שער המלך על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה ב
וכן אם נתן אחד לעבד מעות על מנת שתצא בהם לחירות כו' יצא העבד לחירות כו'. כתב הרב בעל ט"ז יורה דעה סימן רס"ז סעיף קטן י' וז"ל ונ"ל אע"ג דבסי' רכ"ב אמרינן דאם נתן לה ע"מ שאין לבעליך רשות בו לא מהני ואפי"ה מהני אם אומר מה שאתה נותן לפיך ולהרמב"ם ז"ל מהני אפי' אומר מה שתרצי עשי מ"מ הכא לא מהני אלא דוקא ע"מ שתצא לחירות דשאני עבד דאין לו יד כלל בלא האדון לא בקרקע ולא בפירות כו' אבל גבי אשה ודאי יש לה יד ג"כ דהנותן מתנה לאשה קנתה הגוף רק שהבעל אוכל פירות וע"כ מהני אם אמר מה שאת נותנת לפיך כו' ע"כ לא מהני בעבד כל זה אלא דוקא באומר שיצא לחירות כו' ואף ר"ח שאינו מחלק שם ומביא ראיה מאשה לעבד היינו לכל אחד כלשונו כו' אבל לא שיועילו לשונות שאמרו גבי אשה בעבד ג"כ זה לא עלה על דעת שום פוסק אלא שבדרישה כו' ולא דק בזה את"ד והרואה יראה שדבריו מן המתמיהין ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה לשון רבינו פי"ג מהלכות זכיה דין י"ד שכתב בהדיא כדברי הפרישה וז"ל וכן אם אמר לעבד שתאכל בהן ותשתי בהן כו' או ע"מ שתצא בהם כל מה שתרצי בלא רשות אדון שלך לא קנה האדון כו' גם להפרישה ז"ל נראה דאשתמיט מיניה לשון רבינו ז"ל מדלא הזכירו על דל שפתיו וכן מבואר ג"כ מדברי התוס' פ"ק דקדושין דכ"ד ד"ה ור"א שכתבו וז"ל ועוד מייתי ראיה מההיא דפסחים כו' ומשני כגון דמקני לי' ע"מ שאין לרבו רשות בו והיינו כר"ש דלר"א הוה צריך לאוקמא שאמר לו ע"מ שתצא בו ידי פסח יע"ש הרי מבואר דבע"מ שתצא בו ידי פסח מהני וה"ה ע"מ שתאכל ותשתי וזה פשוט. ודע שמדברי רבינו ז"ל לא פורש אם הרב נותן מתנה לעבד אי קני העבד דומיא דאשה דאמרינן הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות או לא אך מדברי התוס' והרא"ש והריטב"א שם מבואר דבעבד לא קנה גם הריטב"א שם בחדושיו כתב וז"ל ויש מרבותינו שהיו סוברים לומר דכי היכי דקי"ל דהנותן מתנה לאשתו קנתה כך הנותן מתנה לעבדו קנה גוף ופירות והא ודאי בורכא היא כו' וגבי עירוב אמרי' אבל לא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו דאלמא אפי' לזכות לאחרים מיד רבו אין לו יד כו' יע"ש אלא שמה שהביא ראיה מההיא דעירוב הן דברים תמוהים בעיני דנראה דס"ל דזכיה לאחרים מיד רבו עדיפא מזכיה לעצמו וכיון שאינו זוכה לאחרים מיד רבו כ"ש שאינו זוכה לעצמו וזה ודאי ליתא שהרי אסיקנא בנדרים דפ"ח דע"י אשתו אינו זוכה אלא כשיש לה חצר באותו מבוי ומטעם דמיגו דזכיה לנפשיה זכיה לאחרינא אבל בדלית לה חצר אינו זוכה על ידה אע"ג דלעצמה זוכה אשר מבואר שזכיה לאחרים גריעה מזכיה לעצמה וכן מבואר שם בהר"ן יע"ש וצ"ע: עוד כתב הריטב"א שם וז"ל מיהו צריך תלמוד הרב שנתן מתנה לעבדו וזכה לו על ידי אחר אם זיכה בה לגמרי דומיא דאשה או דילמא אין קנין לעבד בלא רבו אפי' במתנה שזכו לו אחרים מיד רבו ומסתברא לי דבהא נמי אין קנין לעבד כו' יע"ש ומדברי המרדכי שכתב שם וז"ל משם הרב אלחנן ואם הבעל נתן מתנה לאשתו קנתה כדאמרינן פרק ח"ה ואומר הרב אלחנן דההיא יש לדחות דמזכה לה ע"י אחר דכה"ג מהני אפי' בעבד יע"ש מבואר שחולק על הריטב"א וס"ל דהרב שזיכה לעבדו ע"י אחר מהני ועיין בתוס' פרק אלמנה לכ"ג דס"ו ד"ה ועבדים מקנו עבדים שכתבו וז"ל אפי' לר"ע דאמר אין קנין לעבד בלא רבו אפי' על מנת שתצא לחירות בהם משכחת לה במפקיר עבדו שאוכל בתרומה כו' יע"ש ומדלא כתבו בפשיטות דמשכחת לה בשיזכה לו הרב על ידי אחר ש"מ דס"ל כדעת הריטב"א וכן יש להוכיח גם כן מדבריהם דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו לאו דוקא בנכסים שקנה בעודו עבד אלא אפי' בנכסים שהיו לו מקודם שמכר את עצמו בעבד אמרינן דקנה רבו מדלא תי' דמשכחת לה עבדים שקנו עבדים מנכסים שהיו לו מקודם ועיין במוהראד"ב סי' רנ"א ודוק ובנותן מתנה לאשתו מבואר מדברי רבינו פ"ג מה' זכיה דאין בהן לבעל אלא פירות וכ"כ התוס' והר"ן והריטב"א פ"ק דקידושין אלא שכתבו שמדברי רש"י פרק בן סורר ומורה נראה דס"ל דמתנתה כמציאתה לגמרי והמרדכי שם כתב וז"ל ור"י מקורביל היה מסופק בדבר אם יתנו מתנה לאשה שמא יזכה הבעל בין בגוף בין בפירות כו' יע"ש:
ראיתי להרב דברי אמת בחלק קונטריסין ד"פ שתמה על גדולי ישראל איך אשתמיט מנייהו הא דאמרינן ס"פ מי שהיה נשוי מי שאמר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפ' ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מוציא מיד הבעל כו' הרי מבואר דהנותן מתנה לאשה ל"ק הבעל אלא הפירות כדין נ"מ ומשום הכי אמרו דאם מכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מוציא מיד הבעל דאם נאמר דקנה הבעל גוף הפירות א"כ אין במכירתה כלום והבעל מוציאו אף קודם שתמות כי מה כחה למכור נכסי הבעל ואפי' נצ"ב אין במכירתה כלום כ"ש בנכסים של בעל והיכי אמרו דהדר אחריך ומוציא מיד הבעל יע"ש שהניחה בצ"ע ובאמת שהדבר מתמיהא ולפי חומר הנושא מקום יש בראש לומר דההיא דאביי לדעת הני רבוותא מיתפרשא בשנתנו לה נכסים על מנת שאין לבעלה רשות בו ואביי לא חש לפרש דמסתמא כדינו מתפרשא אפי' באומר ע"מ שאין לבעליך רשות בו הבעל יורש אותם כמבואר מדברי רשב"ם והרא"ש פ' חזקת ועיין בהרב נת"מ דק"א ע"א וס"ל להני רבוותא דהלכה כשמואל דע"מ שאין לבעליך רשות גרידא מהני וכדעת ר"ע ור"ש הנגיד ואפי' לפוסקים כרב דלא מהני אלא באומר מה שאת נותנת לתוך פיך יש מהראשונים דס"ל דהבעל יורש אותה וכבר הארכתי בזה במ"א ומשום הכי קאמר אביי דלכי מתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כנ"ל ובזה שאמרו דאם אמר ע"מ שאין לרבך רשות בו קנה האדון וכן באשה קנה הבעל ראיתי להריטב"א בחידושיו כתב שם וז"ל תימא היאך אפשר לומר שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה בע"כ והרי כפל תנאו כו' ויש מפ' שהטעם מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל לפי שכל תנאי שעוקר את המעשה כו' יע"ש ועיין בהר"ן ותמיהא לי דהא קי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים ובשלמא לרבא אמר ר"ש דס"ל שבע"מ שאין לבעליך רשות בו פליגי ר"מ ורבנן ניחא דר"מ ס"ל גבי שאר כסות ועונה דאפילו בדבר שבממון תנאו בטל אכן לר"א דס"ל דבע"מ שאין לרבך רשות בו כ"ע ל"פ דקנה הרב קשה טובא מאחר דקי"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשו' הביאו הרב התרומות שער ד' דהנותן מתנה לחבירו על מנת שלא ישתעבדו לב"ח דתנאו קיים אע"פי שמתנה עמש"ב דבדבר שבממון תנאו קיים וצ"ע כעת: