שער המלך על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה יב
הניח החמץ בזוית זו כו'. כתב הראב"ד ז"ל הרבה שיבושים כו' הניח ט' ומצא י' צריך לבדוק כרבנן כו' יש לתמו' שדבריו ז"ל סותרים למ"ש בפ"ו מהלכות מעשר ב' ממ"ש רבינו האומר לבנו הרי שם ק' ומצא מאתים השאר חולין הרי שם ר' ומצא ק' הכל חולין כתב עליו וז"ל אמר אברהם המשנה אמרה הכל מעשר ע"כ ובודאי שכונתו לומר דאע"ג דהך מתני' ע"כ רבי היא דקתני הכל מעשר כו' ורבי היא דס"ל ק' מונח ק' מוטל אבל לרבנן דס"ל בהניח מאתים ומצא מנה הכל חולין מטעמא דאין דרך להפרידן ה"נ באומר לבנו הרי שם מאתים ומצא מנה הכל חולין מה"ט וכמ"ש הר"ש בפירוש המשנה מ"מ ס"ל להראב"ד ז"ל דהלכה כסתם משנה משום דהו"ל סתם במשנה ומחלוקת בברייתא דאין הלכה כמחלוקת דברייתא וכיון שכן יש לתמוה דאיך כתב כאן בהניח עשר ומצא ט' צריך לבדוק כרבנן והרי זה סותר את עצמו וראיתי בחידושי הרדב"ז שנדפסו מחדש שכתב שם וז"ל ורבינו סובר דהלכה כחכמים מדאמרינן פ"ק דפסחים הניח ט' כו' ולרבנן דאמרי הכל חולין צריך לבדוק אחר כל הט' והכי פסקו רבוותא וגם הראב"ד לא השיג עליו בה' חו"מ יע"ש ולא ידעתי אדק"ל ממה שלא השיג עליו תקשי ליה ממ"ש בהדיא בהשגות דהלכה כרבנן והיה נראה ליישב דס"ל להראב"ד דדוקא בהניח מאתים ומצא מנה אין הלכה כרבנן משום דסתם מתני' דקתני הכל מעשר אתיא דלא כותייהו אמנם בהניח מנה ומצא מאתים פסקינן כרבנן דאמרי הכל חולין מטעמא דאין דרך לערב חולין ומע"ב יחד משום דכיון דלית לן סתמא דלא כותייהו הדרינן לכללין דיחיד ורבים הלכה כרבים ולא תליא הא בהא שהרי טעמא דהניח מנה ומצא ק"ק הוא משום דאין דרך לערב חולין ומע"ב יחד וטעמא דהניח ק"ק ומצא מנה הוא משום דאין דרך להפרידן ואית לן למימר דטעמא דאין דרך להפרידן לא חשיב כולי האי למימר משום הכי הכל חולין ומשום הכי סתם מתני' כרבי אמנם בהניח מנה ומצא מאתים טעמא דאין דרך לערב חולין ומע"ב יחד טעמא תריצא הוא ומשום הכי ס"ל לרבנן הכל חולין וא"ת הרי באומר לו מנה ומצא ק"ק קתני מתני' דהשאר חולין דמשמע דאתיא כרבי דלרבנן בהניח מנה ומצא ק"ק ס"ל דהכל חולין הא ל"ק דהתם אפילו רבנן מודו משום דאיכא למימר דמעיקרא נמי ק"ק היו שם ומ"ש לו הרי שם מנה ה"ק מאותם הק"ק הרי שם מנה מעשר ולא חשש להזכיר רק המעשר להזהירו עליו ועיין במוהר"י קורקוס ז"ל:
ושוב ראיתי בירושלמי דאמרינן התם תמן הוא הניח הוא מצא ברם הכא אביו הניח אביו מצא כו' ועיין בפי' המפרש שם וא"כ מבואר הוא שזה דעת הראב"ד ז"ל דהך מתני' אתיא ככ"ע וכן מדוקדק מלשון הראב"ד שתפס השגתו וז"ל הרי שם מנה עד הכל חולין משמע דאין כונתו להשיג אלא על חלוקת הרי שם מנה אמנם אחלוקת הניח מנה כו' בהא אזיל ומודה דהלכה כרבנן כנ"ל אמיתות דעת הראב"ד ז"ל:
והנה התוספות ז"ל פ"ק דביצה ד"י ע"ב ד"ה הכל חולין כתבו וז"ל תימה דהא לא אמרינן שאני אומר להקל כו' וי"ל דכיון שאין אדם מניח חולין אצל מעשר תלינן להקל כו' והקשה הרב ח"ה ז"ל וז"ל וצ"ע דאכתי תקשי להו בסיפא דקאמר נמי שאני אומר להקל וליכא לפרושי שם משום דאין דרך להפרידן זה מזה כנראה מפרש"י דא"כ מאי קא ק"ל מגוזלות דה"ט לא שייך בגוזלות ע"ש שהניחו בצ"ע ועיין בספר גו"ה שהקשה לפי דבריהם קאמר בפסחים ד"י הניח ט' ומצא עשר היינו פלוגתא דרבי ורבנן ולרבנן צריך לבדוק אחר הט' דשמא גררום חולדות והעשר הנמצאים איש אחר הביאן כמ"ש רש"י הא כיון דבדיקת חמץ דרבנן אמרינן שאני אומר להקל ועוד דע"כ ל"ק רבנן דהכל חולין אלא דוקא גבי מעשר מטעמא דאין אדם מניח חולין אצל מעשר אבל בבדיקה דליכא ה"ט לעולם מודו רבנן דאינו צריך בדיקה יע"ש:
ולע"ד מה שהקשה דכיון דבדיקת חמץ דרבנן אזלינן לקולא לא ק"מ שהרי לדעת התוספות שם בד"ה היינו ט' כל אותה סוגיא מיירי בדלא בטיל דהוי ספק דאורייתא לבד מההיא דב' קופות וכמ"ש הר"ב ח"ה ז"ל שם ולדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמיירי אפילו בט' כבר כתב ה"ה ז"ל דכיון דבדיקת חמץ תחלתו על הספק החמירו אפילו בספקא דרבנן ועיין בהלח"מ ז"ל שם ולקושייתו הב' י"ל דס"ל לתלמודא דמדחזינן לרבנן דקאמרו הכל חולין בודאי ומטעמא דאין אדם מניח חולין אצל מעשר מוכח דס"ל דבעלמא וכגון הא דבדיקה ספיקה הוי דאימור גררום ואילו איש אחר הביאן ואף על גב דאיכא הוכחה דמצאן במקום שהניחן אפי"ה מידי ספק לא נפקא ואזלינן לחומרא דאי ס"ל דלא הוי ס' כלל משום דהך הוכחה דמצאן במקומן אלימא טובא וחשיבא כודאי ומשום ה"ט אזלינן לקולא אם כן היכי מקילי רבנן גבי מעשר ואמרי דהכל חולין ואי משום טעמא שאין אדם מניח חולין אצל מעשר הא איכא הוכח' דמצאן במקומן דאלימא וחשיבא כודאי והילכך גבי בדיקה הו"ל ספק ואזלינן לחומרא מטעמא דתחילתה על הספק או בשלא ביטל לדעת התוס' ואדרבא אפכא ק"ל דאיך קאמר בגמ' פלוגתא דר' ורבנן דלר' דאמר חולין ומע"ב מעורבין אין צריך לבדוק ואמאי נימא דע"כ לא קאמר ר' דלא אמרינן איש אחר הביאן אלא גבי מעשר משום דהוה ליה ספק ואזלינן לחומרא ואם כן גבי בדיקה נמי נימא דצריך לבדוק משום ס' דאימור איש אחר הביאן ואזלינן לחומרא וי"ל דמדחזינן לר' דאמר חולין ומע"ב מעורבין זב"ז הך לישנא משמע דחשיב להו ודאי מע"ב דאל"כ הכי הול"ל חולין וס' מע"ב מעורבין דהא נ"מ לענין מלקות אם אכלן חוץ לירושלים דאי משום ס' אין מלקין על הספק ודו"ק:
ומ"מ לדעת הטור ק"ט שכתב בסימן תל"ט בהך דהניח ט' כו' דאפילו ביטל צריך לבדוק וכתב מרן שם דה"ט מדחזי' לרבנן דמקלי במעשר כו' משמע דחשיב כודאי כו' ע"ש שהרי גבי מעשר ע"כ ה"ט כמ"ש התוס' משום דאין אדם מניח חולין אצל מעשר דאל"כ היכי מקלינן בדאורייתא וכיון שכן בבדיקה דליכא ה"ט הו"ל ס' ואזלינן לקולא לפי דעת הטור ז"ל דבבדיקה נמי אזלינן בס' להקל ועיין בהרב"ח וביש"ש סי' כ"ו:
ודע שמדברי התוספות בפסחים ד"ה הניח עשר משמע דסבירא ליה דכשאינן קשורים גם בחלוקת הניח מנה ומצא מאתים מודו רבנן דחולין ומע"ב מעורבין וכן נמי לענין בדיקה א"צ לבדוק וכ"כ הרב ח"ה יע"ש ודלא כהר"ב מג"א שכתב בפשיטות דבהניח תשע ומצא עשר אפי' אינן מקושרים צריך בדיקה ואשתמיט מיניה דברי התוס' הללו עוד הקשה הר"ב גו"ה מהא דאמרינן בפסחים הניח בזוית זו ונמצא בזוית אחרת כו' רשב"ג אומר הבית טהור שאני אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית זו והניח בזוית אחרת ושכח הרי דלרשב"ג אמרינן שאני אומר להקל בדאורייתא ולע"ד לק"מ דהתם שאני דאוקמיה כלים אחזקתייהו ובחזקת טהרה הן וכן נמי גבי בדיקה אוקמה בחזקתה היכא דלא אתרע חזקתיה ופשוט כנ"ל: