שער המלך על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה ז
הזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כו'. כ"כ הטור ז"ל ס"ס רצ"ד וכתב מרן הב"י ז"ל שם וז"ל והטעם שהן מדמין הרכבת האילן לכלאי זרעים שהן מותרין באכילה ע"ש וק"ל על דבריו שהרי בפרק כל הבשר דקט"ו פרכינן כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא כו' ומשנינן איתקוש לכלאי בהמתך היוצא ממנה מותרת אף שדך היוצא ממנו מותר וכלאי בהמה גופה מנ"ל מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ע"כ הרי מבואר מסוגיא הלזו דהרכבת האילן פירותיהן מותרים באכילה שהרי עיקר היקשא דבהמתך לא תרביע כלאים כו' להרכבת האילן הוא דאתא כדאיתא בקידושין דל"ט מה בהמתך בהרכבה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בח"ל אף שדך נוהג בין בארץ בין בח"ל ואדרבא בכלאי זרעים לא כתיב בהדיא היתרא אלא משום דילפינן מהרכבת האילן דכי היכי הרכבת האילן מותר באכילה ה"נ כלאי זרעים ודוקא לענין ח"ל הוא דמעטינהו קרא ממעוט' דשדך וא"כ איך כתב מרן ז"ל דהיינו טעמא דרבינו והטור מפני שהן מדמין הרכבת האילן לכלאי זרעים והלא נהפוך הוא דעיקר היתרא בהרכבת האילן כתיבה וכלאי זרעים הוא דילפינן מהרכבת האילן ועיין בתוס' ב"ב דכ"ד ע"א ד"ה סאה שכ' בתוך דבריהם וז"ל מה שפי' שאם נשרשו אין להם תקנה אגב חורפיה לא עיין דלא אמר הכי בפרק כל שעה אלא גבי כלאי הכרם אבל כלאי זרעים מותרים באכילה ובהנאה כדמשמע בפ' כ"ה דפריך אלא מעתה כלאי זרעים ליתסרו ודבריהם לעין הקורא הוא מן המתמיהין במ"ש כדמשמע בפרק כ"ה שהרי בפי' אתמר התם דכלאי זרעים מותרין באכילה ואולם לפי האמור מקום יש בראש ליישב דבריהם דמש"ה כתב כדמשמע משום דא"ל דמאי דקאמר בגמרא כלאי זרעים ליתסרו להרכבת האילן קרי כלאי זרעים וכמו כן כתבו התוס' בפ"ט דשבת דפ"ט ע"ב ד"ה מנין ע"ש ודוקא הרכבת האילן דעיקר היקש' דבהמתך להרכבת האילן הוא דאתא כדאיתא בקידושין הוא דשרינן באכילה אבל כלאי זרעים ה"נ נימא דאסור באכילה מיהו עיקר דבריהם תמוהים למה זה הוצרכו להביא ראיה מפ' כ"ה והלא משנה שלימה שנינו ריש פ"ח דכלאים כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרים באכילה וכ"ש בהנאה ובדוחק יש ליישב דאי ממתניתין הו"א דהא דקתני מותרין באכילה ה"ד שצמחו מעצמם דלא קא עבר אלאו דשדך לא תזרע ואאסיר לקיימ' דסמיך ליה קאי דאע"ג דאפי' צמחו מעצמם אסורין מלקיים מותרין הם באכילה אמנם בזרעיה בידים דקא עבר אלאו דשדך אסורים באכילה ובהכי נתיישבו דברי רשב"ם ז"ל כמובן להכי הוצרכו להביא ראיה מההיא דפ' כ"ה דאפילו היכא דעבר על הלאו מישרא שרי כנ"ל ועיין בתוס' פ' מרובה דפ"א ע"א ד"ה במ' שהקשה שם לפירוש רש"י דאין מחייבין משמע דאין איסור בהנאתו כו' ודבריהם תמוהים שסותרים למ"ש הם עצמם בב"ב ובמתני' דריש פ"ח דכלאים והנר' אצלי שט"ס נפל בדבריהם ובמקום בהנאתו באל"ף צ"ל בהנחתו וכוונתם להק' דאין מחייבין משמע דאין איסור בהנחתו ומותר לקיימו ועיין בהרב תיו"ט בריש פרק קמא דשקלים ופ"ב דכלאים משנה ה' ודוק ועיין במ"ש מרן הב"י ריש סי' רצ"ז וז"ל הנולד מכלאים מותר בהנאה ובאכילה כו' כ"כ הרמב"ם וכן משמע בפ"ב דבכורים דכוי חלבו אסור משמע דבשרו מותר ע"כ והן דברי' תמוהים דלמה זה הוצרך להביא ראיה ממשמעות דורשין ממתני' דפ"ב דביכורים והלא תלמוד ערוך בפ' כ"ה דכלאי בהמה שרו כמ"ש וצ"ע גם מש"כ וכן משמע פ"ב דביכורים ק"ט דמאי משמע דקאמר הרי בהדייא מבואר דבשרו מותר ואפשר דה"ט משום דאיכא למידחי דמתני' דביכורים אתיא כמ"ד כוי בריה בפני עצמה ועיין בתוס' פ"ק דקידושין ד"ב ד"ה לא לחיה ומ"מ לא ידעתי אדמייתי ראיה מרן ז"ל מסיפא דקתני חלבו אסור אמאי לא מייתי ראיה מרישא דמתני' דהתם דקתני ודמו טעון כיסוי הרי בהדייא דהותר באכילה ודוק ובגופא דשמעתתא דפ' כ"ה קל"ט דמדהוצרך להוכיח דכלאי בהמה שרו מדאסר רחמנא כלאי' לגבוה אמאי לא משני עדיפא מינה דבפירוש שרי רחמנא להדיוט מדאמרינן פ' הזרוע דקל"ב גבי מתנות כהונה שור מה ת"ל אם שור לרבות את הכלאים ואי כלאי בהמה אסורין באכילה פשיטא דאינו חייב במתנות כהונה כדאמרינן פ' ראשית הגז דקל"ה ע"ב חומר בראשית הגז שנוהג בטריפה משא"כ במתנות וליכא למימר דתלמודא ה"פ דכיון דכלאי בהמה דבר שתעבתי לך הוא מנ"ל דשרי אימא דאסור ואם שור דגבי מתנות כהונה ע"כ איצטריך לדרשא אחריתי וכעין זה כ' התוס' פ' או"ב דע"ח ע"ב ד"ה או לרבות את הכלאים שהקשה דהיכא פריך התם ואימא במוקדשין אין בחולין לא הא מדאצטריך או לרבות את הכלאים ע"כ בחולין איירי דכלאים בקדשים ליכא ותירצו דאי הוה מוקמינן קרא דאו"ב במוקדשין ע"כ היה דרשינן או לדרשא אחריתי ע"ש דהא ודאי ליתא דא"כ מאי משני מדאסר רחמנא כלא' לגבוה הא מאי דאסר רחמנא כלאים לגבוה לאו בפי' איתמר אלא מדרשא דאו כשב או עז נפקא לן כמ"ש רש"י וא"כ אכתי תיקשי דכלאי בהמה מנ"ל דשרי אימא דאסור מקרא דלא תאכל כל תועב' ואו דגבי שור או כשב איצטריך לדרשא אחריתי וצ"ע ודע דמסוגייא הלזו קל"ט על מ"ש הרא"ם סדר ראה גבי צורם אוזן בכור דמקרא דלא תאכל כל תועבה לא מתסר אלא דוקא היכא דנפל בו מום על ידי אחרים ואפילו ע"י גוי אבל היכא דנפל בו מום מעצמו משרא שרי ע"ש באורך והשתא לפי דבריו ק"ט מאי משני בגמרא מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי אכתי נימא דכלאי בהמה אסירי מקרא דלא תאכל כל תועבה מיהו ה"ד היכא דנרבע על ידי אדם ואפי' ע"י גוי אמנם היכא דנרבעו ע"י עצמם שרי וקרא דאסר כלאים לגבוה אצטריך לאסור אפילו נרבעו מעצמם דליכא משום לא תאכל כל תועבה ועוד יש לעמוד בזה והדברים עתיקים ועיין בהפר"ח סי' ס"ד ס"ק כ"ו ובהרב מש"ל פ"ד מה' בכורות בתוך התשובה ע"ש ודוק: