שער המלך על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה ו
מי שאבד פסחו כו' יקריב איזה מהן שירצה כו'. עיין מה שהקשה מוהרי"ק ז"ל ומה שתי' הם דברים תמוהים וכבר תמה עליו הרב לח"מ ז"ל ובפ"ה מה' עבודת יוה"כ תי' הרב הנזכר לקושיית מוהר"י קורקוס ז"ל דס"ל לרבינו דשאני הכא דהוי חטאת דבאה לכפרה וחמירא ואפי' רבנן מודו דמצוה בראשון ואי פליגי רבנן עליה דר"י הוא משום דהוי פסח דלא בא לכפרה ותלמודא ה"ק כי היכי דקאמר ר"י התם גבי פסח דמצוה בראשון ס"ל לרב הכא דלכפרה קאתי דלכ"ע מצוה בראשון א"ד יע"ש וק"ל על תי' זה מדגרסי' פ"ד דתמורה אמר ר"ה אמר רב ה"מ שאם משך א' והקריבה שהשניה מתה לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים כו' ואמרינן ליה תתכפר בשאינה אבודה ואבודה תמות ורבנן סברי עשו תקנתא בקדשים יע"ש והשתא לפי דעתו ז"ל דבחטאת כיון דלכפרה קא אתי ס"ל לרב דלכ"ע מצוה בראשון ואפי' לרבנן דר"י אם כן קשה דרבי' דס"ל דלא עשו תקנה בקדשים תיפוק ליה משום דמצוה בראשון ורבנן נמי אמאי אצטריכו לטעמא דעשו תקנה בקדשים ת"ל משום דמצוה בראשון ובשלמא אם נאמר דכי היכי דפליגי רבנן ור"י בפסח הכא נמי פליגי גבי חטאת איכא למימר שפיר דר' ורבנן דהתם ס"ל כרבנן דר"י אכן לדברי הלח"מ ז"ל קשה וכמו כן קשה מיניה לתי' מוהר"ק ז"ל ויש ליישב עם מ"ש התוס' ד"ה דר' וז"ל תימא למורי וכי מאבדין קדשים בידים כיון שבידנו לתקן ותי' כגון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה כו' יע"ש וא"כ איכא למימר שפיר דבהא לכ"ע לא אמרינן מצוה בראשון הן אמת דקשה לכאורה לפי דבריהם ז"ל מאי דפריך התם ולא עשו תקנה בקדשים והתניא יאכלהו שאם היתה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא נאכלת אכיל' גסה מאי לאו אפי' רבי לא רבנן והשתא אמאי לא מוקי לה אפי' כר' וע"כ ל"ק רבי דלא עשו תקנה אלא דוקא היכא דאיכא ריוח דשאינה אבודה שמינה כמ"ש ז"ל אבל התם דליכא ריוח אפי' רבינו מודה וי"ל דהתם נמי חשיבא ריוח אי אוכלין עמה חולין שתהא נאכלת על השבע כדרך שהמלכים אוכלין ודוק ועיין במ"ש מרן הכ"מ ז"ל פ"ה מה' עי"ה הלכה י"ד בד"ה שני שעירי שכתב בתוך דבריו וז"ל ומ"ש שיקרבו הראשונים נלמד מדין הפריש חטאתו אאבדה דפסולי המוקדשין יע"ש והן דברים תמוהים דהתם ה"ט משום דעשו תקנה בקדשים כדי שלא תהא אבודה מתה כמ"ש משא"כ גבי פר ושעיר של י"ה כיון דאין חטאת צבור מתה ה"נ דיכול להקריב איזה מהן שירצה ומהיותר תימה שבדיבור הסמוך לזה כתב וז"ל ומ"ש וכן אם שנמצאו כו' היינו כרב כו' דאמר מצוה בראשון יע"ש ולכן הנראה ודאי שדברים אלו אינם מדברי מרן ז"ל אלא איזה תלמיד כתבן וצ"ע ועיין בתשו' מוהר"ץ אשכנזי סימן מ"ו: