שער המלך על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה יא
עיר שהיא ס' כו'. כתב הר"ן בפ"ק דמגילה וז"ל ולענין עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהב"נ או לא הורו הגאונים שהולכים בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה כו' ועיין במר"ן הב"י סימן תרפ"ח מ"ש משם מוהר"י אביהוב בתוך דבריו וז"ל ומינה נשמע לענין קריאת המגילה דסתם עיר כו' דלא באה לכלל ספק כלל ואין קורין בה אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם כו' ומורינו הרב בס' מ"ק תמה עליו דהא קי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי יע"ש ומו"ה ז"ל בספר לשון למודים חא"ח ס"ס רמ"ג תי' לזה וז"ל ול"נ דלק"מ דלא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא היכא דשקיל או שפי' בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא ודאי ודמי לבשר הנמצא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש א"ד יע"ש וק"ל עליו ממ"ש הר"ש ז"ל בסוף ס' כריתות והביאו הרב פר"ח חי"ד סי' ק"י ס"ק י"ד וז"ל ובהכי ניחא מה שמקשי' העולם יאסר כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמה דפי' ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר כו' יע"ש הרי דאע"ג דהתם נמי כל שדה ושדה באפי נפשיה קאי ולא יצא מתוך הקבוע ואפ"ה ס"ל להר"ש דמקרי קבוע:
האמנם מההיא דגרסינן בר"פ כל הצלמים אהא דתנן ב"ה אוסרים מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי ר"מ אי דנעבדין פעם אחת בשנה מ"ט דרבנן ור"י במקומו של ר"מ היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוט גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן כו' וכתב הר"ן שם וז"ל ופירש הרמב"ן ז"ל דלר"מ דחייש למיעוטא כל המקומות שאין מנהג שלהם ידוע אסור מן הדין דר"מ חייש למיעוטא אית לן למיחש שמא נוהגין הם כמנהג מקומו ואף ע"פ שאותו מקום מיעוט הוא לגבי כל המקומות הנודעין לנו שאין נעבדין כו' אסורים מדינא מה"ט כו' יע"ש והר"ן ז"ל דחה דבריו דבהא אפילו ר"מ מודה משום דהוי רובא דאיתיה קמן יע"ש והשתא ק' דכיון דמקומו של ר"מ ידוע וניכר אם כן כל המקומות שאין מנהג שלהם ידוע יהיו אסורים מדינא מטעם קבוע ומאי אירייא לר"מ אפי' לרבנן דלא חייש למיעוטא הא קי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי והר"ן ז"ל אמאי לא דחי לה מה"ט משמע דס"ל דלא אמרי' קבוע אלא היכא דשקל או שפי' בפנינו אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי הו"ל כנמצא ולדעת הר"ש צ"ע וליכא למימר דהר"ש מפרש הסוגיא כפי' הר"ן שכתב ולפיכך נ"ל דה"פ דודאי דר"מ כל המקומות שבעולם מותרים ואפילו סתמן אלא דכיון דאיהו בעלמא חייש למיעוטא אלמא לא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתיה ומשו"ה גזר שאר מקומות כו' אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתיה כו' יע"ש שהרי לדעת הר"ש ז"ל כיון דכל המקומות שאין מנהג שלהם ידוע אסורים מן הדין מטעם קבוע הו"ל מקום שידוע לנו שאין עובדין מיעוטא ואפילו לרבנן ניגזור מיעוטא משום רובא וצ"ע כעת: ומה שיש לדקדק עוד בדברי הר"ן הללו עיין להרב מש"ל ועיין במה שכתבתי באורך בפ"י מה' מקואות בכללי ספקא דרבנן ע"ש ודו"ק:
הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש בענין קבוע למה לא נימא בעיירות. עיין בדרך תמים על הרי"ף והובא בא"ר ס' תרפ"ח מ"ש לחלק בזה ודוק:
מעשה חושב (ריב) ומורינו הרב בס' מ"ק תמה עליו דהא קיי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו'. לא ידעתי מאי קשיא לי' דמה בכך דהו"ל קבוע הא הו"ל ספק דרבנן ולקולא אלא דצריך הר"ן לומר שהולכים בהם אחר רוב העיירות היינו דמשום הכי קורין בי"ד משום דאי אמרת דספק דרבנן לקולא הרי לא יקרא בה כלל ונמצא דימי הפורים יעברו גו' היפך הבטחת הכתוב וכעת על כל עיר הוי ספק מטעם קבוע הנ"ל ולכן אתי עלה מטעם רוב לבחור הקריאה בי"ד: ובאמת הי"ל להר"ן ז"ל למימר בפשיטות דכיון דמשום זה צריך לקרוא שם את המגילה באחד הימים היינו משום ולא יעבור וגו' א"כ ממילא עליו לקרוא בי"ד ולאחר שקרא אמרינן דפרוז הוא ופטור גם הקשיתי ממ"ש בליל פסח לענין ספק הסבה דאע"ג דהוא דרבנן מ"מ כיון דבודאי יעבור אדרבנן לא אזלינן בספיקי' לקולא אולם ממה שפסק הרי"ף במ"ק בכל האבעיות דמנודה לקולא אע"ג דעכ"ר מברייתא מוכח דדמי לאבל בחד מנייהו מ"מ אזלינן לקולא יהי' ראיה מזה למ"ש במגילה ותיובתא לכאורה למ"ש בפ' ע"פ הנ"ל. וחתני הר"ש ראפופורט העירני דלדעת המל"מ כיוונתי בקושייתי הנ"ל שהקשיתי ממ"ש הר"ן בפ' ע"פ הנ"ל גם ראיתי אח"כ באחד המקומות מחידושי מו"ח רבינו ז"ל שהעיר בזה מהרי"ף מ"ק הנ"ל ודוק. גם צ"ע בספק דברי קבלה אי אזלינן בהו לקולא וצ"ע ברמב"ן ז"ל במ"ש במשפטי החרם הביאו הנב"י מה"ת חיו"ד סי' קמו לענין ספק חרם וע"ש:
[אמר נ"ה עיין סי' תרפ"ו בב"י שהביא בשם הרז"ה דמגלה הוי דברי קבלה ועיין ר"ה י"ט דדברי קבלה כד"ת דמי משמע דה"ה בספק דברי קבלה אזלינן להחמיר אמנם צ"ע בש"ס פסחים ט"ז דאמרינן שם ספק משקין למ"ד דרבנן ספקו לקולא אף דכתיבא טומאת משקין בחגי דהוה נביא אמנם בדברי הר"ן יפה כתב מו"ז זצ"ל דהוה סד"ר ולקולא דהר"ן בפ"ב דתענית בד"ה גמרינן חלק על הרז"ה דס"ל שימי הפורים הוי דברי קבלה והר"ן כתב דלא מקרי דברי קבלה דלא נאמרה על פי נביא עיי"ש שמביא את דברי הירושלמי והרבה יש לדבר מזה ואכ"מ ע"כ הגה"ה]:
סוף הספר