אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

הכהנים שפגלו את הזבח כו'. משנה פרק הניזקין ועיין בהרב מש"ל שדקדק במתניתין הלזו דמאי איריא שפגלו דהזבח פסול אפי' מחשבה דשלא לשמן דהזבח כשר אפי"ה חייבין כיון דקי"ל שלא עלו לבעלים לשם חובה והאריך ליישב זה ותוכן דבריו דלהכי נקט שפגלו לכלול כל מין קרבן אפילו נדבה שאינו חייב באחריותו ובשלא לשמן כיון דהקרבן כשר אינם חייבים לשלם שהרי הביא דורון וליכא למימר דאע"ג דהקרבן כשר מ"מ מצותו הוא שיקרב לשמו ואם שחטו שלא לשמו ליחייבו הכהנים דאמרו הבעלים אנו היינו רוצים להקריב קרבן כתקנו הא ליתא דהרי אמרינן בפ' מרובה דף ע"ח בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מיפטר נפשיה בכבש לרבנן כו' א"ד מצי אמר ליה אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר והדר פשטא גנב פטר נפשיה בכבש לרבנן כו' הרי מבואר דמשום טענה דמצוה מן המובחר לא מיחייב הגנב והוא הדין הכא דלא מיחייב המזיק את"ד יע"ש והנה בעיקר ראייתו שהביא מההיא דפרק מרובה לע"ד איכא למשדי בה נרגא דכיון דע"כ בעיא דהתם לא הוי אלא לענין כפל אי פטר גנב נפשיה מן הכפל בשה לרבנן אבל לענין קרן פשיטא ודאי דחייב לשלם להקדש מה שהפסיד וכמ"ש הראב"ד שם הובאו דבריו בשיטה מקובצת לשם וכן נראה ממ"ש רש"י שם דאליבא דר"ש דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב לשלם קא מיבעיא ליה ואי ס"ל דלענין קרן קא מיבעיא ליה הא אפילו לרבנן דר"ש איכא למיבעי דאפילו רבנן לא פטרי אלא מן הכפל אבל קרן מיהא מיחייב כמ"ש רבינו פרק ב' מה' גניבה וכן נראה ממה שהשמיט רבינו בה' גניבה דין זה וכ"כ מוהרש"ל שם יע"ש ועיין בס' לשון ערומים למו"ה ז"ל בלשונות הרמב"ם דף י"א איכא למימר שפיר דדוקא ענין כפל דקנסא בעלמא הוא דפשיטא ליה לתלמודא דגנב פטר נפשיה בשה לרבנן וטעמא רבה איכא במילתא משום דכיון דטעמא דר"ש דמחייב בקדשים שחייב באחריות תשלומי כפל הוא משום דכיון דאלו מגניב ומתביד בעי שלומי כי קא טבח דמריה קא טבח מצי גנב אמר כיון דאלו מגניב ומתביד לא מחייבת לשלם מדינא אלא כבש אנא נמי לא משלמנא לך כפל אלא כבש ודוקא מה שמחוייב לשלם מן הדין הוא דחשיב ממונא דידיה אמנם משום דבעי למיעבד מצוה מן המובחר לא חשיב ממונא דידיה כי היכי דלחייב בתשלומי כפל אמנם לענין קרן ה"נ איכא למימר דמצי אמר ליה אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר ואת גרמת לי היזקא דלא עבידנא מצוה מן המובחר וחילוק זה הוא נכון בעיני וכמו כן יש לתמוה על מוהר"י מינץ ז"ל שהביא ראיה מסוגיא הלזו על מי שגנב אתרוג מהודר כו' יע"ש ועיין בהרב מש"ל ה' מע"הק פי"ו ועיין בתשובת מוהר"ם בר ברוך סי' ת"ש ובתשובת הרב בני יעקב סי' י"ג ומההיא דגרסינן פרק מרובה דע"ו מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא כי אתא בר דימי אר"י בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים והרי חזרה קרן לבעלים כו' כי אתא רבין אר"י בשוחט תמימים מבפנים שלא לשם בעלים כו' היה נראה לכאורה דקשה לדעת הרב מש"ל דאם איתא דלא מצי ניזק לומר אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר אם כן היכי ניחא ליה באוקמתא הלזו מאי דקשיא ליה הרי חזרה קרן לבעלים הא אכתי תיקשי ליה סיפא דקתני ושאינו חייב באחריותן פטור דלא קרינן ביה וגונב מבית האיש דל"ל מטעמא דוגנב מבית האיש דמה"ט בקרן מיהא מחייב דמיעוטא דוגנב אינו אלא לענין כפל ות"ל משום דהרי חזרה קרן לבעלים דכיון דאינו אלא נדבה והקרבן כשר אינו חייב לשלם שהרי הביא דורון ואולם הא ודאי לק"מ דאיכא למימר דהוצרך ר"ש ז"ל לטעמא דוגנב מבית האיש לענין דפטור מתשלומי כפל ובשלא שחטו בפנים אלא בעודנו חי ואדרבא מסוגיא הלזו נראה שיש להוכיח דלא מצי מימר אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר ממה שהוצרך ר"י לאוקמה בשוחט תמימים שלא לשם בעלים ומטעמא דלא עלו לבעלים לשם חובה וכמ"ש רש"י שם ד"ה שלא וז"ל וקרן לא חזרה לבעלים דקי"ל שלא עלו לבעלים לשם חובה ואם איתא אמאי לא אוקמא בפשיטות בשוחט תמימים סתמן דאע"ג דהקרבן כשר כנודע מ"מ מצי למימר אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר דמצותו לשוחטו לשמו כדקי"ל לשם ו' דברים הזבח נזבח וכן מצאתי למרן הכ"מ ז"ל בפ"ה מה' א"מ דין ח' שכתב על מ"ש רבינו שם הגונב עולת חבירו והקריב' סתם נתכפרו הבעלים וז"ל בפרק מרובה אמרינן בשוחט תמימים לשם בעלים ופריך והרי חזרה קרן לבעלים פירוש שהבעלים נתכפרו בו ומ"ש לשם בעלים לאו דוקא דסתמא נמי כשר כדאיתא בריש זבחים ולאפוקי שלא לשמו נקט הכי א"ד יע"ש הרי מבואר דאפילו בשוחט סתמא נמי פריך בגמ' והרי חזרה קרן לבעלים ולא מצי מימר בעינא למיעבד מצוה מן המובחר דאל"כ בפשיטות איכא לאוקמוה בקרבן נדר ומשום דמצי אמר בעינא למיעבד מצוה מן המובחר ועיין בתוספות שבא באותה סוגיא ד"ה שלא לשם בעלים שכתבו וז"ל ורב דימי דאוקמא בנשפך הדם משום דניחא ליה לאוקמוה בכל קדשים שחייב באחריותן דבשלא לשם בעליהן לא מתוקמא אלא בפסח וחטאת דמפסלי שלא לשמן עכ"ל ועיין בהרב מש"ל ז"ל פט"ו מה' פהמו"ק דין א' שנסתפק לדעת התוספות דס"ל דליכא שינוי בעלים אלא בעושה עבודה לזרוק שלא לשם בעלים אבל אי עשה עבודה שלא לשם בעלים ולא מיקרי שינוי בעלים אי הוה דוקא לפיסולא כגון פסח וחטאת אבל לעולם דאם שחט שלא לשמו דלא עלו לבעלים ולא בעינן זריקה כי אם לפיסולא א"ד כל שלא חשב לזרוק שלא לשם בעלים לא הוי שינוי כלל ועלו לבעלים יע"ש ומדברי התוספות הללו מבואר דס"ל דעלו לבעלים דאל"כ הרי בפשיטות איכא לאוקמא בפסח וחטאת ובששחטו שלא לשמו ולא חשב לזרוק דמן שלא לשמן דלא עלו לבעלים לשם חובה גם ממ"ש בריש דבריהם ה"ה שלא לשמן א"נ ההוא נמי קרי ליה שלא לשם בעליהן משום דלא עלו לבעלים לשם חובה מוכח כן בהדיא דאל"כ בפשיטות היל"ל דשלא לשם בעליהן בדוקא נקט ובשלא כוון על הזריקה ומשום דבעי לאוקמא בכל קדשים ואפי' בפסח וחטאת אלא מבואר דס"ל דעלו לבעלים והילכך לא מצי מיתוקמא בהכי משום דהדק"ל הרי חזרה קרן לבעלים וכפי האמור עכ"ל דר"י דקאמר בשוחט תמימים שלא לשם בעליהן ה"ק בשוחט תמימים ע"מ לזרוק דמן שלא לשם בעליהן ולישנא קייטא נקט ומאד אני תמיה עליו איך אשתמיט מיניה ומ"ש עוד הרב הנזכר דהמעיין היטב בדברי התוספות רפ"ק דזבחים ד"ה כל הזבחים יראה דעלו לבעלים נראה שכונתו למ"ש התוספות שם וז"ל ושינוי קדש שייך בהנך ארבעה עבודות אבל שינוי בעלים לא שייך אלא בזריקה כגון שוחט ע"מ לזרוק דמו לשם שמעון א"ד והן אמת שפשט דבריהם מוכיח דלשאר זבחים הוא דקיימי וס"ל דעלו לבעלים ומ"מ אין זה הכרח כ"כ דאיכא למימר דאחטאת ופסח דקתני מתניתין קאמרי דהם כשרים ולעולם דלא עלו לבעלים האמנם מדברי התוספות דפ' מרובה מבואר בהדיא כמ"ש ואולם הא ק"ל לדברי התוספות ז"ל דאכתי תקשה להו דרב דימי אמאי לא מוקי לה כר"י ואי משום דבעי לאוקמי בכל קדשים משכחת לה בשוחט חטאת לשם חולין דקי"ל דכשרה ולא עלו לבעלים לשם חובה כדאיתא בזבחים דמ"ו ונראה דס"ל דבפסח אפילו שחטה לשם חולין פסול וכמ"ש רבינו בפ' ט"ו מהלכות פסולי המוקדשין והרב בה"ז תמה על רבינו בדין זה ולדעתי דעת התוספות כדעת רבינו מיהו הא ק"ל טובא בדברי התוספות דאי משום דבעי לאוקמא בכל קדשים נייד רב דימי מאוקומתא דר"י אדמוקי לה בנשפך הדם דדחיקא מילתא אמאי לא מוקי לה בששחטו לשם בעלים וזרקו שלא לשם בעלים דהו"ל שחיטה ראויה וכן נמי ר"י דמוקי לה בשוחט שלא לשם בעלים ומתניתין לא מיירי בפסח וחטאת אמאי לא מוקי לה בכל קדשים ובכ"ה וצ"ע כעת ומ"מ לדאתאן עלה נראה דאכתי אין להוכיח מסוגיא זו כדברי הרב מש"ל דלא מצי למימר אנא בעינא למיעבד מצוה מן המובחר לענין מזיק דאיכא למימר דמש"ה לא מוקי לה בשוחט תמימים סתמא משום דאכתי ק' דהיכי מחייב ת"כ ותשלומי ד"וה משום מצוה מן המובחר כנ"ל ולעיקר קושית הרב מש"ל ז"ל שהקשה דמאי איריא דקתני שפגלו דהזבח פסול אפילו שלא לשמו דהזבח כשר אפי"ה חייבין נלע"ד דמתני' נקט שפגלו לרבותא לאשמועינן דבשוגג פטורין וכלפי מה שראיתי להרמב"ן ז"ל בקונטרס דינא דגרמי דנ"ג ע"א שהקשה וז"ל ואי ק"ל טבח שקלקל אמאי חייב בשלמא הגרמא ועיקור היזק ניכר הוא אלא שהייה ודרוסה הא לא ידועה ל"ק דכיון דלא שחט כראוי השחיטה עצמה היא ההיזק והרי ניכר בין חיה לשחוטה ואי קשיא לך אם כן מפגל נמי ליחייב דעיקר שחיטה ליהוי היזק ניכר איכא למימר דהתם שחיטתו כראוי אלא שדבר אחר גרם לה כו' יע"ש ואם כן איכא למימר דאי הוה תני לה בכהנים ששחטו שלא לשמן הו"א דוקא בשלא לשמן דהזבח כשר הוא דבשוגג פטורין משום דהו"ל היזק שאינו ניכר ובשוגג לא קנסו אמנם בכהנים שפגלו ששחיטתו פסולה הו"ל היזק ניכר ואפילו בשוגג ליחייב דאדם מועד לעולם קמ"ל כנ"ל:

וכן העושה מלאכה בפרת חטאת במזיד חייב לשלם כו' כתב ה"ה שדעת רבי' דהאוקמתא עיקרית אפילו למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וה"ה דהו"מ למימר וליטעמיך כו' וכן נראה דעת רש"י ז"ל בפרק הכונס דכ"ו ד"ה העושה וז"ל העושה מלאכה במי חטאת ששקל כנגדן משקולות פטור מדיני אדם דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק עכ"ל הרי מבואר דס"ל דאפילו למאן דאמר ל"ש היזק צרכינן לאוקמתא זו אלא שיש תימא עליו במ"ש פטור מדיני אדם דהיזק כו' משמע דלא אתיא כמאן דאמר שמיה היזק והא ליתא כמבואר פרק הנזקין וכן ראיתי להפר"ח בס' מים חיים ד"ט ע"ב תמה עליו כן עוד ראיתי שם שתמה דהרא"ש פרק הגוזל עצים דק"ח ע"ג כתב דהא דפרכינן בגיטין מהעושה מלאכה במי חטאת ומשני דה"ט דפטור משום דליכא אלא מחשבא בעלמא והוי גרמא בעלמא ופטור היינו כרבנן דר"מ דלית להו דינא דגרמי כו' וזה היפך דעת רבינו ז"ל דהא איהו פסק כר"מ דדיינינן דינא דגרמי ואעפ"כ פסק להך דהעושה מלאכה דפטור ועוד תמיה על הרא"ש דלמעלה בסמוך כתב דהעושה מלאכה בפרת חטאת הוי גרמא בניזקין ופטור לכ"ע א"ד יע"ש שהניחו בצ"ע ולי קשה עוד בדברי הרא"ש דאם איתא דההיא דהעושה מלאכה בפרת חטאת לר"מ דדאין דינא דגרמי חייב א"כ מאי פריך בריש הכונס לר"י דאמר ד' דברים העושה אותן פטור כו' ותו ליכא והא איכא העושה מלאכה בפרת חטאת כו' ומאי קו' ואימא דר"י ס"ל כר"מ דדאין ד"דג ומדיני אדם נמי חייב ומצאתי לרש"ל ז"ל בס' יש"ש פרק הגוזל קמא סימן כ"ו שכתב ז"ל ומ"ש הרא"ש ז"ל דהעושה מלאכה במי חטאת חייב לר"מ אל תטעה בדבריו כי הרא"ש לא כתב זה אלא לפום מאי דמשני בגמרא פרק הניזקין למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק כי אז ודאי חייב לר"מ כמו שמחייב גבי נתייאש ולא נדרה כולה אע"ג דתלוי במחשבה אבל לפי האמת דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק פטור התם וגבי נתייאש שאני דחשיב היזק דמנכר א"ד יע"ש והנראה דאשתמיט מהפר"ח ז"ל דברי רש"ל הללו ובהכי נתיישב ג"כ הא דפריך בהכונס והאיכא העושה מלאכה כו' משום דלפום מאי דקי"ל כמ"ד לא שמיה היזק הוא דפריך דאפילו לר"מ פטור וגם דברי רש"י נתיישבו בהכי דמש"ה הוצרך לטעמא דהיזק שאינו ניכר למימר דאפילו למאי דקי"ל כר"מ אפ"ה פטור מטעמא דהיזק שאינו ניכר כנ"ל. ודע דבפרק הגוזל קמא דצ"ח פרכינן התם לרבה דאמר הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור מטעמא דכולהו שוורים לאו למזבח קיימי מברייתא הלזו דהעושה מלאכה בפרת חטאת כו' מלאכה הוא דלא מנכר הזיקה כו' ויש לדקדק לכאורה דמאי קושיא ואמאי לא משני דבריי' מיירי בעושה מלאכה בפרת חטאת אחר שהקדישה לפרה אדומה דהכי משמע טפי לישנא דפרת חטאת דהכא לא שייך מטעמא דכולהו שוורים לאו למזבח קיימי אמנם הא ודאי לק"מ שהרי כתבו התוספות ז"ל שם ד"ה הא קמ"ל דמי חטאת דפסולים במלאכה היינו דוקא קודם שקדשן בכלי אבל משקדשן בכלי אין המלאכה פוסלת בהן וכ"כ בפרק הניזקין יע"ש וא"כ מש"ה לא משני תלמוד' הכי משום דאכתי ק"ל מחלוקת עושה מלאכה במי חטאת אע"ג דסתם מים לאו למי חטאת קיימי וא"כ כי קתני בברייתא פרת חטאת ע"כ מיירי נמי בעושה מלאכה קודם שהקדישוה דומיא דמי חטאת. ואולם מצאתי להמאירי ז"ל הובאו דבריו בשיטה מקובצת למס' קמא בפרק הכונס שכתב דמי חטאת ר"ל אחר שנתערב אפר הפרה בתוכם וקודם שנתערב בהן אפר הפרה נקראין מי המילוי ולענין מלאכה מי המילוי חמורין ממי חטאת שמי המילוי פוסלת בהן אף מלאכה אחרת ומי חטאת אין זה פוסל בהן הא מלאכת עצמן מיהא פוסל יע"ש וכן נראה דעת רבי' ברפ"ז מה' פרה אדומה שכ' וז"ל לעולם אין המלאכה פוסלת במים עד שיתן האפר הטיל כו' אין המלאכה פוסלת בהן אלא המוליך המים המקודשין כו' והוא עוסק במלאכה אחרת אין בכך כלום ע"כ יע"ש ומדהוצרך לפרש אלא המוליך המים כו' ולא די לו במ"ש אין המלאכה פוסלת בהן משמע דדוקא מלאכה אחרת אין המלאכה פוסלת בהן אבל מלאכת עצמן מיהא פוסל ולפי דעתם ז"ל ק"ט דמאי פריך בפ' הגוזל הא כיון דברייתא מיירי במי חטאת אחר שנתערב בהן האפר מדקרי ליה מי חטאת ולא מי המילוי א"כ נימא דדומי' דהכי קתני פרת חטאת אחר שקדשוה לפרה אדומה דהשתא לישנא דפרת חטאת דייק טפי ואדרבה מהך ברייתא איכא למשמע טפי סייעתא לרבה דאמר סתם שוורים כו' דאל"כ אדתני ברייתא העושה מלאכה במי חטאת אמאי לא תני עושה מלאכה במי מילוי אלא משמע דמי מילוי לא אצטריך לאשמועינן דאפילו במינכר היזקא פטור מטעמא דסתם מים לאו למי חטאת קיימי וכעת צ"ע:
(עד כאן השמטה).

סוף הספר

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה