שער המלך על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה ט
ולפיכך אמרו חכמים צריך אדם ליזהר בדגן כו'. כתב ה"ה ואע"פ שקשה לי למה לא כתבו הא דבצקות של גוים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה כו' עיין במרן הב"י סי' תנ"ד שכתב דמדהשמיטו הרי"ף והרמב"ם דין זה משמע שהם מפרשים כפירוש ר"ת דהא דר"ה מיירי שלשה גוי בפנינו במים שלנו ולא עירב בה שאור ולפיכך לא הוצרך לכתבו דמילתא דפשיטא יע"ש ולי נראה שהרי"ף ורבינו מפרשים כפרש"י ז"ל דמיירי אפי' בשלא לשה גוי בפנינו אלא שמכיר בהם שלא החמיצו ואפ"ה השמיטו הא דבצקות של גוים משום דס"ל דר"ה דאמר בצקות של גוים אדם ממלא כריסו מהם היינו משום דס"ל כמ"ז דאמר בפ' כל שעה דמ"ב דאם עברה ולשה במים שלא לנו או בפושרים מותר ומש"ה קאמר דאדם ממלא כריסו מהם ואע"ג דסתמא ודאי הגוי לשה במים שלא לנו אמנם לדידן דקי"ל כרב אשי דאם עברה ולשה אסור ה"נ ודאי דבצקות של גוים אסור משום חשש חימוץ ורש"י ז"ל נרגש שם מהא דבצקות של גוים וכתב וז"ל ולא דמי לבצקות של גוים דהכא בעינן למקנסי' משום דעבר אדרבנן יע"ש אמנם הרי"ף ורבינו ז"ל לא ניחא להו בהכי משום דס"ל דכיון דאפי' עבר ולש בשוגג אסור כדמשמע מדבריהם שכתבו סתם ושלא כדעת אבי העזרי שכתב הרא"ש שם ה"ה נמי בלשה גוי כנ"ל: