שער המלך על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה ז
האוכל מן החמץ עצמו בפסח כ"ש כו'. עיין במוהרלנ"ח סי' י"ז שכתב דמשום דכתיב לא יאכל בציר"י דקאי אאכילה ולא אאוכל הוא דנפ"ל ולא נפיק משאר איסורים מכל חלב משום דחלב אסור לעולם מה שא"כ חמץ שהיתה לו שעת הכושר יע"ש וכפי דבריו יש ליישב מה שהקשו התוס' בפ' כ"ש דכ"ג ד"ה שאני התם וז"ל תימה דלכתוב לא יאכל לחזקי' ולא בעי לך יע"ש שהניחו בתימה אמנם כפי דברי הרב ז"ל לק"מ דאצטריך למכתב לא יאכל בציר"י כדי לאסור חצי שיעור ומ"מ מה שהוליד הרב מזה דמשש שעות אינו אסור מדאורייתא בפחות מכשיעור כיון דלא כתיב לא יאכל בציר"י אין הכרח דאיכא למימר דכיון דבחד מהנהו קראי משמע חצי שיעור לא נחלק ביניהם וכמ"ש התוס' בפ' כ"ש דכ"ח ע"א ד"ה א"כ לענין איסור הנאה יע"ש גם מה שהכריח הרב ז"ל שרבינו פוסק כר' אבהו ממ"ש דחמץ משש שעות ולמעלה אסור בהנאה אשתמיט מיניה דברי התוס' שכתבנו שכתבו בהדיא שם דאף לחזקיה משש שעות ולמעלה גם כן אסור בהנאה משום דלא נחלק ולעולם עיקר אסור הנאה נפ"ל מלא יאכל ומ"מ מ"ש הוא ז"ל דמדכתיב לא יאכל בציר"י נפ"ל חצי שיעור אינו נוח לי משום דא"כ לחזקי' דס"ל דלא תאכל איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע מנ"ל דחמץ בפסח שהוא אסור בהנאה מדשני למכתב לא יאכל בציר"י כדאיתא בריש כ"ש נימא דהאי דשני קרא הוא לחצי שיעור שיהא אסור באכילה דאי הוה כתיב לא יאכל לא הוה נפיק מכל חלב משום דחמץ יש לו שעת הכושר כמ"ש הרב ותו דהשתא דנפקא ליה לחזקיה מלא יאכל בציר"י איסור הנאה מנ"ל חצי שיעור אימא דעיקר קרא לא אתא אלא לאיסור הנאה וליכא למימר דאה"נ דלחזקיה חצי שיעור מותר מן התורה בפסח משום דאית ליה שעת הכושר דאם כן מאי פריך בפרק כ"ש והשתא דנפ"ל כו' מאי בינייהו הא איכא בינייהו טובא דלחזקיה דנפ"ל מלא יאכל בציר"י ס"ל דחצי שיעור מותר ולר' אבהו דס"ל כל מקום שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע אם כן ס"ל דחצי שיעור אסור מדשני למכתב לא יאכל בצירי כמ"ש הרב ז"ל ודו"ק:
גם מהא דגרסינן בירושלמי פ"ג דערלה לא יאכל חמץ להזהיר מאכיל כאוכל או אינו אלא לאסור בהנאה הרי כבר נאמר לא תאכל כו' הא מה אני מקיים לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל כו' דברי ר' יאשיה רבי יצחק אומר אינו צריך ק"ו ומה שרצים הקלים עשה בהם מאכיל כאוכל חמץ חמור אינו דין כו' הא מה ת"ל לא יאכל לא בא אלא לאוסרה בהנאה וא"כ מוכח שלא כדעת הרב ז"ל דאם איתא נימא דקרא לא אתא אלא לאסור חצי שיעור ואכתי לחייב את המאכיל כאוכל מנ"ל לר' יאשי' וכן מדר' יצחק נמי משמע דמשום דאינו צריך קרא לחייב את המאכיל הוא דנפ"ל איסור הנאה דאי לאו הכי לא הוה נפ"ל וליכא למימר דתרוייהו משתמע מיניה דא"כ מאי קאמר או אינו אלא לאסור בהנאה הא אפי' נימא דאיסור הנאה נפקא מהך קרא אפי' הכי חייב המאכיל משום דכולהו נפקי כי היכי דנפ"ל חצי שיעור מהך טעמא ועיין בהרא"ם פרשת שמיני שכתב שם דשמא לחזקי' נפ"ל לחייב את המאכיל במה מצינו כו' ע"ש שהנראה שאשתמיט מיני' ירושלמי הלזו שר' יצחק דס"ל כחזקיה קאמר בהדיא דנפ"ל מק"ו דשרצים ולפי הירושלמי הלז יש ליישב מה שהקשו התוס' דאיכ' למימר דמשו"ה אצטריך למכתב לא יאכל בצירי לר"י הגלילי לחייב את המאכיל וכדס"ל לר' יאשיה דלא נפיק מק"ו דשרצים ולעיל גבי שרצים דפריך בגמ' לא לכתוב רחמנא לא יאכל ולא בעי לכם היינו משום דהתם נפ"ל מיתורא דקראי כדאי' בפרק חרש דקי"ד וכמ"ש רש"י ז"ל ד"ה לא תאכלו ע"ש ועיין ברש"י פרשה הנז' ד"ה שכתב דנפ"ל מקרא דלא יאכל והוא הפך מתלמודא דידן דפ' חרש ודפ' כ"ש ודו"ק:
מעשה חושב (קמו) ולא נפיק משאר איסורים מכל חלב כו' משא"כ חמץ שהיתה לו שעת הכושר. תמהני איך ס"ד לומר דאיסור שהיה לו שעת הכושר לא נפיק מכל חלב לאיסורא דכל שהוא והרי פסק הרמב"ם ברפ"ד מהלכות שבועות דמי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור דהו"ל כאוכל חצי שיעור מנבילות וטריפות ע"כ. הרי לך בהדיא דס"ל להרמב"ם ז"ל דחצי שיעור מאיסור שבועה הוי כחצי שיעור מנבילה ואע"ג דשבועה היה לה שעת הכושר והיינו ע"כ מטעמא דחזי לאצטרופי וכמ"ש הר"ן ז"ל בפירושו להרי"ף בפ"ג דשבועות וא"כ מה"ט הרי אפילו בשהיתה לו שעת הכושר נמי חצי שיעור אסור:
ולכאורה אפשר ליישב ולומר דהא דס"ל להרמב"ם ז"ל דח"ש אסור בשבועה היינו לבתר דידעינן מקרא דלא יאכל חמץ דחצי שיעור אסור אע"פ שהיתה לו שעת הכושר והיינו דלענין זה ילפינן שבועה מחמץ. אבל קשה לומר כן דאי נימא דחצי שיעור אינו אסור מטעם דחזי לאצטרופי וכנ"ל בשם הר"ן אכתי שבועה מחמץ ליכא למילף למיסר בי' חצי שיעור חדא משום דחמץ חמיר שהוא בכרת. והשנית דחמץ אסור לכ"ע משא"כ שבועה. והשלישית דשבועה איתא בשאלה אע"כ דהא דחצי שיעור דשבועה אסור היינו ע"כ משום טעמא דחזי לאצטרופי וא"כ הרי מה"ט נמי א"צ קרא למיסר חמץ בפסח בכל שהוא וכן אכילה ביוה"כ בכ"ש. ועוד אני תמה על דברי מוהרלנ"ח אלו דהא לטעמי' הי' לו להרמב"ם ז"ל למכתב נמי בפ"ד הלכה כ"ד מהלכות מאכלות אסורות גבי שור הנסקל ששחטו לאחר שנגמר דינו דאסור נמי בכל שהוא כיון דכתיב בי' נמי לא יאכל בציר"י דהא שור הנסקל נמי הי' לו שעת הכושר ואע"ג דכי בעי הש"ס בפסחים דף כ"ד למילף איסור הנאה בבב"ח מק"ו מערלה ודחי הש"ס התם דבב"ח קיל משום שהיתה לו שעת הכושר ולא קאמר התם דשור הנסקל יוכיח וע"ז כתבו התוס' שם בדף כ"ה בד"ה מה לחמץ כו' דשור הנסקל נמי לא היתה לו שעת הכושר לאכילה ע"כ כונתם היינו דמה"ט הוי שעת הכושר דבב"ח עדיף משום דלענין אכילה לא היתה לו שעת הכושר לשור הנסקל מחמת איסור דשאינו זבוח אבל מ"מ לענין איסורי' גופא מטעמא דהמית אדם הרי הי' לו שעת הכושר ומנ"ל לומר דלאחר ששחטו ואזל לי' האיסור דשאינו זבוח ואינו אסור אלא מפני שהוא שור הנסקל שיהי' איסורו בכ"ש כיון דלענין איסור זה הרי היה לו שעת הכושר וא"א למילפי' להרלב"ח מכל חלב ומשאר איסורים שלא היה להם שעת הכושר מעולם. ועוד קשה דהא בבב"ח אמרינן בהדיא בש"ס דהיתה לו שעת הכושר וא"כ לדברי הרלנ"ח הנ"ל הרי יהי' חצי שיעור בבב"ח מותר להרמב"ם ז"ל וז"א דהרי ברפי"ד מהלכות מ"א כתב הרמב"ם להדיא דכל האיסורים אסורין בכל שהוא ולעיל מני' בפ"ט הא כבר הביא נמי דין בב"ח ועלי' נמי קאי. אך לענין בישול בב"ח אי איכא איסור דאורייתא כשאין בשניהם כזית לא מצאתי כעת מבואר [עיין פמ"ג בפתיחה לבב"ח שנסתפק בזה] אכן ממאי דבעי הש"ס בחולין לומר דאיסור אכילת בב"ח ילפינן מקרא דלא תאכל כל תועבה יש להוכיח דאסור מדאורייתא לבשל דאל"כ יהא היתר לאכילה דבב"ח והיינו כשנתבשל בב"ח ואין בשניהם יחד שיעור כזית ודוק:
[אמר עקיבא סופר נ"ה המבלה"ד. המעיין במל"מ פ"א מחמץ ומצה הלכה ז' שהביא דברי הרלנ"ח יראה שכתב דאיסור חמץ לא דמי לחלב כו' משום דחלב אסור לעולם ולא היה לו שעת היתר עיי"ש נראה דתרתי קולי נקיט בחמץ דהיה לו שעת הכושר גם יש היתר לאיסורו לפיכך צריך קרא בחמץ לאסור ח"ש ובזה מיושב תמיהות מו"ז ז"ל דשור הנסקל וכן בב"ח אין היתר לאיסורן אח"כ ול"ד לחמץ גם טעם חזי לאצטרופי שייך בב"ח ובשור הנסקל משא"כ בחמץ דאם אכל ח"ש חמץ בשביעי של פסח בערב לא חזי עוד לאצטרופי כמ"ש הצל"ח פסחים מ"ד לכן צריך קרא אבל בשבועה חזי לאצטרופי דאף אם נשבע שלא יאכל היום ואכל ח"ש בערב מ"מ חזי לאצטרופי דיכול להשבע מיד שלא יאכל גם בלילה ולמחר כמו שכתב הנוב"י מה"ת חאו"ח סי' נ"ג לענין נזירות דבנזיר אף בסוף יום ל' חזי לאצטרופי אם יאמר תיכף הריני עוד נזיר משא"כ בחמץ דצריך להמתין עד שנה הבאה עיי"ש וה"ה נמי בשבועה י"ל כן דחזי לאצטרופי ולפ"ז מיושבות לדעתי כל קושיות מו"ז ז"ל]: ע"כ הגה"ה: