שער המלך על משנה תורה, הלכות מעילה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה ה
וכן המקדיש בית בנוי כו'. עיין מ"ש מרן ובמ"ש פ' ג' מהל' אישות הל' ג' יע"ש:
אבל המקדיש עצים ואבנים ובנה בית הדר שם מעל. זה מבואר פ"ה דמעילה דנ"ד יע"ש ומכאן תמיה אני למה שראיתי להריטב"א ז"ל בפרק האיש מקדש דנ"ה ע"א אהא דפרכינן התם והרי חומת העיר ומגדלותי' דשיורי הלשכה הוא כו' ופרש"י ז"ל ואמאי מועלין בהם נימא דלא ניתנו למעילה מאחר שעומדים לחומת העיר שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זריזין מליהנות מן החומה לישב בצילא עליה כו' הקשה עליו וז"ל ולא נהירא דמאי ראי' מייתי מחומת העיר שהרי מן הדין אין בהם מעילה לפי שאין מעילה במחובר משום הקדש ולא אשתרי בהא מידי טפי משאר הקדשות משא"כ בכתנות כהונה שהיו ראוים למעילה כשאר הקדשות וכיוצא בהן והותרו שגגתן לפי שניתנו ליהנות בהן עכ"ל ואני תמיה עליו שהרי בפ"ה דמעילה דכ"ד מבואר דאע"ג דאי' מעילה במחובר היינו דוקא במקדיש בית בנוי אבל אם הקדישו ולבסוף בנאו מעל לכ"ע דכיון דבשעת הקנאה תלוש הוא אע"ג דשוב בנאו ומחובר הוא יש בו משום מעילה כמ"ש רש"י ז"ל שם בד"ה אר"ל וא"כ ה"נ גבי חומת העיר ומגדלותיה מכיון שלקחו עצים ואבנים ממעות שיורי הלשכה הרי חלה קדושתן עלייהו כשהן בתלוש והו"ל הקדישו ואח"כ בנאו דלכ"ע מעל ואע"ג דאמרינן התם בס"פ ולד חטאת אמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדשין ומשום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וא"א לזהר דלא יתבי בטולא ודילמא בעו למזגא עלייהו מ"מ נראה דזה אינו אלא דוקא בבנין המקדש וכמ"ש רבינו ז"ל בפ"ה מה' מעילה הלכה ד' כשבונין במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש כו' משמע דבחומת העיר ומגדלותיה לא היו בונין בחול דאף במקדש ג"כ אמרי' התם דבעצים ואבנים דיומי לוקחין אותן ממעות הקדש ואם כן הרי משכחת לה שהקדישו ולבסוף בנאו ומהיותר תימה מה שכתב בסוף דבריו ז"ל וז"ל כשם שאין לאדם להוציא מעות הקדש בבניינו ולא ליקח קורה של הקדש לבנותה בביתו לכתחילה אע"פ שאחר שבנאה אין בה מעילה כו' והוא תימא דבשהקדישו ולבסוף בנאו לכ"ע יש מעילה במחובר כדקאמר ר"ל התם ותו ק"ל עליו שהרי אמרינן התם לימא מסייע לרב דאמר דמשתחוה לבית אסרה משום דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש מהא דתני' הדר בבית של הקדש כיון שנהנה בה שוה פרוטה מעל אמר ר"ל התם כשהקדישו ולבסוף בנא כו' הרי דאפי' ר"ל לא קאמר דבעינן הקדישו ולבסוף בנאו אלא לומר דמהא לא תסייע לרב אבל לרב דאמר המשתחוה לבית אסרה משום דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש אפי' בנאו ולבסוף הקדישו נמי ס"ל דיש בו מעילה וכ"כ התוס' בערכין דף כ"א ד"ה ה"ג יע"ש וא"כ הכא בשמעתין דקיימינן אתי' דרב דאמר הכא בכתנות כהונה עסקינן משום הכי פריך ליה שפיר מחומת העיר ומגדלותיה דניתנו ליהנות בהן לישב בצילה דלדידיה יש בו מעילה ולפי הנראה שדעת הריטב"א ז"ל כדעת רבינו ז"ל שפסק כר"ל דאמר דבעינן הקדישו ולבסוף בנאו וכבר תמה עליו הרב כ"מ ויישב דבריו דס"ל דהא דר"ל הלכתא היא ואפי' רב לא אמרה אלא גבי ע"ז משום חומרא דע"ז יע"ש ועיין בהרב ל"מ ז"ל בפרק ז' מהלכות ערכין אך קשה לסברת רבינו ז"ל מהא דגרסינן בפרק כ"ש אמר אביי מנא אמינא לה אמרו עליו על ריב"ז שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקא מכוין ושרי והשתא לפי דעת רבינו ז"ל קשה שהרי אמרינן התם אמר רבא מנא אמינא לה דתניא לולין היו פתוחין בעלית בית ק"ק שבהן משלשלין את האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן והא הכא דלא אפשר וקא מכוין ואסור ותיסברא והאמר ריב"ל קול ומראה וריח אין בהם מעילה אלא מעלה עשו בבית קה"ק ופרש"י ז"ל וז"ל וכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר כגון הכא אמאי הטריחו' רבנן והתוס' פירשו שם דכיון דלא אסור אלא מדרבנן כשהוא לצורך סברא הוא דאפילו איסורא ליכא יע"ש וכיון שכן ק' דמאי ראיה מייתי אביי מההיא דריב"ז דהיה יושב בצלו של היכל התם שאני דאינו אסור אלא מדרבנן שהרי אין מעילה במחובר כשבנאו ולבסוף הקדישו ובנין היכל ודאי הכי הוא כדקאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין ומשו"ה כיון שהוא לצורך לדרוש ברבים התירו אלא מוכח ודאי דלרב דס"ל דמשתחוה לבית אסרה אפילו בנאו ולבסוף הקדישו יש בו מעילה דהשתא איכא למימר דאביי ס"ל כרב ואפשר לדחות דע"כ ל"ק אביי דכשהוא לצורך שרי אפי' מדרבנן אלא דוקא גבי בנין קה"ק דצורך גדול הוא אבל לצורך ד"א לא וא"נ לפרש"י ז"ל ע"כ ל"ק אביי דכל שאיסורו מדרבנן כי לא אפשר שרי אלא דוקא גבי אומנים דלאו ודאי מכווני נינהו כמ"ש רש"י שם בד"ה והא הכא יע"ש והלכך כל שאיסורו מדרבנן לא חיישינן דילמא מכווני אבל בההיא דריב"ז דהיה מכוין ודאי להנות מצל של היכל אפי' באיסור דרבנן ס"ל דאסור ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' שם לפי' רש"י יע"ש ואין להאריך וכבר הארכתי בזה בפ"ה מהל' יסודי התורה דין ח' יע"ש ובהרב מש"ל פ"ה מהל' יסודי התורה ומ"מ דברי רש"י נכונים בטעמם ואין בו מן הקושי ממה שתמה עליו הריטב"א ז"ל ודברי הריטב"א ז"ל צ"ע: