אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ח · הלכה יא

הלכה ו

עשר חנויות כו'. כתב ה"ה וז"ל וכ' הרשב"א נראה לי שהלוקח מן הקבוע לא אסרו אלא כשהיא בפ"ע אבל אם נתערבה באחרות כו' בטלה היא ברוב משום ס"ס ע"כ וכן פסק מרן בש"ע סי' ק"י ס"ד והש"ך והפר"ח ז"ל תמהו עליו דמעולם לא כתב ה"ה בשם הרשב"א כן אלא משום דאזיל לשיטתיה שכתב בפרק א' מה' י"ט שספק ביצה שנולדה בי"ט שנתערבה באחרות שהרשב"א הסכים לדעת המתירים דס"ל דס' א' בגוף וס' א' בתערובות מיקרי ס"ס ושלא כדעת ר"י שכתבו התוס' והרשב"א בת"ה אמנם מרן שפסק בס"ס דספק אחד בגוף וס' א' בתערובות לא מיקרי ס"ס איך התיר בכאן ס"ס ע"י תערובו' ועוד תמהו עליו דמרן ז"ל שם בס"ח פסק כסברת רבינו דס"ס דב' תערובות לא חשיב ס"ס ואינו ניתר כי אם בג' תערובות ואם כן איך פסק בכאן דס' קבוע ניתר ע"י תערובות הא אפי' שיהיה ס' טריפה זה נידון בב' תערובות וה"ל כב' תערובות דאסור לדעת רבינו וכמו כן הוקשה להו למה שפסק בס"ס דספק טריפה שנתערבה באחרות לא חשיב ס"ס מטעמ' דהו"ל ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות דלמאי אצטריך לה"ט הא לו יהי דספק אחד בגוף חשיב כס' תערובות הו"ל ס"ס בב' תערובות יע"ש מה שנדחק בזה ולדעתי לא ידעתי אדקשיא להו כן על מרן ז"ל אמאי ל"ק להו על רבינו ז"ל שהרי כתב ה"ה פרק א' מה' הנז' הלכה ך' וז"ל וספיקה שנתערבה באחרות יש מי שהורה שכולן מותרות וכי קתני נתערב' באלף כו' אודאה קאי ויש מי שאוסר ולדעת המתירין הסכים הרשב"א ז"ל וכן נראה מדברי רבינו ע"כ הרי שכתב שדעת רבינו דס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות מיקרי ס"ס ונתערבה אודאה קאי והדבר מוכרח ממה שהשמיט שם רבינו דין וספיקה אסורה הנאמר שם בבריית' וכיון שכן קשה שכיון שדעת רבינו דס"ס דב' תערובות לא חשיב ס"ס איך התיר בס' אחד בגוף לו יהי דספק אחד בגוף חשיב כס' תערובות הו"ל ב' תערובות ותי' ז"ל בדעת מרן לא יתכן לדעת רבינו כאשר יראה הרואה ולעיקר קושייתם נ"ל דלק"מ כלפי מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ב' סוף דין א' וז"ל מה שכתבו בשם מוהר"ם דדשיל"מ אינו ניתר בס"ס ה"ד בס"ס דתערובות הואיל ואתחזק איסור' בודאי כו' אבל ס"ס כי האי שעל התבואה אני אומר שמא ישן הוא ואת"ל חדש שמא השריש קודם לעומר ואין כאן איסור חדש כלל כה"ג לא אסרינן ס"ס בדשיל"מ א"ד יע"ש הרי מבואר שלדעת הרא"ש ז"ל ס"ס דב' תערובות גריעא טפי מס"ס שהם מענין אחד לענין דשיל"מ מטעמא דס"ס בב' תערובות אתחזק איסור' ודאי שם משא"כ בס' דגוף דמעיקר' דמלתא איכ' ספיקא אי יש כאן איסור וא"כ אף אנו נאמר שדעת רבינו ז"ל ג"כ הכי הוא דס"ס דב' תערובות גריעא טפי ואינו ניתר אלא על ידי ג' תערובות אמנם ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות חשיב שפיר ס"ס כיון דמספ"ל אי איכ' איסור או לא ואף שלדעת תי' ר"י ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות גריעא מס"ס דב' תערובות רבינו סביר' ליה איפכא וכמ"ש הרא"ש ז"ל כנ"ל פשוט: ודע שלדעת רבינו ור"ל דסבירא ליה דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות חשיב שפיר ס"ס ק"ל ממתני' דפ"ו דדמאי משנה י"ב דתנן התם ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקה כו' ואם אמר זה שלי וזה של חברי ונתערבו חייב לעשר ואפילו הן מאה וכתב הרע"ב שם וז"ל פי' אחר מן הירוש' ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק והמוכר חבר כו' פטור האגודה הזאת ממעשר דמאי שכיון שהמוכר חבר ויודע שלצורך ע"ה הוא קונה אינו מוכר לו אלא אם כן עישרו כו' אבל אם קנה החבר אחד לעצמו וא' לע"ה ונתערבו חייב לעשר דשמא מה שמכר לו לעצמו אינו מעושר שהמוכר לחבר אינו צריך לעשר כו' יע"ש וכן כתב רבינו שם בפיה"מ וכ"כ בפ' י' מה' מעשר דין ח' דחייב לעשר הכל דמאי והשתא קשה טובא דאמאי חייב לעשר הכל דמאי והא כל א' ואחד מותר מכח ס"ס ס' אם אגודה זו היא של ע"ה והרי היא מעושרת ואת"ל שהיא של חבר שמא המוכר עישרו שהרי אגודה של חבר אינו צריך להפריש ודאי אלא דמאי מספק דשמא מה שמכר לו אינו מעושר וכמבואר מדברי רבינו האמנם אם נאמר דס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות לא חשיב ס"ס יציבא מילתא שפיר דהתם הוא ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות הן אמת שלפי' האחר שכתב הרע"ב שם לק"מ וכמו שיראה הרואה לשם מ"מ לפירוש הירושלמי קשה טובא ומהתימא על רבינו ז"ל שדעתו ז"ל דספק אחד בגוף כו' חשיב שפיר ס"ס ואלו בה' מעשר פסק כפי' הירושלמי גם הרשב"א ז"ל בתו' הכריח כדעת ר"ת דס' אחד בגוף כו' חשיב ס"ס מהירוש' שם ולפי מ"ש קשה טובא מהירוש' הלזו והיה נראה ליישב על פי מ"ש מרן הכ"מ בפ' י"א מהלכות מעשר דין י"ג ליישב השגת הראב"ד שם שהשיג על רבינו שכ' דהמוליך חיטים לטוחן כותי הרי הן דמאי שמא החליפן בחטים של ע"ה דאם מפני הס' הזה הלא הוא ס"ס כתב וז"ל ואני אומר דמאחר דקי"ל רוב ע"ה מעשרין הן ואפי"ה חיישינן להו משמע דרבנן אחמור בהו למיחש למיעוטא וה"ה דאחמור בהו למיחש לס"ס יעויין שם אשר מבואר דס"ל דגבי דמאי החמירו חכמים למיחש אפילו אס"ס וא"כ דכוותא נמי הכא אע"ג דאיכא ס"ס החמירו חכמים לומר דחייב לעשר דמאי ובהכי ניחא לי מה שכ' רבינו פ"ג מהלכות מעשר דין כ"ד וז"ל מצא תאנה תחת התאנה הרי הם ס' כו' שמא מתאנה זו נפלו או מתאנים שנתעשרו והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב זו אינו צריך אלא שמא הפקירה וכ' מרן הכ"מ שם וז"ל ואין בזה השגה על רבינו דאיכא למימר חדא מתרי טעמי נקט עיי"ש והרב מחנה אפרים בהגהותיו תמה עליו דא"כ אמאי חייב לעשר דמאי הא הוי ס"ס ס' אם הם מתאנה זו ואת"ל מתאנה זו שמא הפקירם יע"ש ולפי מ"ש ניחא דרבינו ז"ל ס"ל דגבי דמאי החמירו רז"ל אפילו אס"ס כי היכי דהחמירו לחוש למיעוטא ובר מן דין לקו' הרב מח"א ז"ל נראה ליישב באופן אחר דהתם אע"ג דאיכא ס"ס לקולא מ"מ איכא נמי ס"ס לחומרא לומר שמא תאנים הכושלים מתאנה זו הוא מפקיר אותן או לא ואת"ל מפקירם שמא תאנים הללו הם מתאנים אחרים שאינן מעושרין וכיון דאיכ' ס"ס לקולא וס"ס לחומרא הו"ל כס' שקול ועיין בהפר"ח ז"ל בכללי ס"ס סעיף א' כנ"ל ומ"מ עדיין לבי מהסס דמעולם לא כתב מרן הכ"מ כן אלא דוקא גבי פירות של ע"ה דכיון דחכמים חששו למיעוטא אף על גב דרוב ע"ה מעשרין ה"נ חששו בפירות אע"ג דאיכ' ס"ס אבל בכגון נ"ד בחבר המוכר פירות לחבר אע"ג דחכמים הצריכו לעשרן דמאי מטעמא דשמא לא עישרן כל דאיכא ס"ס ה"נ דשרי שהרי לא ראינו שחכמים החמירו לחוש למיעוטא וי"ל דה"נ איכא למימר הכא דכיון דקי"ל חזקת חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו רובן מעושרין הן אלא שחכמים החמירו לחוש למיעוטא דידהו וה"נ חששו לס"ס אלא דאכתי ק"ל לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דאפילו גבי דמאי התירו משום ס"ס דאם כן מה יענה לההיא מתני' דפ"ו דדמאי דפסקה רבינו בפי' ולא השיג עליו כלום ואולי נאמר שדעת הראב"ד ז"ל דס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות לא חשיב ס"ס וכדעת ר"י ז"ל כנ"ל: ודע שעל פי דברי הרא"ש ז"ל בתשובה שכתבנו לעיל אשכחנא פתרי למ"ש מרן ז"ל שם בפ"ז מה' ע"ז ליישב דברי רבינו דפסק דבב' תערובות סגי להתיר מכח ס"ס הפך ממה שפסק בפי"ו מה' מאכ"א ותי' דאע"ג דמדינא בב' תערובות סגי ברמוני בדן החמירו להצריכן ג' תערובות מפני שהוא דבר שאפשר שיש לו מתירין אם יתפרדו הרמונים ואע"ג דלהרשב"א לא חשיב בכה"ג דבר שיל"מ כדמשמע בטי"ד סי' ק"ב לרבינו חשיב א"ד ז"ל ותמה הפר"ח ז"ל בחידושיו על ה' הנזכר שהרי דעת רבינו דס"ס בדבר שיל"מ מותר וכמ"ש ה"ה פ"א מה' י"ט והדבר מוכרח ממה שהשמיט חלוקת וס' אסורה כמ"ש לעיל ואולם לפי דברי הרא"ש ז"ל שכתבנו יש ליישב דס"ל למרן דדוקא בס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות הוא דס"ל לרבינו דס"ס בדשיל"מ מותר כיון דלא איתחזק איסורא אבל בס"ס בב' תערובות כיון דאתחזק איסורא ודאי לא שרינן ס"ס כמ"ש הרא"ש ועוד היה אפשר ליישב דס"ל לרבינו דדוקא באיסורא דרבנן שרינן ס"ס אפי' בדשיל"מ אבל באיסורא דאורייתא ס"ל דס"ס בדשיל"מ אסור וכמו שכן נר' דעת הר"ן ז"ל פרק אין צדין גבי ס' מוכן אלא דק' לזה שהרי רבינו ז"ל פסק בפ"א מהל' הנז' כרבה דהכנה הוא דאורייתא וביצה שנולדה בי"ט אחר השבת אסורה מן התור' ומסתמיות דברי ה"ה שם משמע שלדעת רבינו ס' ביצה שנולדה בי"ט שרי ע"י תערובת אפילו בי"ט אחר השבת ולכן היותר נכון תי' הא' שכתבנו עוד ראיתי למורינו הרב המופלא בספר עץ החיים בלשונות הרמב"ם דפ"ו ע"ד שהקשה וז"ל ע"ק דלא מיקרי דשיל"מ רק בשהמתיר עתיד לבא עכ"פ ובידו לעשותו לאפוקי ביצת ס' טריפה שנתערבה כמ"ש מרן י"ד סי' ק"ב בשם י"א והש"ך שם הקשה דתלמוד ערוך הוא פ"ק די"ט וס' איסורא נתערבה באלף כולן אסורות ומוקי לה דסיפא אתאן לס' טריפה ומקשי' א"ה אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות אא"ב ס' י"ט כו' הו"ל דשיל"מ כו' ואם איתא אמאי לא מוקי לה בנולדה מתרנגולת ספק טריפה וצ"ע ע"כ ולדברי מרן דגם בכה"ג מיקרי דשיל"מ תיקשי ליה קושית הש"ך א"ד יע"ש:
ולע"ד אחר המחילה לק"מ דראיית הש"ך קושטא קאי לדעת ר"י דס"ל דנתערבה באלף אספיקא קאי ומטעמא דהו"ל ס' אחד בגוף כו' אמנם לדעת ר"ת וסיעתי' דס"ל דאודאה קאי אין כאן ראיה כלל דהיכי מצי לאוקומ' בנולדה מתרנגולת ס' טריפה ומשום דהוי דשיל"מ הא הו"ל ס"ס וכיון דאודאה קאי ע"כ אין כאן דשיל"מ ומאחר שדעת רבינו ז"ל כדעת ר"ת אין כאן קושיא כלל ועוד נ"ל דאף לדעת ר"י וסיעתיה איכא למידחי ראיית הש"ך דתלמודא לא ניחא ליה לאוקמי בביצה שנולדה מתרנגולת ס' טריפה משום דכיון דברייתא סתמא קתני וספיקא אסורה ומוקמי' לה בביצת ס' טריפה כל מין ביצת ס' טריפה במשמע ואפילו בשיש כאן תרנגולת טריפה ודאי ותרנגולת כשרה ונמצא ביצה ביניהם ואינו יודע מאיזה מהן היא ועלה קתני ואם נתערבה באלף כולן אסורות אע"ג דאין כאן דשיל"מ וזה דבר מוכרח שהרי לפי מ"ש הרשב"ם בת"ה דתערובות חד בחד לא שרי' מכח ס"ס ואפי' לדעת ר"ת דלא שרי ר"ת אלא בחדא ספיקא דגופא דלא איתחזק איסור אבל תערובת חד בחד דאיתחזק איסורא ודאי לא שרינן ע"י ס"ס ואפי' באיסורין דרבנן לא שרינן מכח ס' דרבנן כמ"ש כל זה באורך הפר"ח סי' הנז' וסי' תמ"ה ובכללי ס"ס סי' קט"ו א"כ תיקשי לן דמאי פריך בגמרא התם בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הו"ל ספיקא דאורייתא אלא לר"י ולר' יצחק ספיקא דרבנן היא כו' ואמאי לא מוקי לה בס"ס דתערובת חד בחד דאף על גב דס' דרבנן היא לא שרינן משום דאתחזק איסורא וספיק' כודאי אלא משמע ודאי דתלמודא לא ניח' לי' לאוקמה בהכי משום דברייתא סתמא קתני וספיקא אסורה וכל מין ביצה ס' נולדה בי"ט במשמע כנ"ל נכון ולדעת הסוברים בדשיל"מ אסור ק"ל ממתני' דריש דמאי דתנן התם הקלין שבדמאי השיתין והרימין כו' ופי' רבינו תם וז"ל והטעם בזה הדבר כי אלו הנזכרים הם אילנות מדבריות כו' ורובן מן הפקר ונקבצו בזה שתי ספיקות האחד אם הם הפקר אם לאו ואם הם מן השמור אם הוציאו ממנו המתנות אם לאו והעיקר אשר בידינו תרי ספיקי להקל ע"כ וכ"כ הרע"ב שם יע"ש והשתא קשה שהרי טבל דשיל"מ כדאיתא בפרק הנודר מן ירק דנ"ח כל דשיל"מ כו' כגון טבל וא"כ הו"ל לאסור אפילו ס"ס ובשלמא לדעת הרא"ש שכתב בתשובה דכל ס"ס שלא ע"י תערובות שרי בדשיל"מ ניחא שפיר האמנם לדעת הר"ן שכתב בפרק אין צדין משמע דאפילו בס"ס גמור לא שרינן בדשיל"מ ולדבריו תיקשי ליה מתניתין דריש דמאי ואולי יש לחלק דההיא דריש דמאי שאני דאלים ס"ס טובא דתרי ספיקא מכח רובא נינהו דרובן מן הפקר ורוב ע"ה מעשרין הם וא"כ הו"ל תרי רובי וכל כי האי לא החמירו בדשיל"מ כנ"ל מיהו אכתי ק"ל מהא דגרסי' בפ"ק דפסחים ואין ס' מוציא מידי ודאי והתניא חבר שמת והניח מגורה כו' הרי הן בחזקת מתוקנים והא הכא דודאי טבילי ס' עשרינהו ספק לא עשרינהו וקאתי ס' ומוציא מידי ודאי התם ודאי וודאי הוא ואבע"א ס' וס' הוא דילמא מעיקרא לא טבילי כו' ע"כ הרי דהתירו גבי טבל מכח ס"ס אע"ג דטבל דשיל"מ ואדרבא ההיא ס"ס גריעא טובא דס' דשמא עביד כדר' אושעיא ס' רחוק הוא דאחד מני אלף לא יעשה כן ואפי' הכי חשבינן ליה ס"ס ואפילו דשיל"מ ועיין במורי"קו שורש קמ"ב ואין לומר דשאני התם דההיא ס' דילמא מעושרין הן קרוב לודאי הוא מכח חזקה דר"ח דהא לאו מילתא היא דלפום תי' דאבע"א ליתיה לחזקה דר"ח דאם איתא לההיא חזקה תו לא צריכנא לס' וס' דאפילו ודאי טבל כל דאיכא חזקה אזלינן בתר חזקה אלא ודאי דה"ק אפילו תימא דליתיה לחזקה דר"ח כלל והו"ל ספק שקול דהכא ס' וס' הוא וכן ראיתי למוהר"א אלפאנדרי ז"ל בספר אליהו רבה דכ"ט ע"ג שהכריח מסוגי' זו דאפי' בס' רחוק דלא שכיח עבדינן ס"ס ושלא כדעת מוהרא"ש וכתב דליכ' לדחויי משום דהוי ספק קרוב לודאי מכח חזק' דר"ח מכח מ"ש יע"ש: ומ"מ אכתי נראה דיש לדחות דאף להך אבע"א נמי מאי דשרי' התם מכח ס"ס משום דס' דשמא עישרן חשיב טפי משום דרוב חברים מעשרין הן כמ"ש רש"י שם ואע"ג דלהך אבע"א לית לי' חזקה דר"ח מ"מ לא הוי ספק שקול דהא מיהא רובא איכ' וזה נראה מוכרח ממאי דפריך מעיקרא והא הכא דודאי טבילי וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי והשתא למאי דס"ד השתא דלא שמיע ליה חזקה דר"ח תיקשי ליה איך ספק דשמא עשרינהו מוציא מידי ודאי הא קי"ל ס' דאוריית' לחומרא ולזה נראה שכיון רש"י ז"ל שם בד"ה ודאי טבילי שכתב וז"ל ואתי ס' כו' משום דרוב חברים מעשרים הן כו' יע"ש נראה שהוצרך לטעם זה משום דאי הוי ס' שקול פשיטא ודאי דאין ס' מוציא מידי ודאי וא"כ איכא למימר דאפילו להאוסרים ס"ס אינו אלא היכא דתרי ספיקי שקולים הן אמנם היכא דאיכא ס"ס מחמת רובא כ"ע מודו דאזלי' לקולא כנ"ל ועיין במ"ש בפ"ד מה' י"ט הלכה י"ט כנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה