אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ז · הלכה י

פרק ז

וגחלת של ע"ז אסורה והשלהבת מותרת כו'. ברייתא פרק בתרא די"ט וכתב הרא"ש שם וז"ל ירוש' מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת והא דאסרי' לברך בשלהבת ע"ז אע"ג דשריא משום דיש עמה גחלת ואע"פ שאין הברכה אלא על השלהבת עכ"ל נראה דס"ל להרא"ש דהא דאמרי' שלהבת ע"ז מותר היינו דוקא כשאין שם אלא השלהבת וא"נ בבא להדליק נרו מנר של ע"ז אבל ליהנות מאור של ע"ז אע"ג דאין הנאתו אלא מן השלהבת כיון שהיא קשורה בגחלת אסור וכן כתב הרב בעל ט"ז בי"ד סימן קמ"ב מסברא דנפשיה ולא זכר ש"ר שדבריו הן הן דברי הרא"ש וכ"נ שהוא דעת הרע"ב שכתב בפ"ח דברכות משנה ו' וז"ל ולא על הנר ובשמים דע"ז לפי שאסורין בהנאה עכ"ל ויש לדקדק דאם כן תקשי להירושלמי מתני' דאלו דברים שהרי בירושלמי שהביאו התוס' פרק החליל דף נ"ג ד"ה אשה היתה בוררת חטים מבואר שם דס"ל דאשה היתה בוררת חטים מאור שמחת בית השואבה משום דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה הרי דאפילו בהקדש דקיימא לן דשלהבת לא נהנין ולא מועלין אפ"ה ס"ל להירוש' דמותר ליהנות מאור של הקדש אע"ג דשלהבת קשורה בגחלת וא"כ מכל שכן בנר של ע"ז דקיי"ל דשלהבתה מותר ליהנות מאורה: ואם כן אמאי קתני מתני' דאין מברכין על נר של ע"ז ולולי דברי הרא"ש והרע"ב ז"ל היינו יכולים לומר דטעמא דמתני' לאו משום דאסור בהנאה אלא משום דמאיס למצוה וכמ"ש בשיטה מקובצת להרב בצלאל בשם רבו אכן לפי דבריהם קשה וי"ל דס"ל כמ"ש הרב בעל באר שבע בפרק קמא דכריתות דל"ה לתרץ קו' התוס' שהקשו בפ' החליל דלא אמרו קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אבל אסורא איכא אלא בבא ליקרב עצמו לעזרה להריח יותר או כדי לראות יותר אבל כל שאינו מקרב עצמו לאורה אלא שהאור בא לו למקום אשר הוא חונה שם כההיא דהאשה היתה בוררת חטים כו' שרי ואם כן הכא נמי י"ל דטעמא דמתני' דאין מברכין על הנר של ע"ז הוא משום שמקרב עצמו כדי ליהנות מאורה כנ"ל:
ודע שכתב מרן הב"י י"ד סימן קמ"ב דהא דגחלת של עבודה זרה אסורה היינו דוקא לכתחילה ומדרבנן אבל בדיעבד שרי ע"ש ועפ"ז פסק בשולחנו הטהור סעיף ו' דפת שבישלה על גבי גחלים של עצי ע"ז מותרת ועיין בש"ך שם סק"י ובט"ז ס"ק מה שתמהו עליו בזה ועוד אני מוסיף לתמוה דאם איתא דגחלת של ע"ז אין איסורו אלא מדרבנן מאי פריך בגמרא מ"ש של ע"ז דשרייא ומ"ש דהקדש דאסירא ומאי קושיא הא איכא למימר דבע"ז דגחלת שלה אין איסורו אלא מדרבנן לא גזרו שלהבת אטו גחלת דהוה ליה גזירה לגזירה ובהקדש כיון דגחלת שלו אסורה מדאוריית' כדקתני גחלת של הקדש מועלין בה מש"ה גזרו שלהבת אטו גחלת וכן כתב המאירי ז"ל בשיטה כתיבת יד וז"ל גחלת של הקדש מועלין בו אבל שלהבת של הקדש אין נהנין בה לכתחילה מדרבנן ואע"ג דלגבי תחומין שרינן לכתחלה התם הוא דגחלת גופא מדרבנן הוא עכ"ל הרי שכתב דבתחומין כיון דגחלת גופו אינו אלא מדרבנן לא גזרו שלהבת אטו גחלת אלא מוכח ודאי דגחלת של ע"ז אסורה מדאוריית' וכבר תמהתי עליו במקום אחר בפ' מה' חמץ ומצה יע"ש ולכן אני אומר שאף מרן הב"י לא כתב כן אלא דוקא בגחלת הבא מעצי ע"ז או מעצי אשירה וכמו שדקדק בלשונו בשולחנו הטהור שכתב פת שבישלה על גבי גחלים של עצי ע"ז ומטעמא שכתב דכיון דנעשו גחלים הלך איסורן וכן מ"ש במרן בית יוסף גם כן מיירי בהכי דקאי על מ"ש הטור שם נטל ממנה עצים והסיק בהם התנור כו' אבל אם נאסרו בעודן גחלת כגון שעשאן תקרובת ע"ז בהא ודאי אזיל ומודה דאסירי מדאוריית' ועי' בשיטה מקובצת למוהר"ב והשתא היינו דפריך שפיר דמ"ש שלהבת של ע"ז דשרייא ומ"ש של הקדש דאסירא משום דמשמע ליה דכי קתני שלהבת של ע"ז אסורה אפי' בכשהגחלים עצמן אסורין מדאוריית' כגון שעשאן תקרובת ע"ז דהרי כי קתני גחלת של ע"ז אסורה בכל גוונא קאמר ועלה קתני דשלהבת מותרת ותו דע"כ כי קתני גחלת של ע"ז אסורה ע"כ מיירי בעשאן תקרובת ע"ז ואסורה מדאוריית' קאמר דאם לא כן מאי רבותיה דגחלת של ע"ז משאר אסורין הא כל שאר איסורין נמי דינא הכי דגחלתן אסורה לכתחילה כך נ"ל:
ועל פי האמור מקום אתי לקיים הוראת הרב בית הלל שכתב בסי' הנז' ס"ק א' דשלהבת של חמץ מותר דלא גרע מעצים של ע"ז דאפרן אסור ואפילו הכי בשלהבת מותרת ואם כן גבי חמץ נמי אע"ג דאפרו אסור השלהבת מותרת ותמה עליו הרב בעל חק יעקב בה' פסח סימן תמ"ה ס"ק ו' שהוא הפך סוגיא דשמעתין דאמרי' דע"ז דבדילי אינשי מניה לא גזרו ביה רבנן הקדש דלא בדילי אינשי מיניה גזרו ביה רבנן הרי שאמרו דהקדש שלהבתו אסור משום דלא בדילי אינשי מיניה ואם כן כ"ש חמץ דלא בדילי אינשי מיניה שיהא אסור שלהבתו יע"ש. אכן כפי מ"ש איכא למימר דדוקא בהקדש דגחלת שלה אסור מדאוריית' ומשום הכי גזרו שלהבת אטו גחלת כיון דלא בדילי אינשי מיני' אמנם בחמץ כיון דגחלת שלו אינו אסור אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים ד"ה ד"ה ואומר אע"ג דלא בדילי אינשי מיניה לא גזרו שלהבת אטו גחלת משום דהו"ל גזירה לגזירה. וכההוא דהמודר הנאה מחבירו דשלהבתו מותר אע"ג דלא בדילי אינשי מיניה כנ"ל:
מעשה חושב (כא) וא"כ אמאי קתני מתניתין דאין מברכין על נר של ע"ז. לענ"ד לק"מ דהא דקיי"ל דשלהבת מותר הא קא מפרש הרא"ש דהיינו כשאין שם אלא שלהבת א"נ בבא להדליק נרו מנר של ע"ז אבל לא בזמן שיש עמה גחלת או שהיא קשורה בנר דאז אסורה ומש"ה אין מברכין על נר של ע"ז והא דמבואר בירושלמי המובא בתוס' סוכה דף נ"ג דאשה בוררת חטים לאור שמחת בית השואבה ע"כ התם ה"ט משום דלב ב"ד מתנה והתירו כיון דא"א להעצים עין שלא לראות אור גדול כזה או שלא להנות מאורו וע"כ יהנה מש"ה גם ברירת חטים מותר משום דכיון דבין כך ובין כך ע"כ נהנה מאור ולב ב"ד מתנה שיהי' מותר תו לא חילקו באיכות ההנאה וכש"כ כאן בשלהבת כיון דהא דלא נהנין ממנו הוא רק מדרבנן א"כ א"צ נמי לאתויי עלה מטעם דלב ב"ד מתנה אלא מטעם דהם אמרו והם אמרו כיון דהנאה באה לו בע"כ באור שמחת בית השואבה א"כ לא דקדקו רבנן באיכות ההנאה ואפילו לברור חטים מותר תדע שכן הוא דהא אמרינן בשלהבת לא נהנין הרי דעכ"פ מדרבנן אסור וא"כ אמאי מותר לברור חטים מאור שמחת בית השואבה אע"כ מטעמא דכתיבנא וא"כ הרי זה לא שייך בשלהבת ע"ז דשלהבת מדרבנן ודאי אסורה ומש"ה קתני דאין מברכין על נר של ע"ז:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה