שער המלך על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ו · הלכה ז
אכילה בליל יט"א בסוכה חובה מכאן ואילך רשות כו' רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות כו'. הנה התוס' ז"ל בפ' ג"ש דמ"ט ע"ב בד"ה אי בעי אכיל הקשו וז"ל ותימה דאמרינן בסוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל חוץ מלילה הראשונה בלבד ואלו בפ' שלשה שאכלו משמע דבי"ט חייב לאכול פת ומש"ה אם טעה ולא הזכיר י"ט בבה"מ חוזר ותירץ די"ל דה"פ שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל חייב בשביל י"ט חזרו והקשו וא"ת ומאי נ"מ אי צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכה יע"ש וכונתם מבוארת דק"ל דכיון דע"כ בשביל י"ט מחייב לאכול פת א"כ חייב לאכול בסוכה דהא בהא תליא וכן מבואר בהרא"ש וכיון שכן יש לתמוה דמאי ק"ל הא משכחת לה שפיר דיוצא ידי חובת י"ט ולא מיחייב לאכול בסוכה דאי בעי לא אכיל אלא כזית או כביצה דמשום י"ט נפיק ידי חובה ובסוכה לא מחייב עד דאכיל יותר מכביצה דבציר מהכי הו"ל אכילת עראי וכדאיתא בהדיא בפ"ב דסוכה דכ"ו וכן כתב הר"ן שם בהדיא וז"ל לפיכך נראה כו' וביט"א של סוכות דאמרי' נמי דמחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה דאלו מדין י"ט סגי לי' לאכול כביצ' עראי חוץ לסוכה כו' יע"ש וכ"כ בחידושי הרשב"א יע"ש וכבר ראיתי מי שתמה על הרא"ש כן עיין בס' דבר משה סי' ולפי חומר הנושא היה נראה לומר דס"ל דהא דאמרי' דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה היינו דוקא לשאר ימי החג אבל בי"ט אפי' אכילת עראי דהיינו כזית או כביצה אסורה וה"ט משום דאכילת שבת וי"ט עראי דידהו חשיבה קבע כיון דכתיב וקראת לשבת עונג וכההיא דאמרי' בפ' המביא שבת קובעת למעשר וה"ט משום דכתיב וקראת לשבת עונג ופרש"י דכיון דאכילה דידיה עונג קבע שאין בו עוד שם עראי עליה אלא שם קבוע יע"ש וא"כ הכא נמי דכוותא ואף ע"ג דהתם קאמר שבת קובעת מ"מ משמע דה"ה י"ט די"ט נמי אקרי שבת ומצוה לכבדו ולענגו כשבת וכמ"ש רבינו בפ' מהלכ' שבת וכבר הארכתי בזה בפ' מה' מעשר ב' וא"כ היינו דק"ל שפיר דכיון דמחייב לאכול בשביל י"ט ע"כ חייב לאכול בסוכה ואפילו כזית או כביצה האמנם הא ודאי דחיקא מילתא טובא היא דא"כ לא לישתמיט לשום א' מהפוסקים לומר דין זה ומסתמיות דבריהם משמע דאכילת עראי שריא לגמרי ואפי' בי"ט ומה גם שמדברי הטור ז"ל בנו מבואר דאפי' בי"ט מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה ממ"ש בסי' תרל"ט וז"ל ומיהו משאכל בה כזית דאז יצא ידי חובה אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא כביצה שאני לילה או שהוא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאוכלו חוצה לה כו' יע"ש הנה מבואר מדבריו דדוקא בלילה הראשונה בלבד הוא דאסור לאכול אפי' כזית חוץ לסוכה אבל בשאר י"ט מותר ולכן נראה דס"ל להתוס' והרא"ש דאף לענין שבת וי"ט לא נפיק ידי חובת סעודת י"ט אלא דוקא ביותר מכביצה אבל בציר מהכי לא חשיבה אכילה דידיה ואינו יוצא ידי חובה וראיה לדבר ממ"ש התוס' בפ' יה"כ דע"ט ד"ה מיני תרגימא דאין יוצאים ידי חובה שלש סעודות בפירות משום דלא מהני גבי סוכה וא"כ מינה נמי משמע דבכביצה לא נפיק ידי חובה כיון דלא בעיא סוכה ומ"ש הטור סי' רצ"א דשיעור סעודה ג' הוי כביצה כבר כתב הרב מג"א ס"ק דלאו דוקא אלא יותר מכביצה ועיין במוהר"ם ן' חביב בקונטריס תיה"כ ד"י שהבין בדברי הטור כפשטן דבכביצה לבד יוצא ידי חובה ותמה עליו דכיון דלא בעי סוכה היאך נפיק ידי חובת סעודה ג' יע"ש מה שתי' ועוד נראה דאפילו נימא שדברי הטור בדוקא הן כמ"ש מוהר"ם ן' חביב אפי"ה איכא למימר דדוקא לענין סעודה ג' הוא דכתב הטור דיוצא ידי חובה בכביצה אע"ג דאינו אלא אכילת עראי אבל בסעודת שחרית וערבי' שהן עיקר כבוד שבת וי"ט לא אלא בעינן סעודת קבע וכמ"ש התוס' והרא"ש בפ' ע"פ דק"א ע"א ד"ה טעימו מידי לענין מיני תרגימה דאפי' אי מיני תרגימה מהני להשלים סעודה שלישית בשבת מ"מ בסעודת שחרית וערבית לא מהני שהם עיקר כבוד שבת ומה שתמה עוד מוהר"ם ן' חביב דמנ"ל להטור והר"ן דשיעור ס"ג בעי כביצה מי עדיפא ס"ג מליל פסח דסגי בכזית מצה וליל סוכה דסגי בכזית פת שיאכל בסוכה יע"ש י"ל דס"ל דהתם שאני דכיון דנפיק ידי חובת מצה וסוכה בכזית חשיבה אכילה דידיה קבע ויוצא בה נמי ידי חובת י"ט אבל בעלמא לא נפיק עד כביצה דבציר מהכי לא מקריא סעודה וא"כ מש"ה ק"ל דכיון דע"כ מיחייב למיכל פת דהיינו יותר מכביצה בשביל י"ט אם כן חייב לאכול בסוכה והא בהא תליא אלא מיהו מהא דגרסי' בפר' כל כתבי דקי"ט ע"ב אמר ר"א לעולם יסדר אדם שולחנו במ"ש אף ע"פ שאינו צריך אלא לכזית משמע דלא מחייב לאכול אלא כזית גרידא וכן מוכח מדתנן בפ"ב דסוכה ר"א אומר י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה והשתא קשה לדעת הרא"ש שהסכימה דעתו שם דס"ג בעיא פת א"כ ט"ו סעודות הו"ל למימר שהרי א"א לז' ימים בלא שבת אלא מוכח ודאי דלא מחייב לאכול אלא כזית או כביצה ולא יותר מכביצה דהשתא משום הכי לא קתני ט"ו סעודות משום דיכול לקיימה בכביצה דלא בעי' סוכה ודוקא בשני סעודות שהם עיקרות דנפ"ל מקרא דתשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה כו' מחייב לאכול בסוכה מה שאין כן ס"ג דאינה אלא משום חיובה דקרא דלאו אורחייהו דאינשי אלא בב' סעודות והילכך לא נפ"ל ס"ג מקרא דתשבו כעין תדורו כי היכי דנחייב בסוכה ועיין במג"א סי' תקכ"ט ס"ק ה שהביא ראיה ממשנה זו די"ט לא בעיא ג"ס מדלא קתני אלא י"ד סעודות ולא ידעתי היכי ניחא ליה בהכי שהרי לדידיה נמי תיקשי דליתני ט"ו סעודות משום שבת ודוק ומ"ש רבינו רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות כתב הרב בעל מג"א סי' תרל"ט ס"ק דלאו דוקא כל ז' אלא בחה"מ אבל י"ט ושבת צריך כזית פת אך לא בעי סוכה וקשה שדבריו סותרים למ"ש בסימן רצ"א דס"ג לא מהני אלא ביותר מכביצה דבציר מהכי הוי אכילת עראי וא"כ איך כתב כאן דבכזית פת די ליום טוב ושבת וצ"ע:
ודע שזה שכתבנו למעלה משם התוס' והרא"ש בפ' ע"פ דאפי' במיני תרגימה מהני להשלים סעודה ג' מ"מ בסעודת שחרית וערבית שהם עיקריות לא מהני נראה שמוכרח הדבר מדאמרינן בפרק שלשה שאכלו אלא מעתה שבתות וימים טובים דע"כ אכיל ה"נ דאם טעה חוזר א"ל הן והשתא אם איתא דאפי' בסעודת שחרית וערבית מהני מיני תרגימה אם כן היכי קאמר תלמודא דבשבתות חוזר הא אי בעי לא אכיל פת אלא מיני תרגימה דלא מיחייב בב"ה דומיא דר"ח דאינו חוזר משום דאי בעי לא אכיל פת אלא פירות א"ו משמע דבסעודת שחרית וערבית מיהא מחייב לאכול דהשתא ההיא דפ' שלשה שאכלו דקאמר אלא מעתה שבתות וי"ט מיירי בסעודת שחרית וערבית האמנם מדברי ה"ה בפ' ל' מה' שבת דין ט"ו משמע דס"ל דאפי' בסעודת שחרית וערבית יש מי שאומר דיכול להשלימן במיני פירות שכתב על מה שכתב רבינו חייב אדם לאכול ג"ס כו' וז"ל ונחלקו המפרשים האחרונים אם יכול להשלימן במיני פירות כו' ודעת ר"ת דלא וכן נר' מדברי רבי' ע"כ משמע דהג"ס שכתב רבינו קאמר דנחלקו המפרשים אם יכול להשלימן במיני פירות דאם לא כן הכי הול"ל ונחלקו המפרשים על ס"ג אי יכול להשלימה במיני פירות וכן מבואר מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו בפ' כל כתבי שכתב דיש אומרים דאפי' אי עביד ג"ס הללו במיני תרגימה יצא יע"ש והוא תימה דא"כ מה יענו לההיא דפרק שלשה שאכלו דקאמר דבשבת וי"ט אם טעה חוזר ואמאי אי בעי לא אכיל פת דומיא דר"ח ובדוחק יש ליישב דס"ל לי"א הללו דכיון דהא מיהא מחייב לאכול אע"ג דלא מיחייב לאכול פת מ"מ מסתמא ודאי אורחיה דאינש לאכול פת בשבת וי"ט ומש"ה חייב לחזור וההיא דר"ח דקאמר דאם טעה אינו חוזר משום דאי בעי לא אכיל לאו למימרא דאי בעי לא אכיל פת אלא פירות כמ"ש התוס' ז"ל דא"כ חייב לחזור דומיא דשבת אלא אי בעי לא אכיל כלל וכדעת רי"ו שכתב מר"ן הב"י בסי' תר"ב יע"ש ועוד יש ליישב בזה ועיין במרן הב"י ז"ל א"ח סימן תקפ"ח ובהרב החינוך סדר עקב סימן תכ"ח ודוק:
טעם המלך א) מה שכתב רבינו המחבר דלא לישתמיט לאחד מן הפוסקים לומר כן נעלם הי' ממנו ספר תניא וס' שבולי לקט סי' קי"א המביא הדין בשם רבינו אביגדור דהאי דאוכלין אכילת עראי לאו בי"ט איירי דסעודת שבת וי"ט עושה קבע וא"כ לא רחוקה לנו ממנו לומר דתוס' והרא"ש הכי סבירא להו ולאו מטעמיה משום שלומדין הדבר ממעשר ששבת קובע למעשר אלא לפי שצריך לאכול פת משום שמחת י"ט המצוה הזאת עושה סעודת קבע אף לפחות מכביצה וכן ראיתי למורי הגאון נר"י בחדושיו לצל"ח על מסכת ברכות שכתב נמי הדבר מסברתי' דתוס' והרא"ש סבירא להו סעודת שמחת י"ט הוי קבע והסתיר נמי הדבר מדברי הטור שכ' לילה הראשון דוקא אסור לאכול כזית חוץ לסוכה כמו שהקשה הרב פה על דבריו וגם מרבינו צל"ח נעלם היה רבינו אביגדור וגדולה מזו דברי ריא"ז ריש פ' ערבי פסחים ע"ש דכתב בפי' דשבת וי"ט קובע ואפילו לענין פירות ואף שאין דעת הפוסקים מסכימים אתו בזה לענין פירות מ"מ לענין פת ודאי י"ל דלא צריך שיעור ביצה אלא בכזית לבד הוי קבע כיון דצריך לברך אחריו ברכת המזון ועושה שבת קבע שיוצא בו סעודת שבת ומדברי רבינו אביגדור וגם מדברי צל"ח משמע דקבע הוא כיון שצריך לאכול בי"ט ולא סגי בלא"ה והיינו מצד חיוב שמחת י"ט ולא מפאת עונג ואף אם אין י"ט קובע למעשר כשבת דגבי שבת כתיב עונג ולא גבי י"ט וכמ"ש פרק ב' מהלכות מעשר עיין עליו ובהערותינו שם היינו כל אכילתו מ"מ ודאי סעודה זאת שהיא חיוב עושה קבע דכל חיוב הוא קבע ולפי הערה זו באמת מסולקת תמיהת הר"ב אלי' רבה סי' תרל"ט על דברי רבינו אביגדור דאם י"ט עושה קבע מאי הקשה הש"ס בסוכה [כ"ו ב'] מעשה לסתור דלמא מה שאמר ר"ג העלום לסוכה הי' בי"ט וסעודת י"ט הוי קבע ולפי הערותינו ליתא דדוקא לענין שיעור אמר רבינו אביגדור למילתיה דהיינו שי"ט עושה כזית פת לקבע כיון שיוצא בו ידי שמחת י"ט הוי קבע אבל טעימא של ריב"ז ושתי כותבות שאמר רבן גמליאל העלום לסוכה אינו קבע והיינו דלא כריא"ז ריש פ' ע"פ שהבאנו לעיל שאמר אפי' פירות הוי קבע עיין לענין קידוש במקום סעודה עיין ברי"ף פרק ערבי פסחים קנ"א ע"ב דפוס זולצבאך:
ואולם אנכי הקשתי לפ"ז קושיא אחרת דהנה הב"ח סי' רצ"א כ' בדברי הטור שם שכתב דסעודה שלישית הוי שיעור ביצה היינו לחומרא דלמא כר' יהודה דברכת המזון הוי כביצה עייש"ה. ומינה משמע דזה תליא בזה אם ברכת המזון בכזית סגי שיעור סעודת שבת וי"ט בכזית ואם ברכת המזון בכביצה שיעור סעודת שבת וי"ט כביצה עיין עליו א"כ לפ"ז לא מקשי הגמ' ביומא [ע"ט ב'] מר' צדוק הא כביצה בעי שיעור דלמא לעולם כביצה נמי לא בעי שיעור אלא מעשה דר' צדוק בי"ט הוי והרי הוא סובר כרבי יהודה דברכת המזון כביצה ע"ש בתוס' ד"ה ולא בירך אחריו וא"כ פחות מכביצה לא הוי סעודת י"ט כסברת הב"ח ולפ"ז אין י"ט קובע והיה אוכל חוץ לסוכה אבל בביצה יוצא בסעודת י"ט וי"ט קובע והיה צריך לאכול בסוכה כל זה בפת אבל בפירות זה ליתא כאשר בארנו לפרק קושית הר"ב אליה רבה לכן ר"ג דאוכל פירות ואף שהשיעור היה יותר מביצה אפ"ה עראי הוא דאין יוצא בסעודת י"ט ולכן רק מחומרא אמר העלום לסוכה ולולי דמסתפינא הייתי אומר דעל ר"ג לשיטתיה פריך הש"ס דהא ר"ג אית ליה במשנה ברכות [מ"ד א'] דעל כל שבעת מינין מברך שלש ברכות דארץ לא הפסיק הענין ואכלת ושבעת אכולא קאי ולדידי' הי' סובר הש"ס דיוצאין סעודת י"ט ושבת בפירות אם המה מז' המינין ואפילו לזה שבת קובע וכסברת הריא"ז שהבאנו לעיל ואף שלדידן לא ס"ל הכי כיון דאנן קיי"ל דלא כר"ג לכן צריכין פת לסעודת י"ט אבל לדידיה אף על הפירות אם המה משבעת המינין יוצא והוי קבע והרי כותבת משבעת המינין הוא וקושית אליה רבה אפ"ה מסולקת דעיקר קושית הש"ס מריב"ז היה דהוה רק טעמא בעלמא ודאי אין י"ט ושבת קובע דלית מאן דחש לטעימה. ובהך סברא תרצתי נמי קו' מג"א סי' תרל"ט ס"ק ג' על הרא"ש שפסק אף למ"ד פרי בעי סוכה היינו דוקא אם קובע סעודה עליו זולת זאת הוי עראי א"כ מאי הקשה הש"ס יומא [ע"ט] מר"ג דרק לחומרא אמר העלום לסוכה הלא מדינא הוא דלמא לא קבע סעודה עליה ודומיא דריב"ז עייש"ה ואמרתי דודאי הרא"ש אמר למילתיה בשאר פירות או שלא אליבא דר"ג אבל בכותבות אליבא דר"ג הרא"ש מודה אי פירי בעי סוכה אף אי אוכל דרך עראי אם אוכל כשיעור ביצה או יותר הוי קבע כיון דהכותבות חייבים לברכת המזון אליבא דידיה והוי כפת. ובאמת אנכי נבוך בזה אמאי לדידיה לא יהיה חייב בסוכה אף אי פירי לא בעי סוכה שבעת המינין לדידי' שאני דהתורה אחשביה לסעודה ועיי"ש ובחי' הארכתי בזה מאד:
ועל דברת הרב מג"א סי' תקכ"ח שרצה להוכיח דאין לעשות ס"ג בי"ט מר' אליעזר דאמר י"ד סעודות שהביא הרב פה והוא תמה מפני מה הקשה מי"ט ולא משבת ולדידי קשה טובא על הר"ב מגן אברהם הלא מי"ט ל"ק כלל דהא ודאי אף לפוסקים דס"ל חייב לעשות ס"ג היינו לדידן דקיי"ל כרבי יהושע דשמחת י"ט הוא חוב אמרו הם דחכמים השוו כבוד י"ט לכבוד שבת אבל לרבי אליעזר דס"ל בכ"מ שמחת י"ט הוא רשות וא"כ מצד י"ט אם רצה מתענה ודאי לדידיה לא צריך לעשות סעודה ג' וא"כ ר"א לשיטתיה מה יאמר יותר מי"ד סעודות הא סעודה ג' לאו מתשבו כעין תדורו נפקא אלא מצד חיוב י"ט ולדידיה ליתא כלל בחיוב י"ט וצע"ג:
מעשה חושב (קפא) דאי בעי לא אכיל אלא כזית או כביצה כו'. ובסוכה לא מיחייב עד דאכיל יותר מכביצה. לענ"ד יש ליישב קושייתו דהא דכביצה לא בעי סוכה היינו רק אכילת רשות אבל לא אכילת מצוה דכיון דאחשבה רחמנא לאכילתו בעי סוכה וכעין זה תמצא ברש"י ביצה דף כ"ז ע"ב בסוף ד"ה חלה שנטמאת כו' וכעין זה כתב הרמ"ה ז"ל אליבא דר"ש דס"ל דכל שהוא למכות וכזית לקרבן והיינו משום דמלקות צריך להיות מזיד מ"ה לוקה אכ"ש משום דאחשבי' להאי כ"ש וע"ש. תדע שכן הוא דהא גמרינן דבסוכה בליל סוכות דחייב לאכול פת בג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות והתם הרי סגי בכזית דומיא דמצה ואי נימא דכזית גם במקום שחייב לאכלו חשיב נמי עראי א"כ הא כיון דאכילת עראי אינו חייב בסוכה אמאי צריך לאכלו להאי כזית בסוכה דוקא הרי אכילת עראי פטור מסוכה ולא מקיים כלל מצות סוכה באכילת עראי אע"כ צ"ל דכיון דחייב לאכול כזית בליל סוכות בסוכה חייב לאכלו ממילא משום דהמצוה עשאו קבע וא"כ הה"ד נמי אי חייב לאכול כזית פת ביו"ט יהיה מאיזה טעם שיהיה נתחייב לאכלו בסוכה דוקא. אבל לא מטעם דשבת קובע וכמ"ש הגאון המחבר ז"ל אלא מטעם דהמצוה עצמה משויא לי' קבע. ונ"מ בזה דלאחר שאכל בשבת ג' סעודות או ביו"ט ב' סעודות יכול לאכול אחריהן כביצה פת חוץ לסוכה דכיון דאין מצוה לאכילה זו אינה קובעת ונמצא לפ"ז דהא דקתני אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה לאו לשאר ימי החג דוקא אלא אפי' בשבת וביו"ט נמי לאחר שקיים את הסעודות שהן חובה עליו לאכלן מותר לו ג"כ לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה: ולפ"ז לא קשה נמי אהא דפריך הש"ס בסוכה דף כ"ו ע"ב מעשה לסתור דמאי פריך דדלמא עובדא דר"י ב"ז ור"ג ביו"ט הוה (וכמו שהקשה הא"ר ארבינו אביגדור דס"ל דיו"ט קובע) משום דכיון דאין יוצאין ידי חובת סעודה בטעימה ובפירות א"כ גם ביו"ט מקרי זה סעודת עראי משום דיו"ט אינו קובע אלא סעודת המצוה קובעת והא"ר שהקשה כן על רבינו אביגדור היינו משום דמשמע דס"ל דיו"ט קובע וכמ"ש נמי המחבר ז"ל בתירוצו. שוב ראיתי דכעין מ"ש בזה כתב נמי הטעם המלך אבל הבוחן יבחון כי לא דרכתי דרכו ודו"ק:
(קפב) דסעודה ג' בעיא פת א"כ ט"ו סעודות הול"ל כו'. אלא מוכח ודאי דלא מיחייב לאכול אלא כזית או כביצה כו'. לענ"ד יש להקהות בראיה זו טובא משום דאפי' תימא דגם סעודה ג' בעיא יותר מכביצה מ"מ לא חשיב ר"א ט"ו סעודות משום שבת מפני דר"א לא קא חשיב אלא הסעודות שמחויב לאכול בסוכה משום תשבו כעין תדורו דחייב לאכול כל הסעודות בסוכה מה"ט אבל מה שחייב לאכול בשבת עוד סעודה ג' משום מצוה הא לא קחשיב ר"א משום דמצוה לא אייתי קרא ואי משום דכיון דסעודה ג' נמי שיעורה ביותר מכביצה וא"כ ממילא חייב בט"ו סעודות בסוכה הא ליתא דאי משום הא הרי יכול לאכול כביצה פת בביתו ולהשלים המותר בסוכה בכדי אכילת פרס אי לא מקרי סעודה בע"א ודו"ק: