שער המלך על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה ג
וכן החכם לא יתחיל בעת זו כו'. כתב הטור סימן תל"א וז"ל וכתב הר' יונה ז"ל דאם התחיל מבע"י אינו מפסיק ונ"ל כיון שהטעם משום שלא יטריד בלימוד וישכח מלבדוק אין חילוק ואפילו התחיל כבר פוסק ע"כ וראיתי למוהראנ"ח ז"ל ח"א סימן מ"ח שתמה עליו שהרי בפרק קמא דשבת תנן לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה שמא ימשך אחר מלאכתו ואם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לק"ש וא"מ לתפלה ואפילו התחיל באיסור משום דכיון דתפלה דרבנן אין מפסיקין ואם כן ה"נ כיון דבדיקה דרבנן אינו מפסיק ואע"ג דאמרינן התם סיפא אתאן לד"ת וכגון רשב"י וחביריו אבל כגון אנו מפסיקין ע"כ מיירי בדליכא שהות דוקא דליכא למימר בדאיכא שהות וליתי שפיר נמי הא דאמרי' בפ' ב"מ דרשב"י כד הוה מטי זמן תפלה הוה לביש ומכסי ומצלי אע"ג דכגון רשב"י אינו מפסיק דהכא מיירי בדאיכא שהות וההיא דבמה מדליקין מיירי בדליכא שהות דאפילו לרבן שמעון בן יוחאי מפסיק דאם כן קשה דמי גרע לימוד דכגון אנו משאר מלאכות של חול דקתני בהו דאין מפסיקין את"ד יעיין שם שהניחו בצריך עיון ועיין בפר"ח ז"ל:
ואני תמיה עליו איך אשתמיט מיניה לשון הרמב"ם פ"ו מהלכות תפלה וז"ל היה עוסק בת"ת והגיע זמן תפלה כו' פוסק הרי מבואר דאפילו בהתחיל בהיתר ואיכא שהות ביום סבירא ליה דמפסיק לתפלה מדכתב והגיע זמן וכמבואר וכ"כ הרפ"ח ז"ל בה' תפלה סי' פ"ט שזה דעת הרמב"ם ומה שהקשה דאי בדאיכא שהות מי גרע ת"ת משאר מלאכות ל"ק דאיכא למימר דבת"ת איכא למיחש טפי דילמא מטריד בגירסיה וכ"כ הרב עצמו בדרשותיו פ' צו והביא סמוכות לדבר יע"ש ומהתימה עליו איך סותר את עצמו:
הן אמת שדעת הר"ן והרז"ה ז"ל כתבו מרן הב"י ז"ל סי' ק"ו דס"ל דדוקא בדליכא שהות מפסיק אבל בדאיכא שהות אינו מפסיק יע"ש מ"מ אין זה מן התימה על הטור ז"ל דאיכא למי' דס"ל כדעת הרמב"ם ומה גם דמסתמיות דברי הטור שכתב בסי' ק"ו דבכגון אנו מפסיקין לתפלה ולא פי' דה"ד בדליכא שהות משמע שדעתו כדעת הרמב"ם ז"ל ובהכי ניחא נמי מה שדקדק על רבינו יונה ז"ל דלמה הוצרך לומר אם התחיל מבע"י אינו מפסיק דהא משמע בפ"ק דשבת דאפי' התחיל באיסור אינו מפסיק וכמ"ש התוספות אכן כפי מ"ש ניחא דר"י ס"ל כדעת הרמב"ם דהא דאמרינן כגון אנו מפסיקין מיירי אפי' בדאיכא שהות אלא שלדעת הרמב"ם ז"ל הא דאמרינן כגון אנו מפסיקין מיירי אפי' בהתחיל בהיתר ולדעת ר"י ז"ל ס"ל דהא דאמרינן כגון אנו מפסיקין מיירי דוקא בהתחיל באיסור דומיא דא"מ לתפילה דמתני' ואע"ג דבשאר מלאכות אינו מפסיק בת"ת חיישי' טפי דילמא אתי למימשך כמ"ש ודו"ק:
גם מ"ש עוד הרב הנזכר ליישב דברי הטור ז"ל דבדיקת חמץ כיון דמצוה היא לא דמי לק"ש ותפלה דלעשות מצוה אפי' רשב"י וחבריו דלא היו מפסיקין לק"ש ותפלה למצוה היו מפסיקין כו' יע"ש ק"ל טובא דא"כ מאי האי דפרכינן פרק לולב הגזול אמתני' דמי שבא בדרך כו' נוטלו על שולחנו למימרא דמפסיק ורמינהו אם התחילו אין מפסיקין כו' ומאי קושיא גבי מצוה שאני וליכא למימר דע"כ לא כתב הרב ז"ל כן אלא דוקא גבי ת"ת דמפסיק משום בדיקה דהיינו מצוה אבל בשאר דברים אפילו למצוה אינו מפסיק דהא ליתא שהרי כ"ש הוא שאם עוסק בדבר הרשות אינו מפסיק למצוה כ"ש בעוסק בת"ת וכמו שהכריע הרב ז"ל לענין אם יש שהות ביום דאינו מפסיק מת"ת לתפלה מה"ט ודבריו צ"ע: