שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק טו · הלכה ו
נמצאת למד שכל איסורין שבתורה כו' מין במינו כו' שיעורו בששים כו'. פסק כר"י לגבי רב ושמואל וכן פסקו התוס' ז"ל משם ר"ת בפ' כ"ש דף ל' ובפ' ג"ה דצ"ו ע"א ד"ה אמר רבא ודלא כרש"י ז"ל שכתב בפ' כל הבשר דקי"ל כר"י דאמר מב"מ במשהו והביא ראיה מדפסיק רבא הלכת' חמץ בזמנו בב"מ בין בשא"מ במשהו כרב וטעמיה דרב מפרש התם רב לטעמיה דאמר כל איסורין שבתורה במינו במשהו יעוין שם ור"ת ז"ל הקשה עליו דרבא גופיה קאמר בפ' ג"ה אמור רבנן כו' הילכך מב"מ דליכא למיקם אטעמא בס' יע"ש. וראיתי להרב כנה"ג ז"ל בי"ד סימן צ"ח בהגהת הטור אות ה' שכתב ליישב קושיית ר"ת הלזו וז"ל ואומר אני דשייך ביטול בס' מין במינו אפילו לר"י בדבר שאיסורו מדרבנן וכמ"ש פרק ג"ה דף צ"ט ע"ב עלה דההיא דתנן דג טמא צירו אסור ר"י אומר רביעית בסאתיים ופרכינן והאר"י מ"במ לא בטיל ומשני שאני ציר דזיעא בעלמא ופי' התוספות והרשב"א ז"ל דלא אסור אלא מדרבנן וכ"כ בשה"ג פרק השוכר ואם כן איכא למימר דמאי דקאמר מב"מ בס' מיירי בדבר שאיסורו מדרבנן אלו ת"ד ע"ש ובעניותי נראה להכריח שלדעת רש"י ז"ל עכ"ל דס"ל דאפילו באיסורין דרבנן מב"מ במשהו ואמינא לה מהא דפרכי' פ' כ"ש אהא דאמר רבא חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ומי אמר רבא הכי והאמר רבא ר"ש קנסא קניס הואיל ועבר עליה בב"י כו' והשתא יש לדקדק לדעת רש"י ז"ל דס"ל דטעמי' דרבא דאמר בזמנו בין במינו כו' במשהו הוא משום דס"ל כר"י דמב"מ במשהו מאי קו' אימא דכי קאמר רבא שלא בזמנו מותר בס' הוא דקאמר ואף ע"ג דקאמר מותר סתמא מצינו למימר שפיר דהיינו ס' שהרי רב קאמר ג"כ כי האי לישנא התם שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר ומפרש רש"י התם דאסור דקאמר היינו במשהו ומותר דקאמר היינו בס' וא"כ ה"נ דשלא בזמנו מותר דקאמר רבא היינו בס' והוצרך רבא לומר מותר כר"ש לאשמועינן דדוקא לר"ש דס"ל דלא אסור מדאורייתא מותר בס' משום דכיון דאיסורו מדרבנן מב"מ בטל בס' אמנם לר"י דס"ל דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מן התור' מב"מ איסורו במשהו ובשלמא לדעת ר"ת וסיעתיה דס"ל דדוקא גבי חמץ בפסח ס"ל לרבא דהוי במשהו משום דחייב כרת ולא בדילי אינשי מיני' כולי שתא פריך תלמודא שפיר דע"כ לא מצי' לומר דמותר דקאמר רבא הוא בס' דא"כ מאי ארייא כר"ש אפי' לר"י דס"ל דאסור מן התורה בטל בס' כשאר איסורין כיון דליכא טעמא דחייב כרת ולא בדילי ומשום טעמא דיל"מ נמי ליכא אכן לדעת רש"י ז"ל קשה טובא אלא עכ"ל דאפי' באיסורין דרבנן ס"ל דמ"במ במשהו וזה נ"ל ראיה שאין עליה תשובה:
ועוד יש להביא ראיה לדבר ממה שכתב רש"י ז"ל פ' כ"ה דף קי"ו ע"ב ד"ה ה"ז וז"ל וחלב הנמצא קרוש בעור הקיבה שמולחים אותה בעורו כו' נראה בעיני איסור גמור כו' עד מ"ש וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה הו"ל מ"במ כו' וגם פסקנו בפסחים הלכה דמ"במ במשהו כו' יע"ש הרי מבואר דאפי' באיסור דרבנן אסור במשהו שהרי חלב שחוטה אין איסורו אלא מדרבנן כנודע ועוד מצאתי הדבר מפורש פ' הערל דפ"ב ע"א דאמרינן התם אמר רב שישא בריה דרב אידי רישא בט"ו משקין דרבנן סיפא דאורייתא וכתבו התוס' ורש"י ז"ל שם דקסבר רב שישא בריה דרב אידי דרבנן לא פליגי אדר"י אלא בדרבנן הרי מבואר דלר"י אפי' באיסורין דרבנן ס"ל דמב"מ לא בטיל ומעתה עכ"ל דההיא דאמרינן שאני ציר דזיעא בעלמא דוקא בציר הקילו כיון דהוי זיעא בעלמא ולא בשאר איסורין כנ"ל: