שער המלך על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ו · הלכה טו
האומר זכו בשדה זו כו'. מ"ש ה"ה ונ"ל דמתוך דברי רבינו המחבר שהוא מפרשה בשלא קנו מידו אלא שמא עשאן לזכות כו' וז"ש והחזיק הזוכה לו בקרקע כו' הן דברים סתומים והר"ב ל"מ ז"ל כתב שכונתו על מה שהקשה הנ"י על מימרא זו דרב דאמר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה דהא קי"ל דבאתרא דכתבי שטרא לא קנה עד שיכתוב את השטר ותירץ בתירוץ הב' דהתם איירי בבא לקנות בקנין כסף והכא איירי בשזכה בחזקה שהחזיקו בתוכה גמר ומקנה יע"ש וז"ש ה"ה שהוא מפרשה בשלא קנו מידו והחזיק הזוכה כו' כלומר דמיירי הכא בבא לקנות בקנין חזקה א"ד יע"ש ואין דבריו נראין דבפ"א מה' אלו דין ב' כתב ה"ה וז"ל ודע שהמפרשים נחלקו חזקה במקום שכותבים את השטר אם היא קונה לבדה ויש מי שכתב דקונה כו' ולפי דברי הרב ז"ל הי"ל לה"ה לומר וכן דעת רבינו דבחזקה קונה כמנהגו הטוב בכל המקומות ותו קשה לפי דעתו למה זה הוצרך היה לומר דמיירי בשלא קנו מידו הא כיון שרבינו ז"ל מפרשה בקנין חזקה שפיר מצינן לאוקומא מימרא זו בכל גוונא בין בקנו מידו בין בשלא קנו מידו והנראה אצלי בכונת ה"ה שדקדק מדברי רבינו ז"ל שכתב והחזיק הזוכה לו בקרקע דע"כ מפרשא לה בשלא קנו מידו דאי קנו מידו חזקה למה לי ומדלא כתב רבינו דין זה בשקנו מידו ולא החזיק והכי היל"ל והחזיק השוכר או שקנו מיד' משמע דס"ל דבקנו מידו אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד ואפי' מוחה בפי' כותבין לו בע"כ וכדעת הרשב"א ז"ל שם בחידושיו זה הנ"ל אמיתות דבריו: ודע שמוהר"ר בצלאל סי' ז' הכריח שדעת רבינו כדעת המפ' דבחזקה קנה אפי' באתרא דכתיבי שטרא ממה שהביא דין זה דחוזר בשטר בה' מכירה והריטב"א ז"ל הוקשה לו לפי שיטתו מהא דחוזר בשטר דאי מיירי באתרא דלא כתבו שטרא אדתני סיפא ע"מ שכתבו את השטר חוזר בזה ובזה ליפלוג וליתני בדידיה בין אתרא דכתבי שטרא לאתרא דלא כתבי שטרא ומכח זה פירשה דמיירי במתנה דבמתנה ודאי קנאה מיד וכיון שרבינו ז"ל מפרשה במכר מבואר דס"ל שלא כדעת הריטב"א א"ד יע"ש: ותמהני על דבריו שהרי הרמב"ן ז"ל מכת הסוברים דבחזקה קונה אפילו באתרא דכתבי שטרא ומבואר מדברי הרמב"ן ז"ל פ' הספינה דע"ז שהוא מפרש מימרא זו במכר ומה שהכריח הריטב"א ז"ל מדתני סיפא ע"מ כו' ולא מפליג בדידה גופה ס"ל להרמב"ן ז"ל דאין זה הכרח דאיכא למימר דרבותא אשמועינן דתנאי דמתנה מוכר להנאת הלוקח חשוב תנאי כנ"ל: