שער המלך על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק י · הלכה ט
הנחל שנערפה העגלה אסור בזריעה ועבודה כו'. ראיתי להרב מוצל מאש סי' נ"א דכ"ג ע"ג שכתב וז"ל בענין חורש וזורע בנחל איתן כ' הרמב"ם וכל העובד כו' כגון שחרש וזרע הרי זה לוקה ולא פי' שיעור כלל אי הוי כמו איסור שבת שהוא כל שהוא או לא עוד יש לחקור אם אותן הדברים שהם תולדות למלאכות האלו המוזכרים שם פ"ח מה' שבת אם הם גם בכלל הלאו של נחל איתן או לא וצריך עיון עכ"ל: והנה להס' הראשון נראה לי להוכיח דאפילו אכ"ש מחייב ממ"ש התוס' פ' אלו עוברין דף מ"ז ע"א ד"ה והן מוקדשין שכתבו בתוך דבריהם וז"ל ונראה לר"י דלא חשיב לאו דמעילה דלא חשיב אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחרישה כ"ש אבל אלאו דמעילה לא לקי עד שיחרוש בשו"פ כו' יע"ש ובפ"ג דמכות דכ"ב ע"ב פרכינן התם אמתניתין הלזו דיש חורש תלם אחת כו' מתקיף לה רב אושעיא וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן ואזהרתיה אשר לא יעבד בו ולא יזרע כו' והשתא אם איתא דאחרישה וזריעה דנחל איתן לא לקי אכ"ש אלא בעינן שיעורא אם כן מאי פריך הא מתניתין לא קתני אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחרישה כ"ש כי היכי דלא חשיב לאו דמעילה מה"ט כמ"ש התוספות וזה נ"ל ראי' שאין עליה תשובה:
ועל הס' הב' אם על התולדות למלאכות אלו חייב ונראה שעיקר ספקו הוא לומר דדילמא דוקא גבי שבת דבמלאכה תלי רחמנא חייב אתולדות כיון דהוו מלאכה גמור' משא"כ בזורע בנחל איתן דקרא כתיב בהדיא אשר לא יזרע א"ל דוקא זריעה דהיינו אב מלאכה אסר רחמנא אבל לא תולדות דזריעה ואף גם זאת נראה להוכיח ג"כ דאפילו אתולדות דזריעה וחרישה מחייב גבי נחל איתן ממ"ש רש"י שם בפסחים ד"ה ושביעית וז"ל דעובר משום שדך לא תזרע כלאים וחורש תולדה דזורע כגון חורש לכסות את הזריעה ע"כ אשר מבואר מדבריו דלמאן דס"ל במ"ק דחורש בשביעית אינו לוקה ה"ט דמתני' משום תולדת זורע והשתא אם איתא דעל תולדת זורע לא מחייב' בנחל איתן א"כ היכי פריך בגמרא וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן הא כיון דמתני' מיירי במחפה את הזרעים דבהדי דחריש מכסי כדאמרי' התם א"כ הו"ל תולדת זורע ועל התולדות לא מחייב ואדפריך משום זורע בנחל איתן הו"ל להקשות משום חורש דקעביד אב מלאכה אלא מבואר הוא דאפילו על התולדה נמי מחייב וכן מבואר ג"כ ממאי דאמרינן התם דמחפה בכלאים לוקה משום זורע הרי דאע"ג דבכלאי' שדך לא תזרע כלאים כתיב אמרינן דתולדות זורע נמי חייב וא"כ דכוותא נמי בנחל איתן אע"ג דכתיב לא יזרע תולדת זורע נמי בכלל. ועוד ראי' מהא דאמרינן פ"ק דמ"ק רבא אמר אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימרא דאהני תולדות מחייב אאחריני לא מחייב כו' יע"ש הרי מבואר דאע"ג דקרא כתיב שדך לא תזרע אפי"ה תולדותיהן נמי כיוצא בהן ואם איתא דכי כתיב זריעה אין תולדתו בכלל א"כ מאי האי דקאמר מכדי זמירה בכלל זריעה כו' למאי הלכתא כתבינהו רחמנא הא אי כתיב זריעה גרידא הו"א דדוקא על האבות מחייב אבל אתולדות לא מחייב דומיא דנחל איתן להכי אצטריך זמירה לאשמועינן דאף אתולדות נמי מחייב ולעולם דאכל התולדות נמי מחייב שהרי זמירה תולדת זורע הוא כמ"ש רש"י בפרק כלל גדול דע"ג ע"ב אלא מוכרח ודאי דאי כתיב זריעה בקרא תולדותיהן נמי כיוצא בהן זה נ"ל ראיה ברורה: ואולם דברי רש"י ז"ל שכתב דמחפה את הזרעים הוי תולדות זורע הם תמוהים בעיני דאם איתא היכי מחייבינן עלה משום זורע בשביעית למ"ד דחורש בשביעית אינו לוקה הא אמרי' במ"ק אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא כו' ומה"ט משקה את הזרעים אע"ג דבשבת מחייב משום תולדת זורע אפי"ה בשביעית משקין את הזרעים משום דהוה לי' תולדה וליכא למימר דרש"י ז"ל לא כ"כ אלא למ"ד דחורש בשביעית אינו לוקה ע"כ דטעמא דמתני' משום זורע אבל למ"ד דחורש בשביעית לוקה ה"ט דמתני' משום חורש בשביעית וא"כ א"ל דמאן דס"ל דחורש בשביעית אינו לוקה ס"ל דעל התולדות נמי אסר רחמנא כדס"ל לאביי התם דאוקי למתניתין בשביעית בזמן הזה דרבנן ורבא דסבירא ליה דעל התולדות לא אסר רחמנא ס"ל דחורש בשביעית חייב וטעמא דמתני' משום חורש דהא ליתא שהרי מרן הכ"מ בפ"א מה' שמיטה נתן טעם למה שפסק רבי' כמ"ד דחורש בז' אינו לוקה משום דרבא דקאמר אבות אסר כו' למימרא דאהני תולדות מחייב כו' אתיא כמ"ד דחורש בז' אינו לוקה ע"ש הרי דרבא סבירא ליה דחורש בז' אינו חייב דאם כן תקשי לדידיה מתניתין היכי מחייב משום זורע כיון דמחפה תולדות זורע הן אמת שדברי מרן ז"ל צריכים תלמוד במ"ש דרבא אתי כמ"ד דחורש בז' אינו חייב דהא בפשיטות איכא למימר דרבא לא ממעט אלא תולדות אבל חרישה דאב מלאכה היא ה"נ דחייב ואדרבא לישנא דרבא דקאמר אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא משמע דחרישה כיון דאב מלאכה היא חייב ואולם דברי מרן ז"ל נכונים בטעמם לפום שיטת רבינו דס"ל דזומר ובוצר אבות נינהו כמ"ש בפ"ו מה' שבת דהשתא ע"כ כיון דכתיב זמירה ובצירה בקרא למימרא דאהני הוא דמחייב אאחריני לא אפי"ה אבות דכוותייהו מיעט רחמנא: ושוב ראיתי למוהר"ב ז"ל בתשו' שעמד בדברי מרן הללו ומ"מ אכתי דברי רש"י ז"ל הן תמוהים שהרי אמרינן התם לימא בדרב אבין קמפלגי כו' לא דכ"ע אית להו דר' אבין מאן דאמר לוקה שפיר ומ"ד אינו לוקה אמר לך מכדי זמירה כו' למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימרא דאהני תולדות מחייב אתולדות אחרינא לא מחייב יע"ש הרי דמאן דס"ל דחורש בשביעית אינו חייב ס"ל כרבא דאתולדה לא מחייב כרבא וא"כ ק' טובא היאך כתב רש"י ז"ל דלמאן דס"ל דחורש בז' אינו לוקה ס"ל דאתולדת זורע מחייב וכבר היה אפשר לצדד ולומר דס"ל לרש"י ז"ל דפלוגתייהו דר"י ור"א אי לוקין על החרישה ה"ד אליבא דרבי ישמעאל דדריש התם לקמן דף ג' ע"ב בחריש ובקציר מה חריש רשות כו' אבל ר"ע ס"ל דלוקין על חרישה וכמ"ש התוס' שם בד"ה שהרי יע"ש ואם כן איכא למימר דלמאי דמסיק דטעמא דמ"ד דאין לוקין על החרישה משום דס"ל כרבא דאהנהו תולדות דוקא מחייב רחמנא עכ"ל דמתני' דיש חורש תלם אחד ר"ע היא דס"ל דלוקין על החרישה וטעמא דמתני' משום חורש ורש"י ז"ל לא כ"כ אלא לר' אבין ולפום מאי דהוה בעי למימר תלמודא דבדר"א קמפלגי ואליביה אין לוקין על החרישה מטעמא דאין בכלל אלא מה שבפרט דא"ל דמתני' לדידיה אתיא ככ"ע וטעמא דמחייב משום תולדת זורע דסבירא ליה לר' אבין כאביי דאפי' אתולדה מחייב רחמנא ומ"מ זה ודאי מן הדוחק כמו שיראה המעיין ודוק ועיין במ"ש רבי' ז"ל בפ"ז מה' שגגות דין ז' וז"ל עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחד יראה שהוא חייב ב' ותמה עליו מרן בכ"מ משם הר"א בנו ז"ל למה אמר יראה לי מאחר שגמר' ערוכה היא בב"ק כו' יע"ש ואכתי ק"ל שדין זה תלמוד ערוך הוא מהא דאמרינן במכות מתקיף לה ר"א וללקי נמי משום זורע בי"ט כו' זאת אומרת חילוק מלאכו' לשבת ואין חילוק מלאכו' בי"ט כו' והשתא אם איתא דגבי תולדות לא מחייב אחילוק מלאכות א"כ מאי פריך ולילקי נמי משום זורע ואמאי קאמר חילוק מלאכות לשבת כו' הא אפי' בשבת עצמו דין דמחפה את הזרעים אינו אלא תולדת זורע וגבי תולדות לא אמרינן חילוק מלאכות והנראה כדעת רבי' ז"ל דמחפה את הזרעים חשיב אב מלאכה ושלא כדעת רש"י ז"ל כנ"ל: ודע שאם חרש וזרע בנחל איתן נראה ודאי דלוקה שתי' אחד משום לא יעבד ואחד משום לא יזרע שהרי הן ב' לאוין מחולקין דאם חרש לבד אינו עובר אלא משום לא יעבד ואם זרע עובר משום לא יזרע ואע"ג דכל היכא דעבר אלאו דזריעה עבר נמי אלאו דעבודה מ"מ כיון דמשכחת לה דעבר אלאו דעבודה ולא עבר אלאו דזריעה חשיב תרי לאוי מב' ענינים ולוקה ב' וראיה לדבר ממ"ש רבי' בפ"ז מה' חו"מ דין ג' דאם קנה חמץ או חמצו בידים לוקה ב' משום לא יראה ולא ימצא וכתב מרן הכ"מ דה"ט משום דלא יראה לא משמע אלא הנראה לעינים ולא ימצא עבר אפי' בטמון יע"ש הרי דאע"ג דכל היכא דעבר על לא יראה עבר נמי אלא ימצא חשיבי נמי ב' ענינים לחייב עליה ב' יע"ש וכפי זה הי' נראה דל"מ כשחרש וזרע בנחל איתן שלוקה ב' אלא אפי' זרע לבד לוקה שתים דומיא דחמץ בפסח דאם חמצו בידים לוקה ב' וכפי זה י"ל על רבי' ז"ל שכתב וכל העובד עבודה כגון שחרש או חפר או זרע בנחל איתן כו' ה"ז לוקה דמדכיילינהו בחדא מחתא משמע דעל הזריעה לוקה א' דומיא דחורש והדבר ק' דלמה לא כתב דילקה ב' דומיא דחמץ ממש: הן אמת דמהא שפרכינן ההתם במכות וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן משמע דאם חרש וזרע אינו לוקה אלא אחת מדלא פריך חורש וזורע ליחשוב נמי בנחל איתן וכן ראיתי להרב החינוך ז"ל ס' שופטים סי' תקל"א שכתב שהעובד והזורע שם לא עבר על לאו אחר ולא נחייבהו בב' לאוין בעבודה ובזריעה יע"ש והדבר תמוה למה לא נתחייב ב' דומי' דחמץ ממש והנראה לחלק דבשלמא גבי חמץ כיון דכתיב לא ימצא עכ"ל דכי כתי' לא יראה ע"כ לחייבו ב' על הראיה דאל"כ למאי אצטריך הא בכלל לא ימצא איתי' לא יראה והילכך אמרינן כיון דב' עניינים הן לוקה ב' משא"כ בזורע בנחל איתן כיון דאיכא למימר דטעמיה דזריעה דאסר הכתוב משום עבודה היא דזריעה בכלל עבודה ומאי דכתביה רחמנא הוא לומר מה זריעה עבודה המיוחדת בגופו של קרקע כמ"ש רבינו הילכך לא לקי אלאו דזריעה כנ"ל :
הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש למה לא פריך הש"ס דחורש וזורע לחשוב בנחל איתן וע"כ דחורש וזורע אינו נוהג אלא אחת. מהתימא שנעלם ממנו דברי הרמב"ם בספר המצות מצוה ל"ת ש"ט ששם ביאר כן ומביא ראי':
סוף הספר