שער המלך על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק יא · הלכה ב
וכל אסמכתא אינה קונה שהרי לא גמר בלבו כו'. עיין במרן הב"י ח"מ סימן ר"ן שהקש' על דין זה מהא דתנן פ' מי שמת האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה נקבה יטול מאתים ילדה זכר יטול מנה ואמאי הא כל דאי אסמכתא היא והאריך ביישוב קו' זו ובס"ד כתב משם הרשב"א בתשו' דלא אמרי' אסמכתא אלא כל שהוא בדרך קנס יע"ש. וראיתי להרב זקן שמואל שהק' דמאי ק"ל ממתני' דאם ילדה אשתי זכר כו' הרי אמרי' בגמ' שם המזכ' לעובר לא קנה וא"ת משנתינו דעתו של אדם קרוב' אצל בנו ופי' רשב"ם קרוב' אצל בנו וגמר ומקני בכל לבו אבל לעובר אחר לא וא"כ ה"נ נימא לענין אסמכתא דאע"ג דבעלמא לא קנה משום דסמכה דעתיה ולא קנה גבי בנו קנה מטעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ולע"ד לק"מ שהרי טעמא דדעתו של אדם קרוב' אצ"ב ר"י הוא דקאמר לה התם אמנם ר"ה ס"ל דהמזכ' לעובר אפי' בנו לא קנה ואותבינן עלה ממתני' דאמר ר"ה משנתינו איני יודע מי שנאה והשתא אליבא דר"ה דלית ליה טעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו תי' לי' מתני' בלא"ה דהו"ל אסמכתא וכי פרכינן בגמ' ולימא ליה בשילדה ומשני לה משמע דאי הוי קתני שילדה הוי ניחא לי' מתני' שפיר ואמאי הא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא וכן נמי ק' לר"ן דס"ל דהמזכה לעובר אם אמר עד שתלד קנה ומוקי למתניתין בהכי וכן רב ששת דס"ל דהמזכה לעובר דעלמא קנה לית לי' טעמ' דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ותו דלעיל מיניה מייתי התם תלמודא ברייתא דקתני המבשרני במה מיפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה כו' ילדה זכר נוטל מנה והתם ליכא טעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וזה פשוט:
כתב הר"ב לחם רב בתשו' סי' רכ"ה על ראובן שהתנה עם אשתו בשעת נשואין שלא יוכל לישא אשה אחרת עליה בתוך עשר שנים שמלבד הנדונייא חייב ליתן לה ט"ז אלפים לבניה כתב הרב ז"ל שפטור ראובן בקנס זה מטעם אסמכתא כפי כלל זה שכתב הרשב"א ז"ל דכל שהוא בדרך קנס הוי אסמכתא וא"כ ה"נ דרך קנס הוא שחייב עצמו בדבר שאינו חייב יע"ש באורך והר"ב מש"ל ז"ל כתב עלי' וז"ל ולי נראה דלא שייך אסמכתא בהא כיון דתנאי זה היה בשעת נשואין אפשר דאף אסמכתא מהני כי היכי דמהני דבר שאינו קצוב לדעת רבינו כמ"ש בפרק כ"ג מה' אישות דין י"ז וא"כ ה"נ גבי אסמכתא אע"ג דבעלמא לא קנה בנישואין קנה ואף שלדעת רבינו דבר שאינו ברשותו לא מהני כמ"ש פ"ו מה' זכיה ומתנה הגם דיש חולקין עליו עוד נר' דאסמכת' דומה לדבר שאינו קצוב דטעמא דכולהו הוי משום דלא סמכה דעתיה א"ד יע"ש ובעניותי היה נר' להביא סמך לדבריו מההיא דגרסינן פ' יש נוחלין דקל"א על ההיא דבעי רבא התם בבריא איך כו' תא שמע דאמר לי' רב נחמן לרבי שניתן משנתכם כריב"ב דתנן לא כתב לה בנין דכרין דיהויין ליכי מיני אינון ירתון כסף כתובתי כו' וא"ל ר' יסבון תנן כו' א"ל ר"פ לאביי בין למ"ד ירתון תנן ובין למ"ד יסבון תנן הא אין אדם מקנה דשלב"ל ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבשלב"ל הני מילי לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא אמר והשתא קשה אם איתא דאסמכת' לא קנייא אפילו במתנה בשעת נשואין אדפריך ר"פ מטעם דשלב"ל אמאי ל"ק לי' נמי מטעם אסמכתא שהרי כתובת בנין דכרין אסמכתא היא שכך כותב לה אם תמותי בחיי ואירש כתובתיך בנין דכרין כו' בשלמא לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דכל תנאי שאינו בדרך קנס לא הוי אסמכתא ניחא שפיר דה"נ אינו דרך קנס אלא חפצו ורצונו הוא שאם תמות בחייו שירשו בניה את כתובתה אכן לדעת רבינו וסיעתיה דס"ל דאפילו בשאינו דרך קנס אסמכתא לא קניא ומתני' דאם ילדה בש"מ דוקא היא ק' אלא משמע דכל בשעת נשואין לית ביה משום אסמכתא ואת זה שמעתי מפי הקדוש החכם השלם רב ועצום כמוהר"י אשכנזי זלה"ה דהוי מקהי אקהתא מסוגייא הלזו לדעת החולקים על רבינו ז"ל דס"ל דבשעת נשואין אפילו בדשלב"ל קנה דאם כן מאי קא ק"ל לר"פ בין למ"ד ירתון כו' הא אין אדם מקנה דשלב"ל הא כתובת בנין דכרין בשעת נשואין היא וכל בשעת נשואין אפילו דשלב"ל קנה וליכא למימר דע"כ לא ס"ל ז"ל דבשעת נשואין א"מ דשלב"ל אלא דוקא במקנה לאשתו דהיא איתיה בעולם אבל במקנ' למי שלא בא לעולם כההיא דכתובת בנין דכרין אפילו בשעת נשואין נמי לא מהני ולא מידי שהרי לר"מ דס"ל בעלמא אדם מקנה דשלב"ל מודה הוא דאין אדם מקנה לדשלב"ל דהא ליתא דאכתי למאי דפריך ר"פ מעיקרא בין למ"ד ירתון כו' ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל לדשלב"ל מי אמר מאי ואפילו לר"מ דקאמר הא בכתובות בנין דכרין אפילו רבנן דר"מ מודו כיון דבשעת נשואין הוא ולא הו"ל לאקשויי אלא והא אין אדם מקנה לדשב"ל גרידא ויש להתיישב בזה ואין כאן מקומו ומ"מ נראה דמסוגייא הלזו יש לה סמוכות לדברי הר"ב מש"ל ז"ל כמ"ש:
האמנם חזי הוי' שדברי רבינו ז"ל עומדים מנגד וזה ממ"ש פ' כ"ה מהלכות מו"ל דין ח' וז"ל וערב וקבלן שחייבו עצמם על תנאי אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד כיצד כגון שא"ל תן לו ואני אתן לך אם יהיה כך וכך כו' ובדין י"ג כתב וז"ל מי שלא פי' קצב הדבר שערב כגון שא"ל כל מה שתתן תן לו ואני ערב יש מן הגאונים שהורו שאפילו הלוהו מאה אלף נשתעבד הערב בכל וירא' לי שאינו חייב כלום שכיון שאינו יודע קצב הדבר ששעבד עצמו לא סמכא דעתו והמתבאר מדברי מוהראד"ב סימן קע"ו ומוהריב"ל בח"א סי' קמ"ה שדעת יש מן הגאונים הוא דאע"ג דבעלמא אין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב כדעת רבינו ז"ל גבי ערב שאני דבההיא הנאה דמהימן לי' גמר ומשתעבד נפשיה והשתא אם איתא לדעת הרב מש"ל ז"ל דקנין אסמכתא ודבר שאינו קצוב שקולים הם וכל היכא דמהני דבר שאינו קצוב מהני נמי קנין אסמכתא אם כן צ"ל שלדעת יש מן הגאונים דס"ל דערב בדבר שאינו קצוב משתעבד ה"נ ערב על תנאי אע"ג דאית ביה משום אסמכתא משתעבד וכיון שכן תימא על עצמך למה זה בדין ערב על תנאי כתב רבינו ז"ל בסתם דלא משתעבד ולא הביא שום מחלוקת ובדין י"ג בדין ערב בדבר שאינו קצוב הביא מחלוקת הגאונים ז"ל אלא מוכח בהדייא דדבר שאינו קצוב ואסמכתא לאו בחדא מחתא אזלי ואפילו במידי דדבר שאינו קצוב מהני אסמכתא לא מהני דגריעא טפי וזה נ"ל ראיה שאין עליה תשובה לדברי הרב לחם רב ז"ל ההיא דפ' יש נוחלין דפריך בין למ"ד ירתון כו' צ"ל דחדא מינייהו נקט וה"ה דהוה מצי לאקשויי מטעם אסמכתא ושוב ראיתי להרב לחם רב סי' כ"ח שנשאל על נדון כיוצא בזה על מי שנתחייב בשעת נשואין שלא יוכל לגרשה ואם יגרשנה שיחוייב לתת לה סך מה נוסף על כתובתה ועתה רוצה לגרשה ואתי עלה הרב ז"ל לפטור את שמעון מטעם אסמכתא וכתב וז"ל ואין לומר דמשום דהוי בשעת כניסה לחופה אין כאן אסמכתא דומה למ"ש הרמב"ן ז"ל דבשעת נשואין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב וכבר ראיתי מי שרצה לומר כן ואינו נראה בעיני וכן ראיתי להרא"ם ז"ל בסי' כ"ז גבי ראובן שקדש את בת שמעון ובשעת קדושין עשו תנאי ביניהם וכתב שם דיש אסמכתא יע"ש ומהתימא על הרב מש"ל איך אשתמיט מיניה תשובה הלזו גם על הרב לחם רב ז"ל יש לתמוה שכתב ס' הלזו בשם יש מי שרצה לומר דסברא זו היא מוצאת לכת הקודמין ז"ל הנה באה תשובת הריב"ש ז"ל סימן שמ"ה וז"ל כתב הר"י בן יחייא ז"ל כתבו הגאונים דכל תנאי שנעש' בשעת הקדושין נקנה באמירה ואפילו שלא בא לעולם ואפילו בלשון אסמכתא כו' יע"ש הנה מבואר שדעת יש מי שרצה לומר שכתב הרב ז"ל היא ממש סברת הגאונים ז"ל ואם כן תימא על הרב ז"ל שדחה סברא הלזו מכח תשובת הרא"ם והנרא' לי ליישב דבריו דודאי לסברת הגאונים ז"ל דס"ל דבשעת נשואין אדם מקנה דשלב"ל ה"נ דמהני אסמכתא כמ"ש הם ז"ל ומ"ש הרב אינו אלא לדעת רבינו ז"ל דס"ל דדשלב"ל לא מהני בשעת נשואין ה"נ לא מהני אסמכת' ואהא כתב הר' ז"ל שיש מי שרצה לומר שאף לדעת רבינו אסמכתא קני בשעת נשואין דומיא דדבר שאינו קצוב דדא ודא חדא היא והיינו דקא דחי הרב ז"ל סברא הלזו מאותה תשו' שכתב הרא"ם ז"ל דבשלמא אם נאמר שדעת רבינו כי היכי דלא מהני אסמכתא ניחא שפיר מ"ש הרא"ם דיש שם אסמכתא דס"ל כדעת רבינו ז"ל אמנם לדעת יש מי שרצה לומר דס"ל דאפילו לדעת רבינו אסמכתא מהני בשעת נשואין א"כ דברי הרא"ם הם דלא כמאן כנ"ל: