אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ה · הלכה טו

הלכה יד

ושור של פטם כו' מפני שדעת בעליו מעי"ט כך הוא שיקחו ממנו כו' ונמצא שור זה כבור של עולי בבל שהוא הפקר לכל. עיין בהר"ן והרמב"ן במלחמותיו שכתבו טעם זה שכתב רבינו ומבואר מדבריהם שהוצרכו לפרש טעם זה ליישב דעת הרי"ף ז"ל שפסק כרב דאמר דבהמה אסורה משום דינקי תחומין אהדדי ואם כן קשה ליה הא דשמואל דאמר שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם דאמאי הא הוה ליה כשור של ב' שותפין וינקי תחומין מאהדדי וכמו שתמה עליו הרז"ה ז"ל ואם כן יש לדקדק על הראב"ד ז"ל בהשגותיו שהשיג שם על רבינו ז"ל וכתב וז"ל זה שיבוש אלא מפני שהוא זוכה לכל אחד ואחד בחלקו מעי"ט ואע"פ שאין לו לשמואל ברירה ה"מ דבר של שותפים כו' והשתא קשה שהרי משמע שדעת הראב"ד ז"ל כדעת הרי"ף ורבינו דפסקו כרב דבהמה אסורה משום דינקי תחומין מדלא השיג על רבינו באותו פרק בדין ך' שפסק להא דרב ואם כן קשה דמה תיקן הראב"ד באומרו דאע"ג דשמואל לית ליה ברירה ה"מ כו' אכתי תקשי דהן לו יהי דנימא דהכא מודה שמואל דיש ברירה מ"מ הא קא ינקי תחומין מאהדדי וליכא למימר דס"ל ז"ל דשמואל פליג אדרב וס"ל דלא חיישין איניקת תחומין דא"כ היה לי' להראב"ד לומר דהא דשמואל לאו אליבא דהלכתא היא ולא קיימא לן כותיה ומדבריו שם מבואר שלא בא להשיג על רבינו אלא על הטעם שכתב שהוא כנכסי הפקר ומשום דאזיל לשיטתיה שפסק כר"י בן נורי דחפצי הפקר קונין שביתה וכמ"ש ה"ה אבל לעיקר דינא מודה ליה ומצאתי בספר תמים דעים סימן רמ"ב בהשגות הראב"ד על המאור ז"ל שכתב וז"ל כתוב שם ונראין דברי הר' שלמה דלא חיישינן ליניק' תחומין משום דקי"ל כשמואל כו' א"א אף אני כך כתבתי בתחילה וחזרתי בי וההוא דשור של פטם לא תיובתא ולא סיעתא איכא דאפשר דבשחטו מעי"ט איירי כו' יע"ש ומ"מ זה לא יתכן ליישב דברי הראב"ד בהשגות שהרי רבינו ז"ל כתב וכן אם שחטו בעליו בי"ט ומכר בשרו כו' כל אחד מן הלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך וא"כ הי"ל להראב"ד להשיג ולומר דאם שחטו בי"ט שאסור ושלא כדעת רבינו ומדלא השיג עליו מבואר שהודה לדברי רבי' ז"ל ולכן נראה שדעתו ז"ל בהשגות כמ"ש המאירי ז"ל בשיטה כ"י וז"ל ולדעתי לא קשה לרבי' הגאון כלל דשותפין קפדי אהדדי ואיכא למיחש ליניקת תחומין אבל פטם יניקת תחומין שלו הן והוא מעמיד חתיכה מעי"ט עם כל מה שינקה או שתינק עד למחר בשעת מכירה ברשות מי שיקחנה בי"ט ניחא ליה דמאן דזבין לזכו' במנתיה ולימעט' לתחומין כי היכי דליכול כולהו ולזבין וכי מזבין חתיכה מזבין כל מה שינקה כנ"ל עכ"ל:
ואין זה מן התימה לומר שחזר בו ממ"ש בהשגותיו על המאור שהרי שם כתב ואי משום ברירה אפשר דבאוכל אית ליה ברירה ולא דמי למשקין דעריבי כו' ואילו ממ"ש בהשגות על רבינו מבואר שחזר בו מטעם זה כנ"ל:
וראיתי להרב ל"מ שהקשה לטעם רבינו דס"ל לשמואל חפצי הפקר אין קונין שביתה דא"כ בעירובין פ' מי שהוציאוהו דמ"ט דאמר שמואל חפצי עכו"ם אין קונין שבית' והוה בעי לאוקמי בגמרא דשמואל ס"ל כר"י בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה ואפילו הכי בחפצי גוים מודה דאין קונין שביתה והק' ע"ז מברייתא ואסיקו דלעולם שמואל כרבנן ס"ל וחפצי גוים אצטריכה ליה והשתא קשה דאדפריך מברייתא אמאי לא פריך מדשמואל אדשמואל דהוי קושיא אלימתא טפי דהכא בשור של פטם לפי טעם רבינו סובר שמואל דחפצי הפקר קונין שביתה כו' יע"ש:
ונלע"ד ליישב דמה שהוצרך רבינו זה הוא משום דאזיל לשיטתיה דס"ל דהלכה כרב דבהמה אסורה משום דינקי תחומין וא"כ דחיקא ליה לומר דהא דשמואל פליגא אדרב מאחר דחמינן לתלמודא דמייתי לה כהלכתא פסיקתא ואם איתא הו"ל לתלמודא למימר ופליגא אדרב וא"כ משום הכי הוצרכו לומר דהא דשמואל אליבא דכ"ע ומשום דהו"ל כנכסי הפקר והיינו לפום מסקנא דמסיק בפ' מי שהוציאוהו דשמואל ס"ל כרבנן דחפצי הפקר אין קונין שביתה:
אמנם לפום מאי דס"ד התם דשמואל כר"י בן נורי לא מצי למפרך מהא דשמואל משום דהוה מצינו למימר דה"ט דשמואל מפני שהוא זוכה לכל אחד וא' בחלקו וכמ"ש הראב"ד ואי משום דינקי תחומין איכא למימר דשמואל פליג אדרב וס"ל דלא חיישינן ליניקת תחומין כנ"ל:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה