שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק טו · הלכה כה
אסור לבטל איסורין של תורה לכתחילה כו'. עיין במ"ש הר"ן ז"ל בפרק ג"ה גבי ההוא דזרוע בשלה שדעת התוספות ז"ל דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא שרי' ודעת הראב"ד ז"ל דהוי מדאורייתא יע"ש ועיין במ"ש הרב כנה"ג ז"ל חי"ד סימן צ"ט בהגב"י ועיין בפ"ח ז"ל בחא"ח שנדפס מחדש בליקוטי י"ד דף נ"ח ע"ש שהביא ראיה לדעת הראב"ד וק"ל לדעת התוספות דסבירא להו דהוי מדרבנן מהא דאמרינן בפרק שלוח הקן דק"מ אלא אמר ר"נ ב"י למעוטי צפורי עיר הנדחת למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה ופירש"י ז"ל למאי להי מינייהו אצטריך קרא כו' פשיטא דשל עיר הנדחת לאו בר שלוח הוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון עיר הנדחת אסור ואם ישלחנה יהיו בני אדם צדין אותו לאחר זמן יע"ש והא ודאי דאם שלוחה ליכא איסור משום דאזלינן בתר רובא ואפ"ה לשלחה לא אצטריך קרא למעט דלא אמרה תורה שלח לתקלה הרי בהדיא דלערב איסור בידים אסור מן התורה דאי מדרבנן מאי האי דק"ל לא אמרה תורה שלח לתקלה הא מדאורייתא מותר לשלחה ולבטלה ברוב צפרים דעלמא ועיין בהרב מש"ל בפ"ז מהלכות מעילה דין ו' שכתב בפשיטות כדברינו אלו ולא זכר שם להק' לדעת התוספות דסבירא להו דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי מדרבנן ובדוחק יש ליישב לדעת התוס' דתלמודא ה"ק לא אמרה תורה שלח לתקלה דשמא כשמשלחה יבא אחר ויקחנה מיד בעוד שלא נתערבה עדיין בשאר צפרים ודוחק עיין עוד במ"ש התוספות בפרק השוכר את הפועל דע"א ע"ב ד"ה הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנאה וז"ל תימא ליבטיל ההוא פורתא בס' וי"ל כו' ויש לדקדק טובא דמאי קו' הא ק"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה ואם כן מש"ה קאמר להו רב להנהו סבויתא כי כיילתו חמרא מגוים שקילו זוזי מינייהו כו' הא לא"ה לא כיון דהוי לכתחילה ואף על גב דהתם בסתם יינם מיירי ובדרבנן הא קיימא לן דמבטלין איסור לכתחילה מכל מקום כבר כתבו התוספות בפרק קמא דביצה דף ד' ע"ב דהיינו דוקא במידי שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה אבל בדבר שיש לו שורש מן התורה לא ואם כן סתם יינם נמי יש לו שורש מן התורה מיקרי ואין מבטלין אותו לכתחילה וכמ"ש הגהות מ"יי בפי"ו מה' אלו יע"ש וכן הקשה הרב לחם סתרים יע"ש. ולכאורה היה נראה דלק"מ שהרי כתב הרשב"א בתשו' סימן תס"ג דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה היינו דוקא במתכוין לבטל את האיסור אבל אם אינו מכוין לא שכ"כ וז"ל וכל האיסורין שירבה עליהן שוגג מותר ואע"פ שטחנן מזיד נקרא שוגג לענין ביטול דלא נתכוון לבטל אלא לטחון ולאכול יע"ש וכ"כ הטור ז"ל בא"ח סימן תנ"ג ועיין במ"ש הפר"ח ז"ל שם סק"ג ואם כן ה"נ כיון שאינן מכוונים לבטל את האיסור אלא לשים את היין בתוכו מותר אפילו לכתחילה אלא שמדברי התוס' ז"ל בפרק כ"ש דף ל' ע"א ד"ה לישהינהו נראה דסבירא להו דאפילו בשאינו מכוין לבטל את האיסור אין מבטלין איסור לכתחילה כמו שיראה המעיין ותו דלפי מ"ש הרב ט"ז בי"ד סי' קל"ח סק"ד דהא דאמרינן דכיון שאין כונתו לבטל את האיסור מותר אפילו לכתחילה היינו היכא דלא אפשר בלא"ה אבל היכא דאפשר בע"א מיקרי מבטל לכתחילה עדיין קשה דה"נ הא אפשר בע"א וכתקנתא דרב ועיין מה שתי' בזה בספר תורת חיים יע"ש. מיהו על הר"ן ז"ל ק"ל טובא דפרק כ"ש אההיא דפרכינן התם לישהינהו אחר הפסח וליעביד בהו שלא במינן הוקשה לו קו' התוספות דמאי פריך הא אין מבטלין איסור לכתחילה ותי' יע"ש משמע דס"ל דאפילו בשאינו מתכוין לבטל את האיסור וליהנות ממנו אין מבטלין איסור לכתחילה ואלו בפ' אין מעמידין אההיא ברייתא דקנקנים של גוים חדשים מותרים כו' כ' בפשיטות דכל שאינו מכוין לבטלו כדי ליהנות ממנו שרי והוכיח כן מכלי מדין שאמרה תורה להגעילן למאן דסבירא ליה דאין מבטלין איסור לכתחילה דאורייתא יע"ש וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' שמ"ט והביאה הפר"ח ז"ל חלק י"ד סימן ס"ד ס"ק כ"ו יעויין שם וכיון שכן קשה דמאי ק"ל הכא בפרק כ"ש וצריך עיון: