שער המלך על משנה תורה, הלכות שבת· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק כג · הלכה טו
המגביה תרומות כו' בשבת או ביו"ט בשוגג יאכל במזיד לא יאכל כו'. כתב המאירי בשיטת כ"י למסכת י"ט די"ז ע"א וז"ל ואע"ג דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ואפי' במזיד לאו למימרא דמצי למיכל מיניה אלא מתוקן הוא שיצא מידי טבל ומותר בטלטול משא"כ בעוד שהוא טבל שאסור אף בטלטול ומיהו לקמן בפרק המביא משמע דאפי' באכילה מותר אם עבר ותקנו ומשו"ה מפרשים דדוקא אחרים אבל הוא לא יאכל ואע"ג דמבשל בשבת אסור אף לאחרים התם איכא איסור תורה אבל מעשר ליכא אלא אסורא מדרבנן משום דמחזי כמתקן עכ"ל ומדברי התוס' בפרק כירה דמ"ג ד"ה טבל מוכן הוא מוכח בהדיא דס"ל דאפילו לאחרים נמי אסור ואע"ג דליכא אלא איסורא דרבנן שכתבו וז"ל קשה להרשב"א דתנן במס' תרומות המעשר בשבת כו' בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולישנא דקאמר הכא עבר ותקנו משמע במזיד מדלא קאמר שאם שגג ונראה דנקט עבר כגון דלית ליה פירי אחריני עכ"ל יע"ש ומדלא תירץ כההיא דעבר ותקנו מתוקן לאחרים קאמר כמ"ש המאירי משמע דס"ל דאפי' לאחרים אסור וכן משמע מסתמיות לשון רבינו ז"ל שכתב המגביה תרומות ומעשרות בשבת או ביו"ט בשוגג יאכל כו' במזיד לא יאכל עד מוצאי שבת מדסתם ולא פירש משמע דס"ל דאפי' לאחרים אסור אלא דכפי זה ק' דבפ' כ"ה מה' אלו דין כ"ה כתב חביות של טבל שנשברה כו' הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן כו' והשתא קשה דבמאי מיירי אי לאחרים הא משמע שדעתו ז"ל לאסור ואי בדלית ליה פירי אחרינא וכמ"ש התוס' הא מדסתם וכתב במזיד לא יאכל משמע דס"ל דאפילו בדלית ליה פירי אחריני אסור וטעמא דס"ל דמאי דתירצו בגמרא אקושיא דהמטביל כלי' בשבת א"כ דאפשר בשאלה קאי נמי אקושיא דהמעשר בשבת וכמ"ש הר"ב ל"מ בפ"ו מהם יו"ט ואולי דס"ל דעבר ותקנו לאו במזיד קאמר אלא עבר בשוגג ותקנו וכה"ג כתב רש"י ז"ל בס"פכ"ש אההיא דאבעיא לן התם עברה ולשה מהו דבשוגג קאמר יע"ש. וכן נראה שהוא דעת הטור ז"ל דאפילו לאחרים אסור ממה שכתב בסי' תק"ה פירות שהוציאם חוץ למקומן והוחזרו אפילו במזיד כו' וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם אם הוציאם בשוגג מותרין במזיד אסור לטלטלן חוץ לד' אמות ואסור לאכלן אפילו לאחר שלא הוציאם וכ"כ הרא"ש בפרק מי שהוציאוהו הרי דאע"ג דתחומין אינו אלא דרבנן אפ"ה במזיד אסור לאחרים וא"כ ה"ה נמי במעשר בשבת אע"ג דאין איסורו אלא מדרבנן ועיין בהר"ב מג"א שם ס"ק י"ד וכן משמע מהא דגרסינן לעיל בפ"ק די"ד רב פפא איקלע לבי מר שמואל אייתו ליה דייסא ולא אכל כו' הרי משמע דאע"ג דאיסורא דאין כותשין במכתשת ביו"ט אינו אלא מדרבנן ואפי"ה אם עבר וכתש אסור אף לאחריני מיהו יש לדחות דרב פפא מחמיר על עצמו היה וכמ"ש הריטב"א ז"ל הביאו בשיטא מקובצת למוהר"ב ז"ל ע"ש במג"א סי' תק"ד ס"ק ה' ובספר פנים מאירות סי' ל' ע"ש ודו"ק:
מעשה חושב (נב) ואפ"ה אם עבר וכתש אסור אף לאחרינא. לענ"ד אין ראי' מזה משום די"ל כיון דרב פפא איקלע לבי מר שמואל וטריחי להו גם בשבילו בכתישה זו ביו"ט משו"ה אסור גם לדידי' דהא דשרינן לאחריני היינו משום דלא נעבדה העבירה בשבילן. ועי' במג"א סי' תקט"ו ס"ק ו' באורך: