שער המלך על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ז · הלכה י
וכל היום כשר לנטילת לולב כו'. כתוב בהגהות מיי' וז"ל פ' לולב הגזול תנן מי שבא בדרך ואין בידו לולב נוטל על שולחנו כו' שכל היום כשר לנטילת לולב ומסיק בגמרא דפוסק סעודתו ויטול ודוקא בי"טא דאורייתא כו' ודע שהרא"ש ז"ל תמה על הרי"ף שהביא המשנה כצורתה ולא הביא שקלא וטריי' דגמרא דמתני' ביט"ב מיירי ובדליכא שהות ביום אבל אם יש שהות ביום אינו מפסיק דומיא דתפלה וע"ש ולעד"ן ליישב דס"ל להרי"ף כמ"ש התוספ' שם בד"ה יט"ב דאכתי הוה מצי לשנויי אידי ואידי דאיכא שהות אלא משום דכולי יומא זמניה הוא חיישינן טפי דילמא אתי למפשע כדאמרינן פ"ק דשבת במנחה כיון דקאי' לה זמנא מירתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמניה הוא לא מירתת ואתי למיפשע ואף שהתוס' ז"ל תי' לזה דתפלה צריכה שהות יע"ש הרי"ף ז"ל לא ס"ל הכי אלא ס"ל דר"ס דאוקי למתני' דהכא בדליכא שהות לא ס"ל כההיא תי' דתלמודא התם אלא כאידך תי' דתי' התם אבל לפום אידך תי' דקא' התם דערבית כיון דכולי' ליליא זמניה הוא לא מירתת ואתי למפשע לא צרכינן השתא לתי' דרב ספרא והילכך כיון שהרי"ף בפ' במה מדליקין הביא תי' דר' ספר' השמיט כל הך שקלא וטריא דהשתא מתני' אתיא כפשטה כנ"ל ודו"ק:
מעשה חושב (קפה) שנסתפק על מי שנזהרים שלא לשאוב מעלה עשן הטוטין בי"ט כו'. או דלמא כיון דלאחריני מישרי שרי אין כאן מוקצה לכאורה הי' מקום למפשט ספיקי' זה מהא דמותר להאכיל לקטנים ביוה"כ והרי מטלטל אז מידי דאסור לדידיה אע"כ דכיון דקטנים מותרים באכילה ביוה"כ לאו מוקצה הוא וה"נ בנ"ד כיון דלאחריני שרי אין כאן מוקצה. אמנם יש לדחות זה משום דשאני יוה"כ דכיון דעכ"ר צריך להאכיל להקטנים משום סכנה שוב אין האוכל מוקצה ולפיכך אפי' שלא במקום סכנה נמי מותר לטלטלו בידו דתו אינו מוקצה אבל בנ"ד מי יימר דיתרמי לי' דיצטרך לטלטל את המעלה עשן בשביל מי שאינו נזהר בזה: אלא דלפ"ז יש לפקפק קצת נמי במאי דבעי למיפשט ספיקו זה מלולב וע"ש משום דשאני התם דאשה כיון דמחויבת בשימוש בעלה א"כ י"ל דמשום הכי אינה מקצה מדעתה מידי דחזי לבעלה דדלמא יצטרך לשימושה וזה דומה קצת לאכילת קטנים ביוה"כ וכנ"ל משא"כ בנ"ד ויש ליישב: ומ"מ בעיקר ספיקא הדא לא אדע מה דפשיטא לי' דמי שנזהר שלא לשתות עשן טוטין ביו"ט אם יטלטל הקנה לצורך מי שאינו נזהר אין בזה איסור אלא משום מוקצה ולדידי מבעיא לי בזה טובא דכיון דמי שנזהר בזה הרי תופש לעיקר כהסוברים דדבר שאינו שוה לכל נפש אסור מדינא ושתיית טוטין הרי אינו שוה לכל נפש אי שרי לי' להושיט הקנה למי שמקיל לשתותו ביו"ט דכיון דלדידי' אסור מדינא א"כ חבירו איסורא קעביד ואפי' בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אע"ג דלפני עור ליכא בזה מ"מ איסורא מיהא איכא וכמ"ש הראשונים בריש מסכת שבת וע"ש: ומהא דאשה מקבלת הלולב מיד בנה וכן מאינך כגון תרומה ודמאי שהביא המחבר ז"ל ודאי אין ראיה לזה משום דהתם הרי למי דחזי לי' הלולב והתרומה אין עליו שום איסור לטלטלו ומשום הכי מותר גם הוא לטלטלו בשבילו משא"כ בנ"ד איך שרי לטלטלו בשביל אחר כיון דלא חזי לזה האחר יותר מלדידי' שהרי לדעתו אותו האחר עובר על איסור הבערה שלא לצורך: אולם בפשיטות דלא דמיא אלא להא למי שנזהר בחדש משום דס"ל דהעיקר כדעת הפוסקים המחמירים בו גם בזה"ז ובח"ל הרי אסור לו להאכילו למי שאינו נזהר בו וא"כ ה"נ בנ"ד איך מותר למי דס"ל דעישון ביו"ט אסור משום הבערה שלא לצורך להושיט קנה העשן להקרואים שלדעתו הם עושים מלאכה האסורה ביו"ט ודו"ק: