אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק י · הלכה כ

הלכה טז

אבל האוכל דבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר כו'. הנה מדברי רבינו ז"ל מבואר דדוק' בשניטלה ממנו תר"ג ות"מ הוא דאינו חייב מיתה אבל אם לא הפריש ממנו תרומת מעשר אפילו הפריש ממנו תרומה גדולה חייבין עליה מיתה ביד"ש וכן מבואר מהא דגרסינן ס"פ עגלה ערופה אף הוא גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד כו' א"ל בני כשם שת"ג יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר וטבל יש בו עון מיתה ועיין בפי' רש"י שם הרי מבואר טבל הטבול לת"מ יש בו עון מיתה והוצרכתי לזה לפי שראיתי בהרב עצמות יוסף פ"ק דקידושין דכ"ו על מ"ש התוס' שם בד"ה מעשה בר"ג וז"ל וקשה דאם כן מה מועיל תיקונו אדרבא גרע טפי שמא יאכלו בני ביתו הכל ואף העישור עצמו כו' הק' וז"ל וקשה דאיך גרע טפי כו' דהא בב' חייב מיתה באוכל טבל כאוכל המעשר עצמו ועוד אדרבא האוכל טבל מתחילת אכילתו יש בו חיוב מיתה אבל כיון שהפריש התרומה אוכל בהיתר עד שישאר לבסוף חיוב המעשר ויאכלם ואפשר דאין חייבים מיתה באכילת אותו טבל כיון שכבר הפריש ר"ג ת"ג אע"פ שלא הפריש ממנה הלוי ת"מ וכן נראה לדקדק מדברי רבינו ז"ל ה' סנהדרין כשמנה הלאוין שחייבי מיתה ביד"ש א"ד יע"ש ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי רבינו ז"ל הללו דמבואר מדבריו דאפילו טבל הטבול לת"מ חייב מיתה ומעתה עכ"ל דמ"ש בפ"ח מה' סנהדרין האוכל טבל שלא הפריש ממנו תרומה גדולה ות"מ או או קתני וזה פשוט. ומה שהק' על דברי התוס' נראה דלק"מ שהרי גבי מי שאחזו בולמוס קי"ל כת"ק דבן תימא דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל כמו שפסק רבינו פי"ד מה' אלו דין י"ז אע"ג דכשאוכל טבל חייב על כל כזית וכזית אפ"ה ס"ל דטבל קיל הואיל ויש היתר לאיסורו ודוק ועל מ"ש מרן הכ"מ דאין כאן תמיהא שממה שאמרו בגמ' לא נשמע אלא שהוא חייב על טבל כו' אבל שיהיה חיוב זה מיתה או לאו לא שמענו ואע"פ שאמר רב דטבל הטבול למעשר עני לוקה אפשר היה לומר דאה"נ דחייב מיתה אם לא לקה כו' עיין בספר דברי אמת דף ק' ע"ג שהק' עליו מהא דגרסינן פרק הנשרפין דפ"ג אמר רב זר שאכל תרומה לוקה א"ל רב כהנא ורב אסי ולימא מר במיתה דכתיב וכל זר לא יאכל קדש א"ל אני ה' הפסיק הענין אלמא כל שאמרו לוקה משמע דמיתה ליכא יע"ש וכן הקשה מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' כ"ד ולדעתי נראה דלק"מ דבשלמא התם פריך שפיר ולימא מר במיתה משום דע"כ כי קאמר רב זר שאכל תרומה לוקה למעוטי שאין בו מיתה אתא לאשמועינן דאם לא כן למאי אצטריך לאשמועינן דלוקה הא פשיטא דלוקה כשאר חייבי לאוין דעלמ' אלא ודאי דלדיוקא אתא לאשמועינן דאין בו מיתה משא"כ הכא דאיכא למימר דרב עיקר דינא אתא לאשמועי' דטבל הטבול למעשר לוקה שאין לאו זה מפורש בתורה דהתם הוה בעי למימר דפלוגתא דתנאי היא כדאי' התם כנ"ל פשוט ועיין בספר אורים גדולים ד"פ ובס' ידי אליהו:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה