אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ג · הלכה יב

הלכה ג

מה בין מוכר עצמו כו' ומוכר עצמו אין מעניקין לו כו'. שם דף ט"ו מאי טעמא דתנא קמא אמר קרא הענק תעניק לו ולא למוכר עצמו ואידך לו ולא לב"ח מדס"ל בעלמא כר"נ אתא לו אפקי' ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ ויש מן התימ' על רבינו ז"ל דכאן פסק כת"ק דר"א ובפ"ב מה' מלוה פסק כר"נ והרב ל"מ ז"ל כתב ליישב דברי רבינו ז"ל שהוא מפרש כפירוש הרב נתנאל שכתבו התוס' דת"ק נמי מודה גבי הלואה דק"ל כר"נ ובשכירות דוקא הוא דפליגי ורבינו לא כ"כ אלא גבי הלואה אבל לענין שכירות ודאי דלית לי' כר"נ ואע"פ שסתם רבינו ולא חילק בין שכירות להלואה סמך עצמו אמ"ש בפרקין דהענק' ע"ע לעצמו ואין ב"ח גובה הימנו דמשם נלמד לשכירות א"ד יע"ש וכ"כ הרב גד"ת דש"א ע"א והנה מלבד שדרך זה לא יתכן לדעת ה"ה שכתב בה' מלוה דזהו מחלוקת דברייתא בין ת"ק לר"א עוד איכא לאקשויי עלה דאיך אפשר לומר שרבינו לא חילק בין שכירות להלואה משום שסמך עצמו אמ"ש דהענקת ע"ע לעצמו ואין ב"ח גובה הימנו שהרי משמע מדברי רבינו דס"ל דאפי' לאחר שבא הענק' ליד העבד אין ב"ח גובה הימנו וכמו שדקדק מוהרימ"ט מדבריו וכמו שכן נראה בהדיא ממ"ש בפי"המ ואלו בשכירות פשיטא ודאי דלאחר שבא לידו ב"ח גוב' הימנו וא"כ איך אפשר לומר דסמך למ"ש בדין הענקה ודוק: והרב גד"ת הק' לפי' הרב נתנאל שהרי מקמי הכא הוה בעי בגמ' לומר לרבנן דלא מבעי לי' לו ולא ליורשיו וקא מתמיה יורשיו אמאי לא שכיר קרייה רחמנ' ומש"ה נייד מאוקמתא הלזו וא"כ אי לענין ב"ח יש לחלק בין הענק' לשכירות תיקשי נמי ב"ח אמאי לא שכיר קרייה רחמנא את"ק יע"ש ועיין בהרב החידושין שתי' קו' הלזו וז"ל וי"ל כיון דפעולתו ליורשיו בשכיר הא אקיים ביה דינא דשכיר בחדא מילתא א"נ כי קרייה רחמנא שכיר לאו לגריעותא קריה שכיר ע"ש: והרב מש"ל יחס סברא הלזו דהר' נתנאל ואיכא מ"ד שכתב בעה"ג לדעת המרדכי שכתב ר"פ י"ן דשכר פעולה שמעולם לא בא לידו ולא גבה נראה דהוי ראוי כו' והק' הוא דכיון דהוא פסק דמלוה לא חשיב ראוי למה שכר פעולה חשיב ראוי ותי' דס"ל למרדכי כדעת דאיכא מ"ד והר' נתנאל דבשכירות לא ק"ל הא דר"נ ומש"ה חשיב ראוי כיון דלא שייך דר"ן א"ד יע"ש ויש לי לדקדק עליו שהרי מור"ם ז"ל בא"ה סי' ק' ס"ג פסק להא דהמרדכי ז"ל דשכר פעולה מקרי ראוי ומלוה לא חשיב ראוי וא"כ עכ"ל דס"ל דבשכירות לא שייך דר"נ ובח"מ סי' פ"ו פסק מרן דבשכירות קי"ל כר"נ ולא הגיה עליו מור"ם וצ"ע ועיין בהרב בית שמואל סי' הנזכר ודוק. והרב ש"ך ז"ל ח"מ סי' פ"ו כתב דרך אחרת ליישב דברי רבינו ז"ל שהוא מס' מעין הר' נתנאל דמ"ש ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ ר"ל ובכל מילי דצדק' כגון מעשר עני ושאר צדקה נמי לא ס"ל כר"נ דהדבר ידוע דהענקה מדין צדקה הוא והילכך לא אצטריך לו למעט ב"ח דבעלמא ושאר צדקה לא ס"ל כר"ן כדאיתא בתוס' ופסקו רבינו פ"ו מה' מתנות עניים וכ"כ המרדכי ז"ל פ"ק דב"ב א"ד והרב מש"ל תמה עליו שהרי כתב ה"ה זה מחלוקת ת"ק ור"א ולפי דבריו לא פליגי בדינא דרבינו ת"ק ור"א יע"ש וזו ודאי אינו מן התימא שהש"ך לא כ"כ ליישב דברי ה"ה אלא שבירר דרך לעצמו ליישב דברי רבי' כמו שיראה המעיין. אך מה שיש לי מן התימא דאיך אפשר לומר דמ"ש בעלמא לא ס"ל כר"ן היינו לענין צדקה דאם איתא מאי אירייא משום דר"ן הרי בצדקה אפי' אחר שבא לידו אינו גובה ב"ח ממנו ולא שייך בהא דר"ן כלל וצ"ע ולי נראה ליישב דברי רבינו ז"ל בדרך אחרת כלפי מה שראיתי להרב החידושין הנדפסין מחדש שהקש' וז"ל וא"ת כאשר יברכך ה' אלהיך תתן לו רבנן מאי דרשי ביה דתרוייהו צריכי לרבנן למעוטי מוכר עצמו דלא יהבינן לי' לא חמש סלעים דקציב לו אף שלא נתברך הבית בגללו ולא לפום ברכת הבית וכן לר"א צריכי לאשמועינן דאין מוציאין מזה ונותנין לזה לא חמש סלעים ולא לפום ברכת הבית ממורי נר"ו א"ד ז"ל וא"כ איכא למימר דס"ל לרבי' דלפום סוגיא דפ' השולח ודפ' כ"ש דס"ל לרבא ור"ן דמוציאין מזה ונותנין לזה עכ"ל דס"ל דת"ק נמי ס"ל כר"ן ובהא פליגי דלת"ק ס"ל דחד לו אצטריך למעוטי מוכר ואידך למעט ור"א ס"ל דתרוייהו למעט ב"ח וחד למעט חמש סלעים ואידך לנתברך הבית וצריכים ות"ק ס"ל דכיון דמעטיה קרא תרוייהו ממעטינן הענקה דחמש סלעים ונתברך הבית בגללו כנ"ל נכון ומה שתי' הרב מש"ל ז"ל דרבינו ס"ל דהא דאצטריכו בגמ' לומר דטעמא דת"ק לית לי' כר"ן היינו מקמי דידעינן טעמא דת"ק דס"ל דמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית אבל לפי האמת דרשינן אם אדוניו יתן לו למעט מוכר עצמו דע"ע מכי משנה שכר שכיר נפקא ותו לא אצטריך לן לו דהענקה למעט מוכר עצמו משום דקרא דכי משנה שכר שכיר הוא טעם להענקה וכמו שפרש"י ז"ל משום דעובד ביום ובלילה וכיון דמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית ממילא משמע דאינו חייב להעניק את"ד יע"ש נראה שאין תי' זה עולה לדעת מוהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' ק"ץ שהביא הרב ז"ל לעיל דין ג' שדעת רבינו דאסור השפחה מד"ס וכן כתב הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קפ"ח שזה דעת רבינו וא"כ עכ"ל דכי ממעטי' מוכר עצמו דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית מקרא דאם אדוניו יתן לו אשה היינו לומר שאין רבו כופהו אבל מדעתי' ה"נ דשרי מדאורייתא דלא עדיפא משאר ישראל וכמ"ש הרב ז"ל שם וכיון שכן אכתי אצטריך קרא לו דהענקה למעט מוכר עצמו היכא דמסר לו רבו מדעתו ש"כ דאיכא טעמא דכי משנה ש"ש והדק"ל ודוק. עוד ראיתי להרב מש"ל ז"ל שהקש' בדין י"ג וז"ל וא"ת אכתי ק' ל"ל לו דהענקה למעט מוכר עצמו הא מדאצטריך לרבות הענקה באמה ע"כ דהענקה לא שייך אלא במכרוהו ב"ד ומש"ה אצטריך קרא ללמד דמכירת האב הוה כמכרוהו ב"ד דאי אמרת דהענקה שייך אף במוכר עצמו תיקשי מהיכא תיתי שנמעט האמה מדין מוכר עצמו דאיצטריכ' קרא לרבות א"ד יע"ש מה שתי' ולי נראה דלק"מ דאי לא כתיב ואף לאמתך הו"א כיון דטעמא דהענקה משום דעובד ביום ובלילה א"כ באמה העבריה שאינו יכול למוסרה לעבדו אינו חייב בהענקה וממילא הוה ממעטינן מוכר עצמו מהענקה מה"ט והשתא דכתיב ואף לאמתך וגלי לן קרא דאפי' בדליכא טעמא דכי משנה ש"ש חייב בהענקה הוה ילפינן מוכר עצמו דחייב בהענקה מאמה העבריה להכי אצטריך קרא למעוטיה כנ"ל פשוט:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה