שער המלך על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה כד
כלי מתכות כו' שנשתמשו בהן חמץ בכלי שני כו'. הנה מדברי רבינו מבואר דס"ל דחום כלי שני יש בו כח להבליע ולהפליט ושלא כדעת יש אומ' שכתב הרשב"א בת"ה דצ"ב והר"ן סוף מסכת ע"ז דכלי ב' כיון שאינו מבשל אין בו כח להבליע ולהפליט וכתבו ז"ל שהרמב"ן הביא ראיה הפך דעת י"א מקערה שמלח בו בשר שאסרוה כדאיתא פרק כל הבשר משום דמליח כרותח אע"פ שאין במלח משום מבשל לגבי שבת ואפי' בדקא בעי לאורחא כדאיתא פרק כלל גדול וכתב על זה הר"ן וז"ל ולא הבינותי זה ששם פ' כלל גדול לא אמרו אלא שאין בו משום מעבד ואם התרו משום מעבד פטור אבל שלא יהא בו משום בישול זה לא שמענו עכ"ד וראיתי להפר"ח חי"ד סי' ס"ח ס"ק י"ח שתמה עליו מהא דפריך התם אמתניתין דמני באבות מלאכות המולחו והמעבד את עורו היינו מולח היינו מעבד ולא פריך היינו אופה היינו מולח ותו במאי דמשני אפיק חד מינייהו ועייל שרטוט משמע דמולח ואופה תרי ענינים נינהו לגמרי ואין במולח אלא משום מעבד דאל"כ הול"ל אפיק מולח שהרי נכללה תחת אופה אלו דבריו יע"ש ובעניותי אי מהא לא אריי' דאפשר לומר שלא כ"כ הר"ן דמולח משום מבשל אלא דוקא גבי בשר דרכיך ובר בישול הוא אבל גבי עור דקשה ולאו בר בישול לא מחייב במולח משום מבשל אלא משום מעבד ומשו"ה פריך היינו מולח היינו מעבד ועוד אחר המחילה רבה נ"ל דלק"מ שהרי בפרק כ"ג דע"ד ע"ב פריך התם היינו זורק היינו בורר היינו מרקד ומשני אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל מילתא דהויא במשכן אע"ג דאיכא דדמין ליה חשיב ליה וא"כ משו"ה לא פריך הכא היינו מולח היינו אופה דכיון דהוו תרוייהו במשכן מליחה בעור ובישול בסממנים חשבינהו לתרווייהו באבות מלאכות ואף למ"ש התוס' שם דלא חשיבי מנפץ אע"ג דבמשכן היו מנפצין את הפשתן משום דהיינו דש ממש אלא שזה בתבואה וזה בפשתן אבל זורה ובורר ומרקד שלשה דברים הם ע"ש משמע ודאי דמליחה ובישול חשיבי ב' דברים כזורה ובורר שזה בישולו ע"י האור וזה בישולו ע"י מלח כנ"ל:
ולדעתי יש להביא צד ראיה לדברי הר"ן מהא דגרסינן פ' הקומץ רבה דנ"א תקריב מלח ואפי' בשבת והקשה הרב מש"ל בפי"א מה' שבת דין ה' דלמאי אצטריך קרא הא קיימא לן דאין עבוד באוכלין ומדאורייתא ליכא איסור במליחת אוכלין ע"ש אכן כפי דברי הר"ן ז"ל הנה נכון שמ"ש בגמ' אין עבוד באוכלין היינו לומר שאם התרו בו משום מעבד פטור אבל משום מבשל מיהא חייב מן התורה ומש"ה אצטריך קרא למשרי בשבת ובמקום אחר כתבתי עוד יישוב אחר באורך עיין בה' י"ט:
האמנם הא ק"ל טובא בדעת הר"ן ז"ל מדאמרינן פרק כ"ש דף מ' אמר ר"ח המבשל בחמי טבריה בשבת פטור פסח שבשלו במי טבריא חייב ופריך מ"ש בשבת דלא דתולדת אש בעינן וליכא כו' הרי מבואר דמבשל בחמי טבריא אע"ג דבישול גמור הוא אפ"ה פטור משום דבעינן תולדת אש ואם כן כ"ש וק"ו דמולח שאינו חייב משום מבשל דבר תורה כיון שאין בו תולדת האש. גם מהא דגרסינן בפ"ק די"ט די"א ר' אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא וכתב הר"ן שם אף על גב דבפ"ב אסר הערמה הכא משום שמחת י"ט התירו דאתי למימנע ולא שחיט יע"ש ואם איתא דבמליחה יש בו משום מבשל ד"ת היכא שרינן מלאכה דאורייתא משום שמחת י"ט כיון דאפשר למולחן בבת אחת כדשמואל והרי מליחת בשר ע"ג עור לא שרינן אלא מליחת צלי משום דלאו מעבד גמור הוא אבל אקדרה כיון דמלאכה דאורייתא היא לא שרינן משום שמחת י"ט כדאיתא התם ולכן נ"ל שודאי דעת הר"ן ז"ל דבמולח אין בו משום מבשל ד"ת משום דבעינן תולדת האש וכמבואר מההיא דהמבשל בחמי טבריא אלא שכונתו ז"ל לומר דמההיא דאמרינן התם אין עבוד באוכלין אין ראיה לומר דבמולח אין בו משום מבשל דמאי דקאמר התם אין עיבוד באוכלין לאו למימרא דשרי למלוח בשר בשבת כי היכא דתידוק מינה דמולח אינו מבשל דומיא דכלי ב' דאי יש בו משום מבשל היכי שרינן הא אע"ג דלאו תולדת אש הוא אפ"ה פטור אבל אסור מיהא דומיא דמבשל בחמי טבריא אלא התם לענין חיוב הוא דקאמר דאין בו משום מעבד לחיובי עליו דאם התרו בו משום מעבד אבל שלא יהא בו משום בישול זו לא שמענו דלעולם יש בו משום בישול גמור אלא דמדאורייתא אף על גב דמבשל גמור הוא אפ"ה פטור משום דבעי תולדת אש וזה מדוקדק בלשונו שכתב אבל שלא יהא בו משום בישול כו' ולא כתב בלשון הזה אבל שלא יהא חייב משום מבשל אם התרו בו משום מבשל משמע שאף הוא ז"ל אזיל ומודה דאינו חייב משום מבשל משום דלאו תולדת האש הוא כמו שכתבנו כנ"ל:
ובהכי סרו מהר כל תלונות הפר"ח ז"ל ודברי הר"ן ז"ל אינן סותרים למ"ש בפ"ק דחולין ובפרק ג"ה וכמ"ש הפר"ח ז"ל כנ"ל ודוק. ולענין עירוי אי חשיב ככלי א' מחלוקת ר"ת ורשב"ם שלדעת ר"ת עירוי חשיב ככלי ראשון ולדעת רשב"ם ז"ל חשיב ככלי ב' וכמבואר מדברי התוס' ז"ל פרק כירה אמתני' דהאלפס והקדרה ובסוף פרק השוכר ובסוף פרק כ"ש ועיין בפר"ח סימן הנז' מה שהאריך בזה וכתב ה"ה ז"ל פ' כ"ב מהלכות שבת הלכה ו' שדעת רש"י ז"ל כדעת ר"ת דערוי מבשל ככלי ראשון וכ"כ הרשב"א ז"ל בת"ה דצ"ב שדעת רש"י ז"ל כדעת ר"ת ויש לי מן התימה על מוהראנ"ח ז"ל שכתב בח"ב סי' ס"ח דלפי' ריב"ם שמפ' משם רש"י דדוקא דגי' שעלו בקערה מותר אבל נתבשלו לא ע"י עירוי לא חשיב כמו נתבשל לאוסרם לפי' ריב"ם ואפילו לר"ת שמפרש דעירוי ככלי ראשון ומבשל דהא דגים שעלו בקערה נמי עירוי הוא ואתמר עלייהו דמותר ואין סברא לומר דלריב"ם עירוי לאו ככלי א' ולהכי שרי אף ע"ג דבבישול אסור ולפי ר"ת דשרי ל"ש עלו ל"ש נתבשלו יע"ש והוא תימא איך עלה בדעתו לומר כן שהרי מבואר שדעת רש"י ז"ל דערוי ככלי א' כדעת ר"ת כמ"ש ואלו ריב"ם כתב משם רש"י דסבירא לי' דדוקא עלו אבל נתבשלו לא ודוק:
מעשה חושב (קנד) ואם איתא דבמליחה יש בו משום מבשל ד"ת היכי שרינן מלאכה דאורייתא משום שמחת יו"ט כו'. זה תמוה לכאורה דהא מדאורייתא אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים כו' שהרי בהא דהאופה מיו"ט לחול קיי"ל כרבה דאינו לוקה מטעמא דהואיל כו' וא"כ הא לא עדיף המולח מהאי דהאופה מיו"ט לחול דאינו לוקה ואפילו איסורא דאורייתא ליכא בי' וכמ"ש הגאון המחבר עצמו לעיל בדף מ"ב ע"א וכמבואר בפסחים דף מ"ו ע"ב ומאי זה ענין למליחת בשר ע"ג עור דבמלאכת עיבוד לא שייך לומר לא הואיל ולא מתוך וצ"ע: