אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ה · הלכה ז

הלכה ד

הכהו כנגד עינו ואינו רואה כו' אין עבד יוצא בזה לחירות. ברייתא פ"ק דקדושין דכ"ד ע"ב ופרכינן עלה למימרא דקלא לאו מלתא היא והתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהשמיט ראשו כו' ומשני שאני אדם דכיון דבר דעת הוא אינו מבעית נפשי' כדתניא המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדי"ש כו' ע"ש ונראה דכיון דמבעית את חבירו חייב לשלם את נזקו מדי"ש ה"נ גבי עבד אם רצה לצאת י"ש חייב להוציאו לחירות: האמנם תמיהא לי מילתא דלא לישתמיט לשום אחד מהפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים לאשמועי' דין זה גבי עבד ובר מן דין קשה לי לדעת רש"י ז"ל שכתב בפרק השוכר את הפועלים גבי אין אדם מת ומשלם דכל דבדיני שמים חייב אי תפס לא מפקינן מיניה וכן היא סברת הראב"ד ז"ל גבי אבק ריבית והרב החינוך מצוה שמ"ד ועיין בהר"ב מש"ל פ' כ"א מה' מו"ל דס"ט ע"ג (וראיתי להרב יש"ש למס' ב"ק פ"ז סי"ו שכתב דע"כ לא כתב רש"י אלא דוקא לענין קלב"מ דמחוייב הוא מן הדין אלא משום דלא קטלינן ליה בתרי קטלי ומש"ה אי תפס לא מפקינן אבל היכא שאין בו חיוב מן הדין אלא י"ש פשיטא דאם תפס לא מפקינן מיני' יעויין שם ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי הראב"ד והרב החינוך ודו"ק) וכיון שכן קשה שהרי כתבו הר"ן והריטב"א וכל המפרשים ז"ל יציאת ראשי אברים דאע"ג דלא מגבינן קנסא בבבל כיון דקיי"ל דאי תפס לא מפקינן מיני' העבד הרי הוא תפוס בעצמו וא"כ ה"נ כיון דבדי"ש חייב המבעית את חברו הכא נמי אי תפיס לא מפקינן מיני' וא"כ הי"ל לומר דהעבד יוצא לחירות כיון שהעבד הוא תפוס בעצמו והי' נראה לומר דאע"ג דבדי"ש חייב ה"מ גבי מבעית את חבירו אבל גבי עבד כיון דאיכא מ"ע דלעולם בהם תעבודו אפילו מדי"ש לא מחייב והיינו שלא כתבו הפוסקים ז"ל דין זה גבי עבד אך קשה לי מהא דגרסינן בירושלמי ס"פ אלו נערות אההיא דמודה בקנס פטור וז"ל מהו שיאמרו לו צא ידי שמי' נשמענא מן הדא מעשה בר"ג שסימא את עין עבדו אתא גבי ר"י כו' ומה בידך ואין קנסות אלא בב"ד ובעדים ויאמרו לו צא יד"ש הדא אמרא שאין אומר לה צא ידי שמים ע"כ והשתא אם איתא דכל שחייב בשאר כל אדם די"ש גבי עבד אפילו בדי"ש לא מחייב מטעמא דאיכא צורך מצוה אם כן היכא פשיט לה בירוש' דכל מודה בקנס דפטור אפילו מדי"ש ממעשה דר"ג הא איכא למימר דאע"ג דמודה בקנס חייב לצאת י"ש בעבד אפילו מדי"ש לא מחייב ומהירושלמי הלזה ק"ל לסברת רש"י ודעמיה שכתבנו שכל שחייב לצאת י"ש אי תפס לא מפקינן מיני' דא"כ אמאי הוצרכו בירושלמי להוכיח דאינו חייב לצאת י"ש ממה שלא אמר לו ר"י לר"ג צא י"ש ובפשיטות הי"ל להוכיח דאם איתא דחייב לצאת י"ש גבי עבד כיון שהוא תפוס בעצמו הרי יצא לחירות וצ"ע לעת הפנאי:
הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש במבעית את חבירו כיון דחייב לצאת י"ש שוב אם רצה לצי"ש צריך להוציאו לחירות לפענ"ד ליתא דכיון דאינו חייב בדיני אדם א"כ אינו בכלל הפלת שן ועין דצוותה תורה להציאו לחירות ניהו דחייב לצי"ש לשלם לו נזקו במבעית חבירו אבל להוציאו לחירות לא חייב ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה