מיירי ובסיפא בנתן להם בטעות מיירי קמ"ל דבשניהם בעינן החזיקו וזה שלא כדבריו ובמק"א הארכתי בזה ליישב למה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש והביאו רק המשנה כצורתה מי שהיתה דרך הרבים עוברת לתוך שדהו וכו' מה שנתן נתן ושלו לא הגיע וכו' ולא כתבו כלל האוקימתא דש"ס מכח מיצר שהחזיקו בו רבים מזה מוכח דלא ס"ל כהרשב"ם הנ"ל דבעינן החזיקו כדין דאל"כ למה לא כתבו האוקימתא דש"ס הרי נ"מ לדינא דאם לא עשו קנין אם יוכל ליטול את שלו ובב"ב (דף ס') גבי כנס אינו מחזיר שם כתבו הטעם מכח מיצר שהחזיקו בו רבים משמע דמחלקו דהתם כיון דלא נתן בידים לכך בעינן חזקה כדעת הרשב"ם אבל בדף ק' דנתן להם הדרך בידים זה עדיף כדמשמע להדיא בלשון הרשב"ם לכך ס"ל דלא בעינן חזקה כדין ובאמת צריך הטעם מנ"ל כן הרי מפורש הטעם מכח מיצר שהחזיקו בו רבים ב"ב ד"ס דאמר כנס אינו מחזיר משמע נמי דלא כרשב"ם דאל"כ איך פסיקא לי' דכנס אינו מחזיר ובע"כ דבהילוך לבד די וזה הוי מן הסתם כיון דכנס לרה"ר ודאי דשו בו רבים ומוכח דלא כהרשב"ם. גם מ"ש הרב אב"ד בהפסק שלו אחרי שנתרחבה הסימטא ע"י כפיית הגעמיינדע אין רשות לר"נ לפתוח הפתח לשם כבר כתבתי לעיל דכפיית הגעמיינדע לא נקרא כפי' כיון דמצד דדמ"ד גם יפה כתב הרב ר' בצלאל לסתור דבריו וז"ל נראה כוונתו שלכן לא הוי דנין בו דין מיצר שהחזיקו בו רבים ובאמת חידוש גדול עליו שמה יענה על זה שיותר מארבעים שנה כבר הי' זה הדרך רה"ר בלי כפיית הגעמיינדע ומה שנתן לו הרב אב"ד רשות לעשות לו חלונות אבל לא פתח לא ידעתי מקור כלל להסברא הזאת וכי משום דהרשב"א מתיר בחלונות פסק הוא ג"כ שחלונות מותרים אבל בפסחים גם הרשב"א מודה דאסור אבל באמת יפה העיר הרב המו"ץ דחלונות גרועים מפתחים כי בחלונות בכל שעה הוא מזיקו בראי' וגם נהנה מאור שאינו שלו משא"כ בפתח וכו' ואנכי אביא ראי' לדבריו משו"ת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל אחר שהאריך שם בענין דמותר לסמוך גפת וזבל בחורבתו של חברו מסיים שם וז"ל ולענין פתיחת חלון לחורבת חברו בזה נראה דעת הפוסקים דצריך לסתום אף דפתח מקודם וכי דיש לומר דבחלון שהוא מזיקו ממש בכל יום ובכל רגע ומתחדש עליו הנזק לא מהני סמך מקודם עכ"ל הטהור הרי דחלונות גרועים טפי מפתח והרב אב"ד אזיל בתר איפכא להתיר החלונות ולאסור הפתח ודבר זה אין לו שחר כלל. מכל הלין טעמא נראה שאין לר"א מיללער הנ"ל לר' נח ראסט שום טו"מ כלל ויוכל ר' נח הנ"ל לפתוח הפתח והחלונות בלי שום חשש ופקפוק כלל ולמען האמת והצדק באעה"ח היום יום ה' כ"ד אייר לסדר אם בחוקתי תלכו וכו' ונתתי שלום בארץ ברכנ"ו בשלו"ם לפ"ק בראד. הק' אברהם בנימין קלוגר בהגאון רשכבה"ג מהרש"ק: