שער המלך על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ג · הלכה ה
וכן אין מולחין את החלבים כו'. שם די"א אמר ר"מ הלכה כר"י א"ד אין הלכה כר"י בשלמא למ"ד אין הלכה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים כו' יע"ש ומכאן ק"ק למ"ש הר"ב הליכות אלי דף ל"ד ע"ב יחיד ורבים הלכה כרבים כתב הרא"ש בפ' לולב וערבה אמר ר' אמי ערבה צריכה שיעור ור"ח א"ר יצחק כו' הרמב"ם פסק כר' אמי וראבי"ה פסק כר"ח וכן מסתבר דר"ח דאמר משמיה דר' יצחק קבלה מיניה מדלא פריש תלמודא דפליג עליה והו"ל ר"א חד לגבי תרי הרי מחלוקת בין הרמב"ם לראבי"ה כי פליגי תרי חד אמר משמי' דנפשי' וחד אמר בשם אחר לא מקרי אותו שאמר בשם אחר רבי' לגבי חברי' וראבי"ה סובר דהוו רבים עכ"ל וק' לדעת ראבי"ה דאם כן מאי פריך הכא בגמ' למ"ד אין הלכה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ומאי קו' הא אמרו משום ר"י קאמר בברייתא והו"ל רבים ג"כ ואם כן טובא אשמועינן דאין הלכה כר"י ויש ליישב:
ודע דמסוגיא זו משמע בהדיא דאפי' ת"ק דפליג בל' סתם ולא הוזכר לשון חכמים אפ"ה פריך פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים וכן מוכח בהדיא פרק החולץ ד"מ ע"א דקאמר התם תני תנא קמי' דר"ן אין הלכה כר"י א"ל אלא כמאן כרבנן פשיטא יחיד ורבי' הלכה כרבי' כו' והתם לא הוזכר לשון חכמים אלא סתם ת"ק ואפי"ה פרכינן עלה פשיטא ויש לתמוה על הרב יבין שמועה כלל תקל"ה שכתב וז"ל ויש לתמוה על הגהת אשירי פ"ג דסוכה דס"ו ע"א שכתב וז"ל וכן כתב בא"ז אם אינו יכול למצוא אתרוג כשר כו' דכיון דלא אתמר בהדיא הלכה כרבנן כדאי הוא ר"י כו' ותימה עליו דאדרבא אי הוה אמר הלכה כרבנן הוה קשיא לן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ואין לתרץ דע"כ לא אמרינן הכי אלא כי פליגי רבים מפורשים בל' וחכמים אומרים עם יחיד אבל כי פליג ת"ק בל' סתם ולא הזכיר לשון חכמים איכא למימר דילמא סתם יחידאה הוא הא ליתא דלא אמרינן הכי אלא כשהגמרא אומרת בפי' הא מני ר' פלוני היא כו' ותדע לך דהא הרא"ש פ' לולב הגזול כו' יע"ש ותמהני עליו דאמאי הוצרך להביא הדבר מהרא"ש הא מההיא דפרק החולץ שהביא הוא עצמו מסו' זו מוכח בהדיא דאפי' כי מתני סברת ת"ק בסתמא פריך פשיטא ועיין בס' שמות בארץ בקונטרס כפות תמרים ואיכא למידק לא"ד דקאמר אין הלכה כר"י אמאי ל"ק הלכה כת"ק וכה"ג הקשו התוס' בפ' שני דביצה די"ז ע"א ד"ה אין הלכה כאותה הזוג ויש לדקדק בדבריהם דאמאי לא קשיא להו כן בסוגיא דשמעתין ותי' דהתם לא שייכא כאן ואפשר לומר דבשמעתין לא קשיא להו משום דס"ל דר"י לא התיר אלא לשוטחן ברוח ע"ג יתדות דאינו נוגע בהו עוד כלל והלכך לא מחזי כולי האי כעובדין דחול אבל היפוך מלמעלה למטה מה שהוא למטה משימו למעלה בשביל הרוח כיון דמשעה לשעה דרך להפך אסור לכ"ע וכן נראה שהוא דעת הטור סי' תצ"ט וכמ"ש הפר"ח ס"ק ד' ולפי זה הא דאמרינן בגמרא דרבנן פליגי עליה דר"י לאו היינו משום דת"ק קאמר אין מהפכין דבהא אפילו ר"י מודה אלא משום דכיון דאמרי לה בשם ר"י לחודיה משמע דחביריו פליגי עליה והלכך מש"ה ל"ק הלכה כת"ק משום דבהיפוך דקאסר ת"ק אפילו ר"י מודה ודוק:
מעשה חושב (קז) וק' לדעת ראבי"ה כו'. למאי דכתב המחבר עצמו לקמן ע"ג דר"י נמי מודה דאין מהפכין ולא פליג אלא דמתיר למשטחינהו ומדאמרו כן משום ר"י מכלל דחכמים פליגי עלי' וס"ל דאין שוטחין מצא מזה דלא דמי כלל להאי דראבי"ה דבפשיטות הכי פירושו דאמרו דבהיתרא דשטיחה פליגי רבנן ור"י ולא דס"ל לאמרו כר"י ולק"מ אראבי"ה ודוק: